אמא שלי חזרה ושיננה באוזנינו את המנטרה הזו בכל מיני נוסחים ,שחלקם הגדול ידוע לכולנו :
1) הילדים הרעבים בהודו..
2)רק כשחווים רעב אמיתי יודעים את ערך האוכל…..
3)עמדתי..טרחתי..בישלתי… את השאר תוסיפו מהמקורות שלכם.
אני כמובן הפנמתי (בכל זאת דור שני לשואה…) ואני זורקת אוכל רק אם אין ממש ברירה ,שזה אומר על סף קלקול ..טוב ,כמעט…
כך יצא שמשוק הטלה המפוארת שהכנתי לחג (ושעלתה חצי משכורת..) נשאר נתח קטן (אבל לא מספיק קטן) שהעלה את כל הטיעונים האפשריים ,חלק גדול פירטתי למעלה וחלק קשור לעובדה שחשבתי שאפשר להכין איתו משהו נפלא ,שיהיה טעים ועדיין אף אחד לא ינחש שאת הטלה הזה הם כבר אכלו בוורסיה אחרת. הרעיון קרם עור וגידים ויצאתי לדרך…
מצרכים:
- שאריות של בשר עוף טלהבקר.
- 1 כוס של חומוס. אני משתמשת באורגני מסיבות רבות :גרעיני החומוס יותר קטנים ,יותר טעימים ומתבשלים מהר יותר. אני משרה כמות גדולה , מחלקת לשקיות ולמקפיא . אפשר לחילופין להשתמש בחומוס של סנפרוסט.
- 1 גזר גדול,מקולף וחתוך לקוביות קטנטנות.
- 1 בצל מאד גדול.
- 2 כוסות אורז בשמתי.
- 1/2 כפית קינמון.
- 1/2 כפית פפריקה חריפה (לא הכרחי).
- מלח ופלפל שחור לפי הטעם.
- 4 כפות שמן.
- 4 כוסות ציר –עוף .
ההכנה:
מבשלים את החומוס במים עד ריכוך.
קוצצים דק את הבצל.
חותכים את הגזר לקוביות קטנטנות.
שוטפים את האורז.
חותכים לקוביות קטנות את הבשר.
אני הכנתי את התבשיל בקדירה שאחר –כך אפשר להכניס אותה ישר לתנור.
מטגנים את הבצל בשמן עד להזהבה ,מוסיפים את הגזר ומטגנים עוד 2 דק',מוסיפים את החומוס ומטגנים עוד דקה, מוסיפים את הבשר וממשיכים לטגן עד להזהבה ,בערך עוד 2 דק'.
משטחים את התערובת בתחתית הקדירה,ומעל מסדרים את האורז.
בקערית קטנה שמים את התבלינים ,יוצקים מעל את ציר העוף ובעזרת מצקת לוקחים מהציר ויוצקים על האורז בעדינות עד לכיסוי .
מכסים ומכניסים לתנור ל30 -40 דק' בחום של 175 מעלות, או עד שאין נוזלים בתחתית הסיר.מסירים את המכסה ומזהיבים את פני האורז כ10 דק'.
כעת יש שתי אפשרויות:
בהגשה להפוך את תכולת הסיר –קדירה על צלחת הגשה גדולה ואז תערובת הבשר תהיה למעלה .או לערבב הכול ולהגיש –אפשרות שאני אוהבת יותר.
הערה:
אם מתעקשים על התבשיל ומוכנים להשקיע בו לא רק "שאריות" ,צולים נתח בשר של 300 גר' בתערובת תבלינים שאהובה עליכם ומשם ממשיכים לפי המתכון.
אפשר גם להוסיף 2 כפות של צנוברים קלויים ולפזר למעלה לפני ההגשה (לא היה לי…).
העיקר חשוב להפנים את מה שהאמהות שלנו אמרו :אוכל לא זורקים….
ומזה הנכד שלי התפעל במהלך החג…..
2 תגובות
מה? הילדים הרעבים בהודו זה לא המצאה של אמא שלי???
נראה ונקרא מעולה, כרגיל!
תודה יובל!
לפי הפוסט של חריימזלך ..קניידלך… אנחנו מדברים כאן על אותו זן של אמהות (מדהימות).