אוכל שממלאים בו אוכל אחר , צריך את הזמן שלו .
באופן הגיוני כשלוקחים שני מצרכים שונים וממלאים אותם אחד בשני , צריך לתת להם את הזמן להתחבר . להבין את החיבור שלהם .
כשרוצים להכניס בשר וגם אורז , או רק אורז לתוך פלפלים , קורים כמה דברים .
בהתחלה החיבור הזה של הבשר , האורז וכל מה שעוד שמנו שם .
אחר כך לוקחים את התערובת הזו שיכולה בעצם להיות כמו שהיא ומכניסים אותה למשהו אחר , במקרה הזה , פלפלים.
כדי שיקרה החיבור הנהדר הזה ביניהם , אנחנו צריכים להניח להם להתבשל במיץ שלהם .
כך שהפלפלים על טעמם המריר – מתקתק , ירככו את טעמם באמצעות מיצי הבשר , עשבי התיבול והתבלינים .
לכן זה לא מאכל מהיר הכנה , מלאתי , בישלתי וזהו .
זה סוג אוכל שמתיידד  קודם בבישול קצר  ואחר כך עובר לתנור .
בתנור בחום לא גבוה , קורים דברים נפלאים : הבשר מגיר את המיצים שלו לפלפלים והם מצידם מתרככים ונוצרת בהם מתיקות .
אני אוהבת לאפות את הפלפלים לפחות שעה וחצי בחום לא גבוה .
סיר מכוסה . ברבע השעה האחרונה , מסירה את המכסה , מעלה טמפרטורה ונותנת לכל התבשיל להשחים מעט .
קרא עוד

אתם מכירים את זה שנותנים לכם מתכון ואומרים שזה סכ"ה 10 דק' הכנה .
אז זהו אני לא מכירה חיה כזו , למעט מקרים בודדים של ממש .
המתכון שתיכף אביא לכם הוא בדרגת קושי קלילה , הווה  אומר שהוא מתוחכם , מהיר הכנה, ומשתמש במספר מרכיבים מצומצם .
התוצאה מאד טעימה ומתאימה בעיקר למי שאוהב אוכל מוקפץ  ואסיאתי light.
המבחן שלי לכל מתכון באשר הוא , נבחן במספר הפעמים שאני חוזרת ומכינה אותו .
המוקפץ הזה שהוא הכי  קלי קלות מככב אצלנו בבית לעיתים קרובות מאד .
המצרכים זמינים ואין צורך לרוץ ולחפש מצרכים מיוחדים , ואם חסר משהו תקנו , כי תכינו את המנה הזו מלא פעמים .
אז אחרי הקדמה כזו משכנעת (בעיניי) נקפוץ למצרכים .
הכי הכי חשוב המאכל טבעוני !!! זאת אומרת  הפסקה מכל השאר.
בהחלט אפשר להיות גמישים במתכון הזה , ולתת חופש לדמיון ולמה שאתם אוהבים.
קרא עוד

לגדול ליד עיר גדולה ,  זו תמיד תחושת החמצה . לדמיין שהחיים האמיתיים למעשה קורים שם , רחוק , אבל די קרוב .
נראה לי שתמיד בהוויה שלנו , אנחנו חיים בו זמנית בשני מקומות , זה שכאן וזה שאיליו אנו חסרים .
הלמידה היא להיות בזה שכאן , במסירות ובענווה .

מי שמכיר אותי יודע שגדולה אהבתי לתל אביב . אני מארגנת לי הגיון משלי למרחק שביני לבין העיר   שאני קוראת לה שלי.

תירוצים מנחמים על מרחק לא גדול , 40 דק' ברכב , חנייה , רעש , צפיפות . כלום לא באמת  משתיק את הצורך להיות במרכז העניינים .

געגועים למקום טיבם שהם מתעצמים ככל שהמרחק הפיזי גדול .בתקופה  של הסגר / קורונה שחלפה עלינוו , הגעגוע התעצם .

חסרו לי בתי קפה שאהבתי לשבת בהם נינוחה , מלהגת  על שטויות של יום יום , עיניי שוטפות את הרחוב , קשובה לקולות , לשאון הרחוב הסוער .
ככה אני אוהבת להיות בטבורו של מקום , לחוש את עוצמתו .

