כשהמילה חורף רק נהיגת מהפנים החוצה , אני מעמידה סיר מרק על הכירה .

יש להניח שהמנהג הזה בא אלינו מארצות הגולה , כשאבותינו עלו לארץ,
מערבות השלג הרחוקות. מרק היה  שם הכרח בקור ששרר שם.
הצטנפות במטבח , חפינת קערת המרק בכפות הידיים, שאיפת ההבל שבא מהמרק היו לטקס שהיה בו הגיון .
המרקים הכילו בשר , עצמות ,  שומן , מים ותפוחי אדמה . סמיכים וכבדים הם היו,  מתאימים לשלג שנערם בחוץ ולימים הארוכים בפנים .
אבא שלי ומשפחתו גורשו מפולין לסיביר , אל הקור המקפיא .
מקום בו הנפש עורגת למשהו חם שיחדור פנימה .
חיבתו למרקים סמיכים , עם בשר ושומן הם תזכורת לימים של אז . לא משנה שארצנו חמה והחורף ממעט בה  , מרק חם וסמיך הוא חובה .
טיבו של דנא שהוא עובר כחוט השני בכל הדורות  , מטביע בם את חותמו .

מאז ומתמיד  יש לי חיבה עזה למרק צ'ורבה . חיבה לא מובנת שאינה באה  לי כי נולדתי שם ברומניה , נולדתי כאן בארץ . אלא מה ? עם של תפוצות אנחנו ופלשנו זה למטבחם של זה .
יש בו , במרק הזה , הרבה דברים שחביבים עלי
יש בו בשר , עצמות , ירקות , טעמו המיוחד של ירק שקשה מאד להשיגו במחוזותינו , הלאושטיאן . יש להקדים ולומר שטעמו של האחרון כמעט הכרחי למרק המושלם .
טעמו של המרק חמצמץ , אך מאוזן . אני , אוהבת גם לשים בו קציצות קטנות ועגולות שיש בתוכן אורז . וכך יש ממש ארוחה מלאה ומענגת .

מרק צ'ורבה עם קציצות ואורז

קרא עוד

הגשם נפל על האדמה מהצהריים , לא פסק . המשיך אל החשיכה שרמזה על בואה.
הגשם צנח על העצים שמתחתינו , מכביד את ענפיהם מטה . טיפות הגשם בהקו בצלילותם על העלים .
האור שבבית נסוג אל החשיכה שפלשה פנימה.
דמיינתי אח עצים לוהט ומשמיע קולות של עצים שקורסים תחת הלהבה . נאלצתי להסתפק בחום המזגן .
המחשבה הייתה על תבשיל סמיך , חורפי שנותן תחושה של בית .
נזכרתי פתאום בגעגוע בתבשיל עוף וכופתאות שהכנתי לפני שנים.
המחשבה והגעגוע  , הרצון בתבשיל ביתי מלא בזיכרונות , הוליך אותי אל חומו של המטבח .
קרא עוד

אלה ימי הפראסה המרהיבים .
עוד קצת וירוקת הזנב הזו תצהיב וטעמה יהיה פחות עדין ומתוק.

מחירה ירקיע שחקים ואנו נסתכל בעיניים כלות אל החורף , שיביא עימו שוב את שפעת הירוקים .

כתבתי בפוסט הקודם על תהילתה של הפראסה , ארוכת הגבעול וצחורת הכרבולת .

הפראסה במיטבה בחורף , בעלת טעם בצלי עדין .
הפראסה מהווה שיר שני ושלישי לשאר ירקות החורף , ובמתכונים היא תמיד תקבל את מילת הקישור ו …

רבים נוטים להמעיט בערכה , מביני דבר יחפשו אותה ויועידו אותה למאכל שגור במטבחם .

אני בעד להחזיר  את עטרתה של הפראסה , לתת לה להיות הכוכב .

לזהור בשל טעמה העדין .

טיגון בתוספת חמאה , תוציא ממנה טעמים מתוקים .
התחלתי בקציצות פראסה , נמשיך במרק שבו אנו מצוויים לה תפוחי אדמה .
מרק שמופיע בפנתיאון של המטבח הצרפתי .
רבות הגרסאות למרק זה , כולן בעד השילוש : פראסה , בצל , תפוחי אדמה .

