מבשלת חלומות
1
כרובית מתכרבלת עם סריראצ'ה
2
אדמה
3
סלט של קיץ ועוד חברים
4
תפוזי דם
5
חצילים ברוטב טחינה ומיסו
6
גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים…
7
קינואה ,אורז בר וירקות עם גרעיני דלעת

כרובית מתכרבלת עם סריראצ'ה

מוקטן3 מוקטן 9מידי פעם קורה לי איזה דבר מטריד כזה שמשתלט עלי לגמרי . אני אוכלת איזה משהו במסעדה והטעם מסעיר אותי כל כך , שאני עושה מיד שלושה דברים , לפעמים רק אחד , ובמקרים הנורמליים , כלום .
במקרה הראשון אני יושבת לשף על הוריד הראשי , זה שפועם בצוואר ומגביר פעימות אם משהו מעצבן במיוחד קורה .
אצל הרבה שפים יכולתי ממש לראות את הדופק מאיץ שם , כשנדנדתי .
לרוב אני משיגה את מבוקשי . אני כמובן מתחילה בהתחנפות , עוברת להבטחות וגם נשבעת לא לגלות .
במקרה השני , כשאין לי כח לכל הטקס הזה . אני מנחשת . מתחילה בדרך השלילה , מה בטוח אין כאן , עוברת לרשימת הבטוחים .
אחר"כ , מנסה להכין לבד , מחזיקה מעצמי איזה מגלת סודות ובטוחה שאני שוברת את הצופן . לפעמים מצליח לי בגדול , לפעמים מצליח אף יותר מהמקור (כן אני ענווה ) .
קרא עוד

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

סלט של קיץ ועוד חברים

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד

תפוזי דם

על חוף הכנרת 1961, לילה של קיץ אוויר של קטיפה

אור סירות דייגים משתקף על המים, רוח קלה נעימה כמו לטיפה

ירח תפוז-דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את האוויר

משורר וילד נפגשים בשיר. אהוד בנאי (משורר וילד)

האובססיה שלי לתפוזי דם , לא הגיונית ולכאורה אין לה סיבה מוצדקת .

מסוף דצמבר אני מתחילה להציק לירקנים בשאלות ובחקירות , על מועד הגעתם לשוק .

האם העונה כבר נגמרה? אני שואלת בחרדה נשלטת . או שעדיין לא התחילה ? אני פוחדת שהתשובה לשאלה הראשונה תהייה חיובית , ואז אנה אני באה ? מה? לחכות עכשיו עוד שנה.

אני מפצירה בירקן הפרטי שלי ,להביא תפוזי דם . אין בעיה הוא עונה לי , אצלנו בצפון יש תפוזי דם בכל פינה .

עדיין אני מפקפקת ולא נחה על זרי דפנה , בביקורי השבועי בשוק האיכרים, אני מבקרת בכל דוכן . גם באלה שאין סיכוי שהמחשבה על תפוזי דם תחלוף בראשם .

בקצה השוק מצאתי אותם. רכים למגע , לא אחידים בצורתם , אבל כמה יפים בקליפתם האדומה –כתמתמה .

קניתי המון , וגם חילצתי הבטחה שהם יהיו כאן עוד חודש לפחות .

ניקבתי חור בקליפתו של אחד אדמדם במיוחד , ושתיתי את תוכנו המתוק .

עם השאר התאפקתי עד הבית .

קרא עוד

חצילים ברוטב טחינה ומיסו

 
 
 

בשוק ראיתי חצילי בלאדי אמיתיים . לא אלה שמתחפשים לכאלה ודומים אחד לשני , מושלמים לגמרי .

 

אלא האחרים , ששונים אחד מהשני בגודל שלהם ובאופן שהקפלים שלהם משורטטים , חורצים סימנים בבשר החציל . מודיעים שהם לא נולדו בכלל לאותה אמא , ואפילו השכנות שלהם באותה ערוגה היא אקראית לגמרי .

בחרתי בבינוניים , נזהרת מהגדולים שמא יהיו ספוגיים מידי . בכלל לא חששתי שהם מרים או מלאים בגרעינים , בטחתי בצורתם המושלמת .

החזקתי אותם ביד , מתבוננת על צורתם המושלמת . חשה את המוצקות שלהם , ומחליטה להשאיר אותם שלמים .

חושבת על מתכון שיעשה להם כבוד , והולכת על בטוח , על מתכון מופלא לחצילים של מיקה שרון .

קרא עוד

גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים…

לאנשים שאיכפת להם מה הם אוכלים , יש בדרך כלל פילוסופיה מובנית לבחירות שהם עושים . בחירות שקשורות בהחלטה מה ייכנס לגופם ומה לא.

