אלף לילה ובמיה

אם היו לי מליונים ככמות הדעות על במיה , הייתי עכשיו נחה באי פרטי משלי , אוכלת במיה כל היום .
כל כך הרבה סיפורי אגדות נקשרו בשמה של הירוקה הז , התרמילאית הקטנה , עד ששאר סיפורי האגדות מתגמדים לידה . עדיין יכולה להבין אנשים שפשוט לא אוהבים .
יכולה רק להגיד שאם מטפלים בה נכון , היא מאד מתגמלת בטעמה העדין .
כבר כתבתי כאן על הבמיה , דעתי עליה ידועה , ובכל עונה איני מפסיקה להכינה עד היעלמותה .
כבר בסוף יולי אני מחפשת את התרמילים הקטנים והירוקים , מחפשת בשווקים ובעיקר אוהבת לקנות אצל המגדלים , שם הם הכי טריים .
אני לא מאלה שנתקלת בה במקרה ואז ממלאה בשקית וממשיכה הלאה , אני מכוונת מטרה באשר אליה , יודעת שזמנה קצר , כמו כל הדברים הטובים .
בחום של אוגוסט כבר נדרש ממני מאמץ גדול , אך המחשבה על השלל שאחזור איתו מחזקת את רוחי .
בכל פעם אני חוזרת למתכונים הישנים והבטוחים ומידי פעם מוסיפה עוד מתכון לאסופת המתכונים .
הפעם קניתי המון במיה , קטנה , טריה מאד , דקיקה וארוכה מעט , שמחתי בה כמוצאת אוצר של ממש .
ידעתי כי נדרשת ממני עבודה קצרה , אך קיבלתי זאת באהבה .
כמו שכבר כתבתי , יש לנהוג בזהירות בבמיה , לקטום את הגבעול בעדינות , מבלי לפגוע בבסיסו ולהשאיר את החלק המרוחק שלם .
לשטוף בעדינות במים , ואחר כך להעביר למגבת גדולה. לעטוף ולהניח לייבוש , לפחות מס' שעות .
מאחר וקניתי כמות גדולה , החלטתי לבשל תבשיל בסיסי של במיה , וממנו לעבור לפי החשק והדמיון לתבשילים מבוססי הרוטב .
כך שבכל יום היה לנו תבשיל אחר של במיה .
ביום השלישי , זה אשר איתי , אמר לי שמספיק וכדאי להיפרד ממנה עד לשנה הבאה