מרק פראסה ותפוחי אדמה

קרא עוד

חילופי העונות הם חותם של הזמן

באמצעות חילופי העונות , אני מטיבה להבין את הטבע, לומדת להעריך את הקבוע והנצחי .
לומדת על שורשיות ואדמה .
אני אוהבת את המחזוריות הזו , להתבונן , להשאיר את חושיי ערים ופועמים עם מקצב החיים .
אני אוהבת לבשל לפי עונות השנה ומאמינה שכל דבר בעיתו .
למשל ירקות שנמצאים בחורף , לעולם יהיו מתמסרים יותר מאלה שניתן להשיגם גם בקיץ .
אני אוהבת להלך בשוק , כל חושיי חשופים .
נוגעת , בוחנת , טועמת , ממששת , מתכננת , מוצפת .
תפוחי אדמה של חורף , מוצקים , ריחם אחר .
יש את הראטה הנפלאים והויולט עם כתמי הסגול שלהם ואלה הניקולא עם רגבי האדמה .
סלקים ארגמניים ירוקי כרבולת .
פטריות טריות שזו עונתן והשוק מוצף בהם , ישר אני מדמיינת מרקים סמיכים ונזידים רוחשים.
לימונים כבדים שופעים מיץ .
קלמנטינות שרק נקטפו וחלק מהעלים הירוקים עוד נותר עליהן .
תפוחים שזו שעתם היפה , כל הסוגים והמינים . ריחם משכר ומעלה בדמיוני , מאפים רווי חמאה משובצים בקינמון .
הפראסה היא בשיאה בחורף , ירוקת גבעול ראשה זקוף , לבן צחור .
כרבולתה מרובדת ברבדים קטנים של בוץ , דבר שמעיד שזה עתה נחלצה מהאדמה .
את הפראסה אני ישר מדמיינת , כקציצות דשנות שרוחשות במחבת .
או סיר מרק סמיך ומהביל של פראסה ותפוחי אדמה  .

קציצות פראסה

הפראסה נקראת גם כרישה , לוף , פוריי .
חשוב מאד לנקות היטב את הפראסה , להיפטר מרוב החלק הירוק , אני אוהבת להשאיר כ-2 סמ" של הגבעול הירוק .
מפרידים את העלים ושוטפים היטב בניהם . קרא עוד

מזמן אני מרגישה שבישול הוא כמו ציור .

בישול הוא טקס , מדיטציה .

מקום בו המחשבות הולכות לנוח , ונוצר מקום גדול לחושים .

לעיניים , לאוזניים , לטעם , לידיים .

יש שלווה גדולה בידיעה  שהזמן הוא שלי  , ולהתחיל לצייר .

קודם לפרוש את כל המצרכים , אלה הצבעים .
משטח העבודה הוא כן הציור שלי .

יש  כעת מקום לחושים לתת את הטון העדין שלהם , ולהוליך את המכחול .

בכל פעם החושים שלי קצת אחרים .

פעם סוערים ויצריים , פעם עדינים ושקטים , מכלול שמושפע מעונות השנה , והצבעים שהטבע מזמן לי .

הפעם חושי הוליכו אותי , לתבשיל ירקות הודי – קורמה .
החורף , שלל הירקות , התבלינים החמים . התאימו למה שרציתי עכשיו .

מתכון של אפרת דביר מהספר

לאושר יש טעם של קארי

בספר היא כותבת על אומנות הרוטב .

״ הרוטב הוא עבודה של שכבות וגוונים, נגיעות , ערבוב . הקשבה לקצב של הרוטב, לסמיכות שלו ..״

אני הלכתי בקצב שלי , הוספתי , החסרתי , לרוב דבקתי , כי המנגינה תאמה את הריקוד שלי.

ניגון של הודו / קדירה של ירקות וטופו
מתקבל תבשיל סמיך וארומטי , טעים מאד !!!
אפשר לאכול עם אורז בסמטי , אורז מלא , קינואה  או כמו שהוא בלי כלום ליד .
קרא עוד

אחרי הגשם , בין שיאו של החורף לבין הסתמנות לכתו .
האדמה עשירה וכבדה , מחורצת בסימנים של משא הגשם על פניה .

הדשא ירוק והפריחה זוהרת בצהוב , אדום , סגול , לבן .

העלים שנשרו מתחת לעצים , מותירים עצים חשופים .

אני אוהבת ללכת על העלים , אוהבת את הרעש הפריך מתחת לרגלי .

העלים יחזרו אל האדמה , ידשנו אותה ויתחילו את סיבוב החיים מחדש .

מה שבא מן האדמה , חוזר אליה .

״שוב חוזר הניגון , והדרך עודנה נפקחת לאורך .

וענן בשמיו , ואילן בגשמיו , מצפים עוד לך עובר אורח . ״

נתן אלתרמן

מרק כתום כמו שמש

קרא עוד

בלונדון הקרה והגשומה , בעודי גוררת את רגליי ברחובות .עוסקת במרדף אחר כל המקומות עליהם חשבתי בארץ .
מסמנת וי בשביעות רצון , משימתית אני וגם הגיונית .
חושבת על ימים של  אחר כך , שבהם אהיה קשה עם עצמי , ואצטער על מקומות בהם לא ביקרתי .
כאילו אין עוד חיים ועוד נסיעות ולונדון הרי תמיד תחכה לי .
ברקע היה עצב , שהרים ראש הרבה פעמים ועשה את כל האורות של הכריסטמס לפחות זוהרים ואף נדושים .
ברקע גם חשבתי על התכרבלות ואיזה מרק מנחם . קערית הגונה שתעביר חום לכפות הידיים ותרגיש כמו בית ונחמה . הגיוני מאד בקור שהיה שם בחוץ .
בינתיים נאלצתי , להסתפק באוכל מסוגנן היטב , אסתטי  וטעים מאד יש לציין .
בשוק בורו  (Borough Market) ראיתי המון פטריות .

