לכבוד וברוח שבועות , התחלתי ביצירות קטנות ולא כל כך משמעותיות . רציתי רק לבשר לבני הבית על בואו הקרב של החג .

טעימות קטנות שרק ירמזו להם , את הצפוי להיות , אם הם יתקבצו כולם יחד לכבוד החג האהוב עלי .

התחלתי בעוגה קטנה , כזו שלוקחים ממנה ביסים קטנים ולא מבינים אחרכ' לאן היא נעלמה . כזו שלא נשארת שבוע ומעלה תהיות של , האם לאפסן במקרר או לא ?

כזו שמספיקה גם לשניים , ולא מעוררת יותר מידי שאלות של : מה עוגה שלמה עכשיו רק לשנינו? או רק לי לבדי?

עוגה שמסתדרת נחמד , נניח ליד עוד עוגת גבינה גדולה . כי מה פתאום להסתפק באחת בלבד.

למרות גודלה ומהירות הכנתה ( 15 דק') , כל ביס ממנה הוא ביס מושלם .

תחילה החיך נוגע בשכבה העליונה של השוקולד המריר , משם אל הגבינה הרכה והשמנתית ולבסוף , שכבת הפירורים עם רמז של קינמון..

קרא עוד

לפעמים אני מתעכבת לבדוק את האהבות והעדפות שלי . סקרנית לדעת מהיכן הן נוצרו , איזה זיכרון או חוויה קיבעו לי אותם בתודעה , וסידרו לי את המועדפים שלי בסולם היררכי של הכי אוהבת וכאלה של פחות…

סיפור האהבה ההיסטרי שלי עם פירות יער , קצת הטריד את שלוותי , כשאני שואלת את עצמי : למה? למה דווקא הם? מה יש בקטנים ,היפים האלה , ספק חמצמצים , ספק מתקתקים , ששובה את ליבי ואף פעם לא די לי מהם.

צללתי עמוק (מאד עמוק ) לתודעה ושליתי משם אגדה של עולם יפה יותר , עולם שבו עם הנץ החמה , פוסעות להם אם ובנותיה אל היער , סינרים מצויצים למותניהם וסלים קטנים בידיהן . הן פוסעות אל היער לקטוף , פטל , דמדמניות , ועוד כאלה נפלאות.

תוך דקה וקצת ,הן כבר בדרך חזרה ,אל הבית הקטן . הארובה עם העשן, מרמזת על החמימות שמחכה להן בפנים.

קרא עוד