מבשלת חלומות
1
ים ,צדפים וגלים …. רגעי אושר.
2
פסטה מחיטה מלאה עם אפונה סינית וברוקולי

ים ,צדפים וגלים …. רגעי אושר.

הבטחתי לנכדיי שבפעם הבאה ,נלך לים . רגע לפני שהוא נסגר ,ונאסוף צדפים.
יצאנו כולם ,הולכים כדבוקה אחת מלוכדת , לעיתים הדרך אילצה אותנו ללכת בטור עורפי . באופק ראינו את השמש מראה סימנים של עזיבה … החשנו את צעדינו ,רצינו עוד קצת אור .
הרבה צדפים לא מצאנו . הקטנים שיחקו עם הגלים , ל עיתים לא היה ברור מי רודף אחר מי , הם אחרי הגלים או להיפך…. החוף היה שקט , הקולות היחידים היו של צחוק הילדים ורעש התנפצות הגלים אל החוף…..
סער בני יצא לתפוס גלים ,אמר שכבר הרבה שנים הוא לא רכב על גל… ,ראינו אותו מחפש גל גדול ואז נעלם בתוכו….. אחרי אין סוף גלים כאלה ,הוא יצא כולו אושר ,וליבי נרגע…….
התבוננתי היטב אל התמונה הכוללת , מנסה למסגר אותה בליבי ולצרוב אותה בזיכרוני . מציינת לעצמי שאת הרגעים האלה אני רוצה לזכור ולשמר ,כדי שאוכל להתרפק עליהם אחר –כך…..

קרא עוד

פסטה מחיטה מלאה עם אפונה סינית וברוקולי

בוקר אחד אחרי שהגעתי במפתיע לאן שהייתי צריכה להגיע . נכחתי לדעת שהדרך והנסיעה חלפו מבלי שאחוש בהם בכלל…בכל פרק הזמן הזה לא ממש הייתי שם.
עובדה זו הוליכה אותי למסקנה שמחצית חיינו חולפת לה בסוג כזה של "אוטוטיזם" (שילוב של התנהלות אוטומטית וסוג של אוטיזם).
עיסוק רודף עיסוק… אנחנו נלחמים לשמור על שיגרה מוכרת ונוחה….ולפעמים אנחנו לא כל כך נוכחים. ידיעה זו הוליכה אותי להחלטה שפעם בשבוע לפחות (טוב זו רק התחלה) אני חורגת מהשגרה ועושה משהו קצת שונה ,נוסעת בדרך אחרת ,קובעת פגישות ספונטניות , גם אם הן לא מתאימות לאותו יום …..
השבוע החלטתי ללכת לים אחרי העבודה , מרחק של 400 מ' מהבית כל כך קרוב ועם זאת רחוק…(למי יש זמן).
לקחתי את מזרן היוגה ,טרמוס קטן של קפה ואיך לא 3 עוגיות בדיוק..(מתכון בפעם אחרת).
השיגרה קצת נלחמת…מה עכשיו?…יש כל כך הרבה מה לעשות!!… אבל אני הייתי נחרצת.
מגע החול תחת כפות הרגליים ,רחש הגלים והשקט …משימות היום שנותרו מאחור מתרחקות ממני והלאה.
פורשת את המזרן… מתכנסת פנימה ,נשימות ,התרגול זורם מעצמו….
קפה ועוגיות..הטעם איכשהו חזק וטעים יותר.
משתהה עוד קצת , מתבוננת איך העננים מתכנסים באופק ,השמש מתארגנת לשקיעה מרהיבה….
חושבת בדרכי הביתה שבא לי משהו פחממתי ועם זאת שישאיר אותי בתחושה שאכלתי משהו בריא.