עוגת הדבש של אימא

הזמן הזה של השנה , תמיד מבלבל אותי .
ובכל שנה מתערבבים בי זיכרונות של פעם ועכשיו .
כמו כל שנה וגם אז , אנחנו חוזרים אל אותן סוגיות נושנות , שנראה כי הזמן רק מחדד את נצחיותם .
מזג האוויר תמיד מתעתע  .  למרות סימני הסתיו , עדיין הקיץ  נוכח עם החום והלחות .
עדיין לא ברור לנו אם נשב בנחת בחוץ או נזדקק למזגן .
כמו גם שאלות של תמיד : את מי נזמין , מה נבשל , מתי נקנה , איך נערוך השנה את השולחן .
נוספו לכל זה גם שאלות מהותיות יותר שהם תולדה של הזמן הזה , הקורונה .
זמן שבו משפחות נפרדות מכורח השעה , ואנחנו עוברים לחגוג במתכונת  מצומצמת.
בכל זאת אני אוהבת את תקופת חגי תשרי , אוהבת את ההכנות , את הסתיו שמתחיל בשעות הערב , מרמז על בואו .
את ההתכנסות היקרה הזו .
דבר אחד או יותר נשארו יציבים עם חלוף השנים וזה האוכל .
בחגים אני אוהבת מסורת , אוהבת לחזור אל מטבחה של אימי , אל האוכל של פעם .
על דבר אחד איני מוותרת , עוגת הדבש של אימא .
עוגה פשוטה , לא מתוקה מידיי , מנוקדת   בתבלינים  במידה מדוייקת , כל כך נכונה וטעימה .
זוכרת שאימא הייתה מניחה עליה נייר פרגמנט , ועטיפת ניילון , דבר ששמר עליה עסיסית ואפילו הטיב איתה למחרת . יותר מזה היא לא שרדה .
הכי אהבתי את שעות הבוקר שלמחרת ערב החג , השיחות השקטות , כוסות תה שנמזגו מסביב ועוגת הדבש של אימי היקרה .