בזמן האחרון אני חושבת בוורוד .
מסתכלת מסביב באופטימיות רחפנית , לא מציאותית משהו.
אני מעדיפה לחשוב בוורוד , למרות הרוח הגבית שדוחפת קדימה , לא מרפה.
וורוד הוא בריחה אני יודעת.
אולי בגלל זה אני מקיפה את עצמי ,כל הזמן בחפצים וורודים , זה הצבע האהוב עלי ,כולם יודעים.
האביב משטה בי בכל פעם מחדש, מכניס לי ללב שמחה קדחתנית , אופטימיות זוהרת , מאפשר לי להאמין שוב שהכול אפשרי.
המחשבות שלי מכוונות אותי לפגוש דברים שיהלמו את הלך הרוח שלי , אז פגשתי ככה סתם , באמצע היום, בשיר של שלמה ארצי .
השיר נכנס לי חזיתית בלב, במיוחד שורה אחת .
כשקראתי אותה ,הצטערתי שהיא לא שלי : "זיכרון זה דבר וורוד" .
מבינה את העוצמה של האמת הזו , נזכרת בכל הזיכרונות , אותם אני עוטפת באופטימיות וורודה , זהירה ורחפנית משהו.
מאפינס עטופים בסוכר וקינמון
במאפינס האלה , הסוכר מזכיר לי פיות ומאכלים תמימים של ילדות.
בכל ביס הפה מתמלא במתיקות של סוכר עם קינמון וחמאה.
אגוז המוסקט בפנים , מעניק את טיפת המרירות ההכרחית שלו , מזכיר לנו שלא הכול מתוק .
כשאני מסתכלת על המאפינס האלה , אני קצת מאמינה שיש מקום לפיות ,סוכר ודברים וורודים .
מי יודע אולי לאביב יצליח הפעם .
מה צריך:
1/3 כוס חמאה (40 גר') מומסת
1/2 כוס סוכר רגיל או סוכר חום
1 ביצה גדולה
1 ו 1/2 כוסות קמח רב תכליתי
1 ו1/2 כפיות אבקת אפייה
1/4 כפית מלח
1/4 כפית אגוז מוסקט מגורר
1/2 כוס חלב- לציפוי:
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס חמאה מומסת
1 כפית קינמון
ההכנה:
מחממים תנור ל 170 מעלות
משמנים בחמאה תבנית שקעים , כמובן שמס' המאפינס יהיה בהתאמה לגודל השקעים . שקעים גדולים יניבו 8 מאפינס , שקעים קטנים יותר , יהיו לנו 12 מאפינס . כל אחד וההעדפה שלו , או מה שיש בבית.
מכינים שתי קערות , באחת מערבבים את כול החומרים היבשים . בשנייה מערבבים את הרטובים : ביצה , חמאה וחלב .
מוסיפים את תערובת החלב לקערת הקמח (יבשים) ומערבבים רק עד שמתאחד , חשוב לא לערבב יותר מידי.
מעבירים את התערובת לתבנית השקעים בעזרת כף גלידה או בעזרת שתי כפות .
אופים למשך 20 -25 דק' , או עד צבע מעט זהוב , חשוב לא לאפות יותר מידי.
מצננים ממש מעט ומשחררים בעדינות מהתבנית . מניחים על רשת צינון .
עכשיו מגיע החלק הכיפי : מערבבים את הסוכר והקינמון בצלחת אחת , מניחים בצלחת אחרת את החמאה המומסת והחמה .
טובלים כל מאפין בקלילות בחמאה , אפשר לטבול את כולו , או רק את החלק העליון .
אני הלכתי על כול הקופה וטבלתי כול מאפין וגלגלתי אותו בחמאה . אחר"כ מעבירים לצלחת הסוכר ומגלגלים .
לא הצטערתי על ההחלטה שעל פניה נראית קצת חסרת אחריות עם תועפות החמאה , היינו מאושרים עם ההחלטה נוכח הטעם הנהדר של הכול , כולל הקראנצ'ים של הסוכר בפה …
זו בכלל תמונה ממקום אחר , ובזמן אחר . אבל היא בפריחה וורודה ובאביב , כך שזה נראה לי לגמרי מוצדק .
2 תגובות
יפה הוורוד הזה 🙂 ויפים המאפינס שלך, אהבתי את זה שהלכת על כל הקופה, מאפינס טבול לחלוטין מבטיח גדולות ונצורות.
יום וורוד שיהיה לך, ובכלל – חיים וורדים,
מגי
תודה מגי , התגעגעתי….