חזרתי מזמן מיפן והיה מד-הים !!!!
את ליבי השארתי שם ביפן , את געגועיי לקחתי איתי .
בדרך כלל געגועים מחזירים אותי חזרה , אלא שהפעם אני לא כל כך בטוחה שגעגועים יספיקו , ואולי אני צריכה לגייס עוד כל מיני דברים אחרים .
את הגעגועים אני מתרגמת לאוכל , כי זה הכי קל לי והכי מחזיר אותי לשם .
חזרתי גם עם קונטיינר של מצרכים למזווה , אותם אני מנהלת בקפידה .
בינתיים אני ממציאה מתכונים עם ניחוח יפני , מאלתרת , מחפשת אוכל שיזכיר לי את שם .
הבאתי מיסו , לא סתם מיסו , אלא כזה שמתהדר במורשת ובדרכי הכנה עתיקות יומין .
הם גם שמחים בעובדה שאהרוני וגידי (גוב) היו אצלם ואפילו הם מככבים בתוכנית שלהם.
קניתי כמובן ואני משתמשת במיסו הזה במשורה ובמתכונים ממש שווים .
המתכון הזה בהחלט מביא איתו סוג של פרשנות לאוכל יפני , אך טעמיו העדינים המינימליסטיים , הם סוג של מחווה לאוכל שפגשתי שם.
קרא עוד

משחר ילדותי יש לי חיבה עמוקה לקציצות .
אני לא יודעת היכן לעגן או להסביר את החיבה הזו , או מתי היא התחילה .
האם היא התחילה בבקרים של בין יקיצה לקימה , בדקות שעוד התמהמהתי במיטה .
ברקע יכולתי לשמוע את אימי נעה בשקט במטבח. יכולתי לשמוע את רחש השמן במחבת, מאזינה לרחשים האלה שהיו מרגיעים , מלאי ביטחון ומבטיחים כל כך .
יודעת שאם אתמהמה עוד קצת , יגע לנחיריי הריח המוכר והידוע של קציצות שרוחשות שם בשמן החם .
לעד אתגעגע לאותם קולות ולתחושת הביטחון שבאה איתם .
עד שבגרתי מספיק , תמיד העדפתי להזמין קציצות במסעדה , אם היו כאלה בתפריט .
תמיד היו לי ציפיות לקציצה המושלמת ההיא , היו גם ציפיות מוגזמות שהופרכו מיד , כמו אותה קציצה ענקית שהזמנתי באוסטריה . מכל התפריט הנהדר והעשיר חמדתי דווקא בקציצה .
קציצה היא חומר שפורק לגורמים והורכב חזרה לכדי שלמות עגולה .
אני אוהבת קציצות מכל מיני סוגים . אני תמיד אבחר לטגן אותן קודם , יש משהו בטיגון ששומר את השלמות העגולה ומרכז את המיצים ותמצית הטעמים בפנים .
קציצות אוהבות רוטב , לחם וחבורה קטנה שמתאספת מסביב .
קציצות לא אוהבות גינונים , הן שואפות לפשטות , לא מגישים אותן בארוחות חגיגיות שמטרתן להרשים .
קציצות זה למשפחה , חברים קרובים , כולם מתאספים מסביב לסיר , הידיים מתגנבות פנימה כדי לטבול את הלחם הטרי ברוטב , ולאסוף בדרך קציצה עם הידיים .

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קרא עוד

מידי פעם קורה לי איזה דבר מטריד כזה שמשתלט עלי לגמרי . אני אוכלת איזה משהו במסעדה והטעם מסעיר אותי כל כך , שאני עושה מיד שלושה דברים , לפעמים רק אחד , ובמקרים הנורמליים , כלום .
במקרה הראשון אני יושבת לשף על הוריד הראשי , זה שפועם בצוואר ומגביר פעימות אם משהו מעצבן במיוחד קורה .
אצל הרבה שפים יכולתי ממש לראות את הדופק מאיץ שם , כשנדנדתי .
לרוב אני משיגה את מבוקשי . אני כמובן מתחילה בהתחנפות , עוברת להבטחות וגם נשבעת לא לגלות .
במקרה השני , כשאין לי כח לכל הטקס הזה . אני מנחשת . מתחילה בדרך השלילה , מה בטוח אין כאן , עוברת לרשימת הבטוחים .
אחר"כ , מנסה להכין לבד , מחזיקה מעצמי איזה מגלת סודות ובטוחה שאני שוברת את הצופן . לפעמים מצליח לי בגדול , לפעמים מצליח אף יותר מהמקור (כן אני ענווה ) .
קרא עוד

בעודי ישובה לי ככה סתם , השמיים אפלים שם בחוץ , לחות ברמה נסבלת בהחלט .
לובשת על פני הבעה זחוחה , משועשעת וסקרנית במידה , מול מאסטר שף .
חופנת קערית קומפוט קר וצונן (אימא שלי קראה לזה קומפוט ולכן ככה זה יישאר) , סקרנית לדעת איך ההפקה הולכת להציל אותם הפעם ממשימת הביאוס הזו , בה המתמודדים מתמרנים בין שאיפותיהם האישיות , לבין המצרכים שהונפקו להם על ידי הסבתא , המנכ"לית וכל השאר.
מסמליאנו פוזל בפחד לכיוונו של רושפלד וממלמל משהו על ילדים שפוחדים ממכשפות . המשימה הזו מאד חשה לי הוא ממלמל. I have no control with the  מזווה
איב מפרק ומרכיב את הדג מחדש .