העיר האהובה התרחקה לה , נשארת בלתי מושגת לזמן הזה .
במקום זה למדתי שוב על סבלנות , איפוק , תחושת שלמות במה שאני עושה ובמה שיש.

אז אפיתי  , מוצאת נחמה בידיים העושות במלאכה .

ריח השוקולד מחליף את ריחות העיר הסואנת.

היה  סיפוק גדול גם בהסתנפות הזו בבית , בלגימת כוס הקפה נוכח קרני השמש , כשעוגיית ענק יושבת בתוך כף ידי .

געגועים פוחתים כשמוצאים סיפוק בנחמות קטנות / גדולות .

עוגיות שוקולד דובדבנים :

קרא עוד

דקה לפני שמסתיימת רשמית עונת המרקים . אתם חייבים להכין את המרק הזה .
הוא מלא טעמים , חרפרף במידה ויכול לספק ארוחה מלאה , אם תכינו לחוד אורז לבן , פשוט , שאותו תוסיפו למרק בזמן אכילתו .
המרק הזה עושה המון כבוד לירק היפה הזה .
לי יש יחסי אהבה מתמשכים עם הכרובית , משהו בלבן הזה שלה ותפרחתה , שובים את ליבי בכל פעם מחדש .
מי שאוהב אוכל הודי , ידמע מאושר על המרק הזה , על התבלינים שבו , ועושר טעמיו .
מי שהיה בהודו יחייך בגעגוע .
אני לא הייתי , אבל מפצה בתבשילים הודיים , בכל הזדמנות שאני יכולה .
קרא עוד

למרות שעונת התפוחים תתחלף תיכף ומיד בפירות קיץ אחרים , הגאלט הזה תמיד רלוונטי .
תפוחים יש כל השנה ותמיד אנחנו נשארים עם יותר תפוחים , כאלה שהיינו בטוחים שנאכל ולא   הספקנו .
אני אוהבת תפוחים !!
הם  מבושמים אדומי קליפה , פריכים ומלאים בטעם גן עדן .

אני קונה המון ובמה שנשאר מכינה עוגות מבושמות בריח תפוחים אפויים .

קרא עוד

כשהמילה חורף רק נהיגת מהפנים החוצה , אני מעמידה סיר מרק על הכירה .

יש להניח שהמנהג הזה בא אלינו מארצות הגולה , כשאבותינו עלו לארץ,
מערבות השלג הרחוקות. מרק היה  שם הכרח בקור ששרר שם.
הצטנפות במטבח , חפינת קערת המרק בכפות הידיים, שאיפת ההבל שבא מהמרק היו לטקס שהיה בו הגיון .
המרקים הכילו בשר , עצמות ,  שומן , מים ותפוחי אדמה . סמיכים וכבדים הם היו,  מתאימים לשלג שנערם בחוץ ולימים הארוכים בפנים .
אבא שלי ומשפחתו גורשו מפולין לסיביר , אל הקור המקפיא .
מקום בו הנפש עורגת למשהו חם שיחדור פנימה .
חיבתו למרקים סמיכים , עם בשר ושומן הם תזכורת לימים של אז . לא משנה שארצנו חמה והחורף ממעט בה  , מרק חם וסמיך הוא חובה .
טיבו של דנא שהוא עובר כחוט השני בכל הדורות  , מטביע בם את חותמו .

מאז ומתמיד  יש לי חיבה עזה למרק צ'ורבה . חיבה לא מובנת שאינה באה  לי כי נולדתי שם ברומניה , נולדתי כאן בארץ . אלא מה ? עם של תפוצות אנחנו ופלשנו זה למטבחם של זה .
יש בו , במרק הזה , הרבה דברים שחביבים עלי
יש בו בשר , עצמות , ירקות , טעמו המיוחד של ירק שקשה מאד להשיגו במחוזותינו , הלאושטיאן . יש להקדים ולומר שטעמו של האחרון כמעט הכרחי למרק המושלם .
טעמו של המרק חמצמץ , אך מאוזן . אני , אוהבת גם לשים בו קציצות קטנות ועגולות שיש בתוכן אורז . וכך יש ממש ארוחה מלאה ומענגת .

