סלט פריקי ועדשים כתומות.
הפעם הראשונה שהתוודעתי לפריקי , היה בשוק האיכרים שרק החל את צעדיו הראשונים .
היה שם דוכן של משפחה ערבית מהגליל , הם הביאו איתם דברים טובים כמו חלבה מדהימה , זעתר שהם הכינו במו – ידיהם ושקיות של דגן ירקרק במקצת ..דומה מאד לבורגול גס , אך שונה מאד בצבעו ובעל טעם מעושן ומתקתק מעט.
לשאלתי ענו לי שזו פריקי , חיטה שהם מכינים לבד . הסתקרנתי וקניתי תוך שאני מחלצת הבטחה על מתכון ואופן הכנה , אותו הם הבטיחו להביא שבוע לאחר מכן.
הם לא שבו עוד , חיפושים נרחבים באינטרנט , הניבו אפס תוצאות .
פגשתי בה שוב בכמה מקומות , אבל לא הסתקרנתי מספיק . עד שפגשתי בה מקרוב בסדנא שהעביר אורן וויס במסגרת השקת שמן זית של זיתא.
בסדנה חקרתי לעומק , את אופן ההכנה של הפריקי ואף השתתפתי באופן פעיל בהכנתה.
הפריקי היא חיטה ירוקה ומעושנת , קדמונית מאד , יש הסוברים שאפילו האדם הקדמון ניזון ממנה. הוא אכל את הדגן היישר מהשדה , מתוך השיבולים.
הפריקי היא חיטה הנאספת מתוך השיבולים , לאחר שהן תפחו , אך גרגירי החיטה עדיין ירוקים.
לאורך השנים פותחו שיטות לקלוף , לגרוס , ולעשן אותה כדי לשמר אותה.
כדי לתת לה את הטעם המיוחד לה , יש לעשן אותה מספר פעמים ובעדינות , כדי לא לתת לטעם המעושן להשתלט עליה .
הערבים משתמשים בה באופן יום יומי . אצלנו היא חדרה למטבח הישראלי באופן הדרגתי , שפים רבים נוהגים להשתמש בה , ונראה שהיא דוחקת לאט אך בהתמדה את הקינואה הצידה.
לפריקי יש שימושים רבים : נהוג לבשל אותה עם בשר טלה או בקר , למלא איתה עופות וממולאים אחרים .
לצמחונים היא נפלאה , היא מכילה חלבונים , מינרלים וסיבים תזונתיים , בניגוד לפחמימות הרגילות שבהן עשירה החיטה הצהובה . כמו כן היא דלה מאד בגלוטן.
ניתן להכין ממנה סלטים שונים , הפריקי אוהבת מאד בצל צלוי או מטוגן שמוציא סוכרים ומדגיש את מתיקותה של החיטה , גם מעט דבש מדגיש את טעמיה.
אין תגובות עדיין.
הוסף תגובה