עלינו לקברה כדי לספר לה על געגועינו ,ועל החלל העמוק שהיא הותירה בלכתה.

איני מתכוונת להכביר ולהכביד בהעלאת רגשותיי ,אותם אני מנסה לארגן כבר שנה.

אני מאד רוצה לספר על טוב ליבה , ועוצמתה שעזרה לה לשרוד בכל מצב . ועוד הרבה יותר מזה… בכל פעם באמצעות הבלוג הזה ,אספר עליה עוד דבר ועוד דבר לעצמי. ….

הפעם אני רוצה לדבר על אהבתה הגדולה לאוכל ובישול . שנבעו בעיקר ,אבל לא רק , מידיעתה ,רעב נורא ואמיתי . אותו חוותה כשעברה את הנורא מכל , את השואה .

אמא שלי הייתה גאונה בבישול. התבשילים שיצאו תחת ידה היו מדהימים!! גאוניותה לא באה לידי ביטוי ,בתחכום נוסח הבישול החדש של ימינו . היא הייתה שייכת לאסכולה של פעם … מטבח מזין ,שורשי ,מנחם וטעים בטירוף… כל דבר שידה נגעה בו נגע בשלמות , בטעם הממכר ,הביתי והבלתי ניתן לשחזור. כל כמה שאחיותיי ואני מנסות לשחזר טעמים רחוקים של ילדות ,תמיד חסר משהו . המשהו הזה הוא קרוב לוודאי רוחב ליבה ואהבתה הגדולה אל כולם ,אותה היא יצקה גם בתבשיליה. עליה (וכנראה על עוד רבים בדורה ) נאמר ,שלא משנה כמה אנשים יבואו לאכול ,תמיד יהיה לכולם ,וברוחב –לב.

בילדותי גרנו בשכונה של קיבוץ –גלויות : בקומה מעלינו גרה שכנה ממוצא רומני ,משמאלה משפחה ממרוקו . עירק ,כורדיסטאן ,תימן ומה לא… כולם השפיעו על מטבחה של אימי . גיוון והתנסות בטעמים וריחות , היה הכרח בשבילה .

המתכון שאביא הפעם הוא דוגמא שמאפיינת מאד את הגישה לבישול של אימי. הנה הסיפור ,או גלגולו של מתכון…

חמי נהג להכין דג טעים ברוטב חמוץ –חריף שבעלי מאד אהב. מידי פעם היינו משבחים את טעמו של הדג בפני אימי. סקרנותה גברה עד שהיא ביקשה שנביא לה לטעום….