לשבלולים יש תנועה אינסופית פנימה.
פעם כשהיינו קטנים , היינו אוספים בר'לה  (שבלולים)  . מניחים אותם בכף ידינו הכה קטנה והיינו שרים להם  : "ברל'ה , ברל'ה צא החוצה , אמא ואבא יתנו לך עוגה " .
לפעמים הברל'ה האמינו לנו ויצאו , שולחים גוף ואוזניים החוצה , ולפעמים נשארו בתוך הכונכיה , לא רוצים עוגה וגם לא את העולם שבחוץ .
לפעמים היינו מוצאים בתים ריקים בלי שבלול , ורבות הייתי טרודה במחשבה , לאן הם הלכו , האם ידעו את הדרך חזרה  וגם כמה עצוב שריק שם בפנים .
כמו אנשים כמעט , חשבתי לעצמי , לא תמיד הם גרים בבית שלהם . יש גוף שעושה הכל כמו שצריך , אבל משהו בפנים נותר ריק לגמרי , אולי בגלל שהם לא מחבבים השתבללות .
הימים הם ימי יום הולדת  , ואני משתבללת  . ימי החורף המתקרבים יוצרים אוירה ראוית השתבללות .
אני אוהבת את ההתכנסות ואת הקרבה אל עצמי , אף פעם אינני נמלטת  . אני מגדילה לעשות ומזמינה את עצמי לדיונים נוקבים .
דיונים שמתחילים במה עשיתי  , ואולי הייתי צריכה אחרת  , ומה עלי לרצות שעוד לא רציתי , ומה לבקש  , למי לתת  ואיך בכלל .
אני מחבבת את סגירת המעגלים ופתיחתם של אחרים   , את תחושת ההתחדשות הזו .
כמובן שהכי ראוי עכשיו  יהיה להכין שבלולים , להרגיש את התנועה פנימה , ולדעת ששם בפנים שמורה תמצית הטוב .

שבלולים של גבינה

קרא עוד