 למא לא סגורה למה היא בחרה בכלל את הסטודנטים האלה.
ככה חברים באמצע המתח , דמם הכל , אין חשמל!!! , חושך , עלטה… נשארנו רק אני והקומפוט .
הנספחים הלכו לישון ואני נותרתי לבהות בחשכה , קצת מופתעת וקצת נעלבת , לא מבינה מדוע  כך ננטשתי .
לאחר ההלם הראשוני שהותיר אותי ישובה ככה , החלטנו אני והקומפוט ללכת לחפש איזה נר , כשלפתע הבחנתי בשני דברים בולטים  באופן מטריד מאד .
רק הבית שלנו אפוף באפלה , בעוד האחרים עולזים וצוחקים לי בפנים עם אורותיהם המסנוורים .
דבר שני שברח מזיכרוני בעודי נשאבת אל רחל , רון וכל החברה , היא ערימת המצרכים שערמתי למרק מיסו שיהיה במקרר לכשנרעב .
לסיפור הזה אין הפי אנד .
העלטה נותרה כעובדה חשוכה והחלטית , המצרכים חזרו אחר כבוד למקרר , ועד לרגע זה אין לי מושג מי הלך הביתה ומי המציא את עצמו מחדש .

מרק מיסו הכל כלול

מרק מיסו רבותי אינו מנה ראשונה , והוא בהחלט לא הנוזל הדלוח או המתקתק יתר על המידה שמגישים במסעדות .
המרק שלי הוא מנה ראשונה ועיקרית , כי במיסו שלי יש הכל .
רוצים פטריות?  יש!
איטריות? יש!
טופו? יש!
בקיצור למה להלאות  , יש בו המון טעמים , משביע , דל שבדלים בקלוריות ,  ועל בריאות בכלל  עוד לא דיברנו  .

אז שנלך להכין?
קרא עוד

פתגם סיני עתיק אומר : " אם אין לך משהו חכם להגיד , תגיד פתגם סיני עתיק"

אז באמת אין לי משהו חכם להגיד .

המח שלי נפרד מהגוף ואני בשלבים להביא את שני אלה לסנכרון .

החזרה מבוסטון הקרירה והירוקה , אל היובש ,הלחות והחום הכבד , השאירו אותי קצת המומה וחסרת אוריינטציה .

אני כופה על עצמי שגרה כאמצעי יעיל בדרך כלל , לנחיתה . כרגע אני לא מקפידה על סוג הנחיתה , מבחינתי שתהיה קשה , רק שתקרה כבר .

אז חזרתי ללמד יוגה , לעבוד ולבשל בקטנה . דברים של מה בכך שלא דורשים המון דמיון או התכוונות .

חשק לבשל אין לי , כי התרגלתי לבטלה מאורגנת ונעימה .

אני הולכת תמיד כבחירה ראשונית ואולטימטיבית , אם זה היה תלוי רק בי , על אוכל אסיאתי . הפעם בחרתי באוכל סיני ובמתכון ישן נושן .

אחרי שהלכנו שבי אחר אוכל יפני , תאילנדי , קוריאני , קמבודי וכו' . נחמד קצת לחזור לאוכל סיני שרק אותו פעם ידענו .

חוצמזה אומרים שסין היא המעצמה הבאה שתיצור סדרי עולם חדשים , אז כדאי להתיידד  , לא?

אם מדברים על אוכל סיני , אני תמיד בעד זה הסצ'ואני.

למה? כי ספייסי זה אני , וחריף לוקח מבחינתי כל אוכל אחר .

 עוף ברוטב צ'ילי

קרא עוד

התבוננות

אז מה אם  לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי , על אחת כמה לזולתי  .

הרי רק אתמול הבטחתי לעצמי להיות טבעונית ולאכול רק בריא  , גם צמחונית זה בסדר  אני מעודדת .

לתרגל כל יום יוגה .

להיות נחמדה ומחייכת כל הזמן , מקשיבה , אמפטית , נדיבה .

רואה רק את החיוב שבכל אחד . אם   למשל מישהו  בא וחתך אותי בכביש  ,או אפילו באמצע משפט
לחייך ולתת לו גם את הלחי השנייה .