הבטחתי לנכדיי שבפעם הבאה ,נלך לים . רגע לפני שהוא נסגר ,ונאסוף צדפים.
יצאנו כולם ,הולכים כדבוקה אחת מלוכדת , לעיתים הדרך אילצה אותנו ללכת בטור עורפי . באופק ראינו את השמש מראה סימנים של עזיבה … החשנו את צעדינו ,רצינו עוד קצת אור .
הרבה צדפים לא מצאנו . הקטנים שיחקו עם הגלים , ל עיתים לא היה ברור מי רודף אחר מי , הם אחרי הגלים או להיפך…. החוף היה שקט , הקולות היחידים היו של צחוק הילדים ורעש התנפצות הגלים אל החוף…..
סער בני יצא לתפוס גלים ,אמר שכבר הרבה שנים הוא לא רכב על גל… ,ראינו אותו מחפש גל גדול ואז נעלם בתוכו….. אחרי אין סוף גלים כאלה ,הוא יצא כולו אושר ,וליבי נרגע…….
התבוננתי היטב אל התמונה הכוללת , מנסה למסגר אותה בליבי ולצרוב אותה בזיכרוני . מציינת לעצמי שאת הרגעים האלה אני רוצה לזכור ולשמר ,כדי שאוכל להתרפק עליהם אחר –כך…..
4 תגובות
מקסים
תודה:-))
אושר גדול! בשביל האושר שלהם (כל הארבעה, ובמיוחד הגדול…) היה שווה הכל. איזה יופי!!!
ריני היקרה שלי.
ומה עם האושר שלך יקירתי? האושר שלך הוא הכי חשוב ,כי ממנו הם שואבים את הכח…..