מרק צ'ורבה עם קציצות ואורז

קרא עוד

בעוברי ברחובות צרים באיזה כפר די נידח באיטליה .
החצרות חשוכים , דלתות מוגפות , ניחוח עץ עולה מן הארובות  , ריח שמן זית נישא מהמטבחים . האש מבוערת באח וחמימות פנים הבית מתפשטת אל הרחוב .
חלומי הגדול הוא להיכנס לאחד הבתים , להריח את ריח  רוטב הפסטה ולצפות בבעלת הבית , איזו מאמה איטלקית שופעת , מסדרת טורים ארוכים של דפי פסטה טריים
תיכף יתרחש הקסם והיא תערום אותם זה על גבי זה , מפרידה בניהם , ברוטב האדום והריחני , עם תילי תילים של גבינה .
היא תשלח אותם לתנור ותיתן להם לבעבע שם קצת , בטרם תוציא את המאפה ותזליף עליו מעט שמן זית .
קרא עוד

בחלוף השנים ואיתן עונות השנה , טעמיי הולכים ומשתנים .

ואני תמהה לדעת את סימני ההשתנות ונקודות הציון בהן הקיץ הפך להיות מהעונה האהובה עלי , לעונה שיש לחלוף בה במינימום מגע עם האוויר , והשמש .
יש דברים בקיץ שאיני מוותרת עליהם , אך הם קשורים בעיקר לאוכל ואת מה שמביא איתו הקיץ .
הגיל משנה אהבות ישנות , וחלומות של קיץ שעדיין אני חולמת  בתמימות מה ובזיכרון שחקוק היטב בתודעה . מתגלים כלא תמיד כל כך רלוונטיים .
אני צריכה לאזור את מלוא חושיי כדי ליצוק בהם את זיכרון העבר .
בזמן האחרון מתנגן בראשי שירה של לאה גולדברג  ולא מרפה , אני מניחה שהוא קשור לתקופה אחרת של תמימות ופשטות .
ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב .
אם לחזור לקרקע מוצקה , דבר אחד לא השתנה בחלוף השנים , בואם של  פירות הקיץ ובעיקר פירות היער .
טקס הבוקר עם גרנולה  של בית , יוגורט סמיך ופירות היער . לטקס הזה יש את אותו טעם והוא מעניק אנרגיה לצאת אל השמש הבוהקת .
ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב .
קרא עוד

כשהמולת חג הפורים נרגעה קצת , התחפושות אוכסנו והרעשנים הושתקו ונגנזו עד לפעם הבאה .
המולת היום נרגעת והשגרה מבקשת לחזור כדי לשמור על מעט שפיות.
כל שמחה מבקשת להתאזן על ידי שקט , ומעט התנהלות עצלה וזורמת .
בשעה של אחר צהריים , יפה לעצור לרגע לפני שקיעת הערב .
קפה ,תה ועוגה כמובן . מתיקות שבאה להפריד בין תחילת היום להמשכו .
הפרג ששימש אותנו למאפים של חג , אוכסן , נשכח , מחכה לאיזה חסד בטרם נשליך אותו .
אני תמיד קונה המון פרג שהוא מאהבותיי הגדולות .
תמיד ובכל פעם מחדש אני מתמלאת  ביצירה וכוונות טובות שמתמוססות לעיתים באותה מהירות בה התגבשו החלטותיי .
חיכיתי שההמולה אכן תירגע , לפני שאכין משהו שיבוא מתוך רצון לדבר .
בעודי יושבת באור של בין ערביים ונוגסת בעוגה הרכה והשוקולדית הזו . הבנתי שני דברים : 1)אני מכורה לפרג
2)לעיתים יש לחכות לרצון שיבוא .
קרא עוד

הגשם נפל על האדמה מהצהריים , לא פסק . המשיך אל החשיכה שרמזה על בואה.
הגשם צנח על העצים שמתחתינו , מכביד את ענפיהם מטה . טיפות הגשם בהקו בצלילותם על העלים .
האור שבבית נסוג אל החשיכה שפלשה פנימה.
דמיינתי אח עצים לוהט ומשמיע קולות של עצים שקורסים תחת הלהבה . נאלצתי להסתפק בחום המזגן .
המחשבה הייתה על תבשיל סמיך , חורפי שנותן תחושה של בית .
נזכרתי פתאום בגעגוע בתבשיל עוף וכופתאות שהכנתי לפני שנים.
המחשבה והגעגוע  , הרצון בתבשיל ביתי מלא בזיכרונות , הוליך אותי אל חומו של המטבח .
קרא עוד