ראיתי קבצן בצומת הרחוב , כוס פלסטיק ריקה בידו . הוא עשה את דרכו במהוסס לקראתי …
הייתי קצרת רוח באותו בוקר , שקועה במחשבות וכך טעיתי בדרכי והגעתי לאותה צומת.
לא באמת ראיתי את אותו קבצן ,אלא ראיתי בו את סך כל הקבצנים… הנחתי לכל מטען הידע הקודם שנצבר בי , ליצור בתוכי , באותו רגע את ההתנגדות לראות אותו באמת.
הקבצן הכניס את הכוס לכיס ,והתרחק מבויש .
לפתע ראיתי אותו , ראיתי את לבושו , את צעדיו המהוססים , איש מבוגר. ראיתי כל פרט בבהירות . חשתי בושה נוראית וקראתי לו . נתתי את שנתתי ונסעתי לדרכי…
חשבתי על מושג שמופיע בבודהיזם ואותו אני משננת לתלמידי ולעצמי ,חזור ושנן.. על האימון של צלילות הדעת , א – ויג'א.
העדרה של צלילות הדעת מביאה אותנו לתעתוע ושקיעה במחשבות שווא , שנמצאות שם כבר המון שנים.
מחשבות השווא גורמות לעיוות המציאות מבלי לראות את הדברים כמו שהם בדיוק , בצורה צלולה ונוכחת של אותו רגע.
האימון בצלילות הדעת הוא אימון של יום יום , משמעותו להיות נוכח באותו רגע בכל פעולה ולחוות אותה .
צלילות הדעת תראה את הגשם , כגשם… אבל קודם היא תראה את התקדרות השמיים , את העננים , את הצבעים . אחר כך את הגשם , את המים נספגים אל האדמה , ריח האדמה….
צלילות הדעת מאפשרת חירות , רגע לפני שאנחנו "מטעינים " את התודעה , בדעות הקדומות ובאפשרויות. הצלילות הזו מאפשרת מרחב של חירות שאין בה תעתוע . אפשרות לראות את הדברים כהווייתם , רגע לפני שאנחנו טוענים את הרגע במשמעויות אין סופיות .
רגע לפני המפגש עם הקבצן , חשבתי על הורי שאינם איתי . לראשונה מזה זמן רב , חשתי יחד עם העצב , השלמה.
הבנה שאינה קשורה לכאבי . שהכל בא והולך , על דרכו של העולם….
ההשלמה הזו שחררה אצלי מקום של פחד , של מה יהיה . היא אפשרה מקום של הקלה.
צלילות הדעת הזו "לקחה" אותי מהדרך , מהקבצן . מלמדת אותי שוב על החשיבות של להיות נוכח.
אחד הדברים שמחברים אותי לבישול , הוא בדיוק המקום הזה של הנוכחות והחוויה הרגעית שנחוות במלוא החושים .
לראות את היופי של החומרים , את הדרך בה הם משנים צורה , הריחות , הצבעים והטעמים…
את כל זה אני זוכרת מבית הורי , שם הבישול והאוכל היה ליבו של הבית . זיכרון שנצרב בתוכי לאהבה הזו לבישול.
המתכון שאביא הוא אחד מהתבשילים שיש עליו קונצנזוס , כולם אהבו אותו .
הוא היווה בסיס לשדרוגים ושינויים אצל אימי וגם אצלנו.
במשפחתי אכלו את התבשיל ברוב טקסיות , קודם היו מועכים את תפוחי האדמה היטב , היטב , לפני שהיו מתפנים לאכילה.
להילה ביתי היה טקס משלה , על המזלג היא הייתה מניחה , קצת תפוחי אדמה , חתיכת בשר ופרוסת מלפפון חמוץ. רק כך היא אכלה , וכך הוא נצרב לה בזיכרון כטעם ילדות .
המאכל הוא פשוט שבפשוטים , הכי בסיסי שיש , אבל הכי טעים…
כמה שהוא פשוט ,אני תמיד מכינה אותו כשכל האהבה שבי , המודעות וצלילות הדעת נתונים באותו רגע לתהליך. מתוך כבוד למה שהורי הנחילו וגעגוע למה שהיה.
קרא עוד
ומה התחזית שבועית לכמה זמן השאריות יספיקו? נראה לי לא יישאר דבר מהר מאד כי זה נראה מאד טעים.