לי יש חולשה ענקית לפטריות , ותמיד תמיד אני קונה פטריות . קודם קונה ואחר כך חושבת .
אבל בשוק ההוא , הפטריות התחברו לי עם התשוקה למרק , והנסיעה מחר הביתה .
אז קניתי מכל הסוגים  , גם יבשות .
משהו נרגע עכשיו בפנים , בהבטחה הזו של בית ומרק .
חשבתי על געגועים שכל הזמן מתחלפים לי ותמיד הם מרגישים הכי נכונים ולפעמים  גם מאד מתעתעים .

כמיהה אל הלא נודע
ועם זאת, לידוע לי במחשבתי
ושזורים בו חוטי הדמיון
המפלסים את דרכם בבטחה ללא גבול
שיר של תמר יפרח.
קרא עוד

לשבלולים יש תנועה אינסופית פנימה.
פעם כשהיינו קטנים , היינו אוספים בר'לה  (שבלולים)  . מניחים אותם בכף ידינו הכה קטנה והיינו שרים להם  : "ברל'ה , ברל'ה צא החוצה , אמא ואבא יתנו לך עוגה " .
לפעמים הברל'ה האמינו לנו ויצאו , שולחים גוף ואוזניים החוצה , ולפעמים נשארו בתוך הכונכיה , לא רוצים עוגה וגם לא את העולם שבחוץ .
לפעמים היינו מוצאים בתים ריקים בלי שבלול , ורבות הייתי טרודה במחשבה , לאן הם הלכו , האם ידעו את הדרך חזרה  וגם כמה עצוב שריק שם בפנים .
כמו אנשים כמעט , חשבתי לעצמי , לא תמיד הם גרים בבית שלהם . יש גוף שעושה הכל כמו שצריך , אבל משהו בפנים נותר ריק לגמרי , אולי בגלל שהם לא מחבבים השתבללות .
הימים הם ימי יום הולדת  , ואני משתבללת  . ימי החורף המתקרבים יוצרים אוירה ראוית השתבללות .
אני אוהבת את ההתכנסות ואת הקרבה אל עצמי , אף פעם אינני נמלטת  . אני מגדילה לעשות ומזמינה את עצמי לדיונים נוקבים .
דיונים שמתחילים במה עשיתי  , ואולי הייתי צריכה אחרת  , ומה עלי לרצות שעוד לא רציתי , ומה לבקש  , למי לתת  ואיך בכלל .
אני מחבבת את סגירת המעגלים ופתיחתם של אחרים   , את תחושת ההתחדשות הזו .
כמובן שהכי ראוי עכשיו  יהיה להכין שבלולים , להרגיש את התנועה פנימה , ולדעת ששם בפנים שמורה תמצית הטוב .

שבלולים של גבינה

קרא עוד

|שבוע שעבר הייתה בחוץ  פרזנטציה  קלה של החורף .
אשליה של משהו גדול יותר שמתפתח .
בינתיים היה מדובר בשמיים עבי ענן , רוח שאף אחד לא התייחס אליה ממש ברצינות , וטפטוף אקראי .

כהרגלי עטיתי עלי את מיטב מחלצות ההליכה שלי , מצוידת במוסיקה , השיר של  לו ריד just a perfect day , חיזק אותי בהרגשה שכל הגשם הזה הוא רק אחיזת עיניים .
מימיני היה הים שהתעקש להישאר כחול ושקט .
חוויתי לי את אותם רגעים קטנים ומיוחדים של אושר , שלא צריך הרבה , כדי להיות שם .

ממטר הגשם שתפס אותי בהמשך , גרם לי לסגת חזרה אל הבית , מחפשת מיד את תחושת הביטחון שאבדה לה שם בגשם .

בזמן דמדומו של אותו יום , התחלתי להכין מרק . מחכה להבטחת הגשם של שאר הימים . 
אז כינסתי לסיר אחד את כל המצרכים , בשלבים כמובן ;))

התקבל מרק סמיך , עשיר מאד בטעמיו. כזה שמספיק לכמה ימים .

חפנתי לי קערה , ואכלתי לי בשקט , ככה הצלחתי להאמין לחורף . 
המרק היה כל כך טוב שהוא  נאכל עד תומו למרות זריחת השמש שבאה  בימים שאחרי .

 מרק עדשים כתומות עם בטטות וקייל/עלי סלק

 כל מרכיבי המרק יוצרים הרמוניה של טעמים , העדשים מתבשלות מהר , דבר שמקנה קרמיות נפלאה למרק .
השילוב של  חלב הקוקוס , הבטטות  , העדשים ורסק העגבניות  , הוא שילוב נהדר .
התבלינים "החמים" : ג'ינג'ר , שום , קארי ,  וצ'ילי , מביאים טעמים כל כך מיוחדים ואקזוטיים .
שוב , זה מרק שכולם אוהבים . הוא בריא , צמחוני / טבעוני .  קערית כזו של מרק היא ארוחה שלמה ומאד משביעה .
קרא עוד