חלק צמחוניים בגלל חוסר רצון לפגוע בבעלי –חיים , אחרים מתוך מניע בריאותי , חלק יחליטו על דיאטה נטולת גלוטן מסיבות אלרגניות ואחרים כחלק מדיאטה נטולת רעלים.

יש שימנעו רק מבשר אדום , אחרים יסכימו רק על דגים . אני למשל לא מסוגלת לאכול דג עם ראש ואני תמיד מבקשת שיתנו לי אותו בלי….

יש כל כך הרבה דרכים לסווג ,למיין ולאפיין את הבחירות שלנו.

כשאני אוכלת אוכל בריא ואני נוכחת לדעת כמה טוב זה עושה לי , לגוף ולהרגשה . אני מבינה למה אני צריכה להשתדל לאכול אוכל בריא בכל הזדמנות שמתאפשרת לי.

אני לא רוצה להיכנס לדיון (אפילו לא עם עצמי) על מה נכון ולא נכון לאכול . משום שהסוגיה הזו אינה עניין של שחור ולבן.

אני מרגישה שאני צריכה לכבד את עצמי במה שאני אוכלת ואת אלה שאני מאכילה , ולדעת בביטחון שזה ממש חשוב איזה חומרים אני מכניסה לאוכל.

הפשרה שלי , היא לאכול אוכל בריא על בסיס יומיומי ,עם חריגה לאוכל חטאים מידי פעם…

המתכון הבא שייך לאסכולת הraw food"" שום דבר אינו מבושל ,הכל טרי ואני תמיד מעדיפה ירקות אורגניים. את ה מתכון קיבלתי בקורס על אוכל בריא זוהר צמח וילסון ואביטל סבג מעבירים מידי פעם. בסדנאות האלה ,מבשלים ביחד ,משתמשים בחומרים הכי טובים ועורכים דיון על אוכל בריא..

קרא עוד

קינואה ,אורז בר וירקות עם גרעיני דלעת

חשבתם פעם על כך שהמקרר שלנו משקף אותנו? את האישיות שלנו , ההעדפות שלנו ואת השלב במעגל החיים בו אנו נמצאים.
מקרר לא מסודר
מאורגן למשעי
מלא במזון של תינוקות
מקרר ריק .
או כזה שיש בו המון אוכל בריא ,שקיות של אורז ודגנים ,פירות וירקות.
מקרר מלא בדברי מתיקה… ועוד המון…
המקרר שלי הוא מהסוג הראשון . המון שקיות של תבלינים ,כל מיני סוגים של אגוזים , דגנים , צנצנות על צנצנות של ממרחים , רטבים . קמחים , גבינות … פירות וירקות , וודאי שכחתי שם משהו.
נכון יש לי תכונת אגירה הנובעת בחלקה מהיותי דור שני לניצולי שואה עם כל המשתמע מכך … אך זו אינה הסיבה היחידה . אני אוהבת שיש לי הכל בנמצא ,כך שאם תעלה בי הגחמה להכין משהו … שום דבר לא יעכב אותי , וודאי לא חסרון של מצרך זה או אחר.
משפחתי תמיד אומרת שהמקרר שלי " מפחיד " . הם תמיד חוששים שלקיחת מצרך אחד ,תגרום לתגובת שרשרת , וכל המצרכים ימצאו את דרכם אל הרצפה :-))
אני לעומת זאת יודעת בדיוק היכן כל דבר מונח ,גם אם הוא נמצא במעמקי המקרר. טוב ,למעט אותה גבינה שקניתי לפני כחודש , וכשמצאתי אותה היא כבר לא הייתה ראויה לשימוש…
בתוך ה"בלגן " הזה , יש סדר שברור רק לי , כמובן . אני אפילו מגדילה לעשות ומציינת על כל מוצר את תאריך התפוגה שלו .
לפני נסיעה לחו"ל ,אני מרוקנת את המקרר . אוהבת את הריק והנקי הזה . הכל מאורגן וצנוע , נקי ומינימליסטי .
חושבת שאולי עדיף מעט מכל דבר ולא הרבה מידי , המלווה תמיד בתחושת פספוס שעל כל בחירה ,הפסדנו אחרת….
בכל פעם שאני ניגשת למקרר כדי להכין משהו לאכול , עומדת אובדת עצות מול הצורך להחליט במה להשתמש הפעם …שומעת את המצרכים ממש קוראים אלי "אני ,אני ,קחי אותי ! אני הייתי כאן קודם!!!"
שלל הירקות שמצאתי הפעם , הוביל אותי להחלטה על הכנת המתכון המדהים והמיתולוגי של "אורנה ואלה" .
אלא שהפעם במקום להכין עם אורז רגיל ואורז בר ,הכנתי עם קינואה ואורז בר.