קרא עוד

  קרא עוד

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד

על חוף הכנרת 1961, לילה של קיץ אוויר של קטיפה

אור סירות דייגים משתקף על המים, רוח קלה נעימה כמו לטיפה

ירח תפוז-דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את האוויר

משורר וילד נפגשים בשיר. אהוד בנאי (משורר וילד)

האובססיה שלי לתפוזי דם , לא הגיונית ולכאורה אין לה סיבה מוצדקת .

מסוף דצמבר אני מתחילה להציק לירקנים בשאלות ובחקירות , על מועד הגעתם לשוק .

האם העונה כבר נגמרה? אני שואלת בחרדה נשלטת . או שעדיין לא התחילה ? אני פוחדת שהתשובה לשאלה הראשונה תהייה חיובית , ואז אנה אני באה ? מה? לחכות עכשיו עוד שנה.

אני מפצירה בירקן הפרטי שלי ,להביא תפוזי דם . אין בעיה הוא עונה לי , אצלנו בצפון יש תפוזי דם בכל פינה .

עדיין אני מפקפקת ולא נחה על זרי דפנה , בביקורי השבועי בשוק האיכרים, אני מבקרת בכל דוכן . גם באלה שאין סיכוי שהמחשבה על תפוזי דם תחלוף בראשם .

בקצה השוק מצאתי אותם. רכים למגע , לא אחידים בצורתם , אבל כמה יפים בקליפתם האדומה –כתמתמה .

קניתי המון , וגם חילצתי הבטחה שהם יהיו כאן עוד חודש לפחות .

ניקבתי חור בקליפתו של אחד אדמדם במיוחד , ושתיתי את תוכנו המתוק .

עם השאר התאפקתי עד הבית .

קרא עוד

פאול קור שכתב את הספר , כספיון הדג הקטן . אמר שההשראה לספר באה לו יום אחד , כשישב בסטודיו שלו .

על השולחן הייתה מונחת קופסת סיגריות פתוחה , קרן שמש נפלה על נייר הכסף ונצנצה בתוכו …

חשבתי על זה כשהכנתי דגים כשההשראה לכאלה בדיוק באו לי כשהתבוננתי בשרי אנסקי מכינה את הדגים המלוחים שלה .

בלי להשוות את עצמי לפאול קור , רק חשבתי על איך חלקי תמונות מתקשרים בסוף לפאזל .

עמדתי אצל הירקן שלי , קונה כוסברה , פטרוזיליה , ובצל ירוק אורגניים לגמרי , רעננים ומאוגדים בצרורות קטנים , כשהיא נכנסה פנימה לקחה כמה צרורות של בצל ירוק ושעטה החוצה במהירות .

עקבתי אחר ההתלהבות שלה , ראיתי אותה עם המטפחת הלבנה על ראשה והבעת ניתוק מוחלטת . פורסת את הדגים המלוחים לנתחים קטנטנים , מפלטת . שמה בכלים קטנים , מערימה פרוסות דקות של בצל ומעל שמנת . פורסת לחם , סוחטת לתוכו עגבניות שרי קטנות , מעל את נתחי הדג וממש בפסגה בצל ירוק קצוץ ופלפל צ 'ילי פרוס דק אף הוא .

אז קניתי , בטח שקניתי , אבל לא אמרתי די.

הלכתי לחנות הדגים ממש ממול וקניתי מוסר ים מפולט שבשרו לבן , וגם עגבניות משונות צורה , ממש כמו בחו"ל , וידעתי איך הכל מתחבר לי ביחד…

קרא עוד

עד שצפיתי בקרב סכינים ,ובמאסטר שף . הייתי בטוחה שהאופן בו אני מגישה את האוכל , הוא חינני ביותר.

משחר ילדותי ובהתאמה לקולחוז שלנו , נהגנו להגיש הכל לשולחן , לבד ממנה ראשונה ואחרונה , פגשתי גם במשפחות שמגישות גם את המנה הראשונה ואת הקינוח , ישר בתחילת הארוחה.

השתמשתי תמיד בכלים הכי יפים שלי , דוגלת בפסוק " לא לראותם בלבד".

אלא מה , באו סטפן , אייל שני וחבר מרעיו וטרפו את קלפי – סליחה ..צלחותיי .

לפי משנתם הסדורה , לא די באוכל טעים המוגש בכמות נאה אל השולחן ופותר לסועדים דילמות קשות ומהותיות כמו : מה עוד יש לאכול ? האם אני אשבע בכלל ? כמה כדאי לי לאכול ? בקיצור שאלות מטרידות מנוחה ושקט נפשי.

עתה , בטרנד הצילחות , כדאי להגיש מנות אישיות ומקושטות כיד הדמיון .

מומלץ לצאת אל הטבע ולחפש סלעים קטנים , פרחים יבשים , גזע עץ , חלוקי נחל . המוטו שלהם : צא ותור , את האדמה , הים והאוויר ומצא לך קישוטים לשולחנך.

לבד מאותם קישוטים , חשובה גם מאד זווית הנחתו של האוכל , המצטיינים יניחו אותו , בשליכטה אגבית , אך מלאת חשיבות (אני מתאמנת).

הגדיל לעשות אייל שני , כשהביא לאולפן סנה בוער (עלי מרווה , אלכוהול וגפרורים) שהקיף פוקאצ'ה אחת , שרק רצתה להיות כמו שהיא ופתאום בהינף אש , הפכה למשהו כנעני קדום.

אז לאט ,אני צוברת לי שעות צילחות , מבינה שלהגיש אוכל סתם כך זה פאסה.. וסטיילינג זו מילה של העת החדשה.

חם ,לח ,דביק, שמש ,זיעה…. איך זה שהקיץ בא ככה לרוב האנשים שאני מכירה.

רק אני חושבת שהקיץ הוא סקסי? אני שואלת את עצמי  , נוגסת ביס גדול באפרסק סמוק לחיים ,נותנת למיץ שלו  לנתב את דרכו אל הסנטר.
יושבת , מתריסה  מול השמש . מפנה את פניי אליה, נותנת לקרניים שלה לנשק את עורי .
שנלך לשוק האיכרים , אני שואלת את ר', תוך שאני סוקרת בדמיוני את הדוכנים שלי.
קצת ירקות ,דקה לפני שהשמש מכריעה אותם , ומחרבת את הטריות והרעננות שלהם.  פירות ?  בטוח , הכי אוהבת פירות קיץ.
את הדוכן של פישנזון ,אני אף פעם לא מפספסת , לא עומדת בפני הדגים שמונחים שם על הקרח , ככה חשופים , טריים , עושים לי חגיגה  כשאני מדמיינת מה אפשר לעשות איתם.
ר' לא בעניין , מרגע שהקיץ הוכרז רשמית , היא מגיחה החוצה רק בלילות , ואנחנו מתחילות לבלות בנפרד.
הקיץ הוא בדיוק הזמן שבו אני פועמת עם החיים , חושבת על טקילות קרות , יינות לבנים צוננים , אגלי קור על דפנות גביעים ארוכים ודקים , אותם אני מצמידה אל פניי , מרגיעה מעט את קצב ליבי.
הקיץ הוא הזמן לדגים נאים , סביצ'ה , סשימי , קרפצ'יו , עם שילובים אין סופיים. אוכל שעד לא מזמן , היה אוכל מסעדות בשבילי , עד שבאו פישנזון עם הדוכן שלהם והם עושים להטוטים בדגים.

קרא עוד