מבשלת חלומות
1
מאפה אורז וטלה רב – שכבתי
2
דואט של סלק
3
פסטה מחיטה מלאה עם אפונה סינית וברוקולי
4
אפונה וגזר ישבו במקרר….
5
פילאף טלה …עם חומוס ,אורז וגזר.

מאפה אורז וטלה רב – שכבתי

נכון שהבאתי  מתכון דומה. אבל יצא לי כל כך טעים ויפה ,שחשבתי שיהיה ממש לא פר ,לא לשתף . חוצמזה שכאן לא השתמשתי בשאריות של צלי טלה וגם שיניתי קצת .

חשוב לדעת שאת האורז השכבתי הזה , צריך לתכנן . אי אפשר לבוא אליו בגחמה של רגע .

צריך לקנות את הבשר המתאים . להזמין כמה אנשים , כאלה שמרגישים נוח להשמיע קולות של עונג בחברתם .

אתם תגידו שזה אושפלאו , אחרים יגידו שזה סוג של מקלובה… אני לא אגיד שאתם לא צודקים . אבל כתמיד , זו פרשנות שלי שלא תמיד מאד נאמנה למקור , אבל את זה כבר אמרתי גם   כאן

קרא עוד

דואט של סלק

פעם נהגתי לבשל בצורה מאד מאורגנת ומסודרת. הייתי מכינה את מצרכי המתכון אותו אני מתעתדת לבשל לפניי , מסיימת את הכנת התבשיל ,לפני שאני עוברת לזה שאחריו.. שלב ,שלב ,צעד אחר צעד , שלא אחסיר משהו חלילה!

היום אני אוהבת להניח את כל המצרכים לפני , להערים אותם על משטח העבודה . נותנת לצבעים ולמצרכים ,להנחות אותי . מבשלת באופן ספונטאני…

אני אוהבת לראות את הכתום מתערבב באדום , בירוק , צהוב ….

מרכיבה לי בראש מתכונים אפשריים , סומכת על טעמיי ותחושותיי , נסערת ממגוון האפשרויות.

את עגבניות השרי ,אני תמיד שומרת מחוץ למקרר ,בסלסילת קש , מערבבת את הצהובות עם האדומות והמנומרות , אוהבת את המראה שלהן ואת המתיקות שמצטברת בהן עם כל יום שחולף .

את הבזיליקום ,אני אף פעם לא מאכסנת במקרר , אני מניחה את הצרור הגדול בתוך כוס מלאה במים , מניחה לצד העגבניות . אוהבת לראות את הירוק שלהם בסמוך לעגבניות…

את הגבינות שנאכלות באותו יום ,אני מוציאה מבעוד מועד מהמקרר . אין כטעם הגבינה בטמפרטורת החדר .

אז היה לי המון סלק ,ממנו הכנתי מרק…… גבינת המוצרלה המתינה לה , מחכה להשתדך עם הסלק שנצלה לו בינתיים בתנור.

מרחתי לחם שיפון כהה וכבד בן יומיים , בתערובת שום ,שמן זית ,מלח גס ופלפל גרוס , וטמנתי אף אותו בתנור . מאפשרת לו להזהיב מעט ולספוג לתוכו את הטעמים.

קרא עוד

פסטה מחיטה מלאה עם אפונה סינית וברוקולי

בוקר אחד אחרי שהגעתי במפתיע לאן שהייתי צריכה להגיע . נכחתי לדעת שהדרך והנסיעה חלפו מבלי שאחוש בהם בכלל…בכל פרק הזמן הזה לא ממש הייתי שם.
עובדה זו הוליכה אותי למסקנה שמחצית חיינו חולפת לה בסוג כזה של "אוטוטיזם" (שילוב של התנהלות אוטומטית וסוג של אוטיזם).
עיסוק רודף עיסוק… אנחנו נלחמים לשמור על שיגרה מוכרת ונוחה….ולפעמים אנחנו לא כל כך נוכחים. ידיעה זו הוליכה אותי להחלטה שפעם בשבוע לפחות (טוב זו רק התחלה) אני חורגת מהשגרה ועושה משהו קצת שונה ,נוסעת בדרך אחרת ,קובעת פגישות ספונטניות , גם אם הן לא מתאימות לאותו יום …..
השבוע החלטתי ללכת לים אחרי העבודה , מרחק של 400 מ' מהבית כל כך קרוב ועם זאת רחוק…(למי יש זמן).
לקחתי את מזרן היוגה ,טרמוס קטן של קפה ואיך לא 3 עוגיות בדיוק..(מתכון בפעם אחרת).
השיגרה קצת נלחמת…מה עכשיו?…יש כל כך הרבה מה לעשות!!… אבל אני הייתי נחרצת.
מגע החול תחת כפות הרגליים ,רחש הגלים והשקט …משימות היום שנותרו מאחור מתרחקות ממני והלאה.
פורשת את המזרן… מתכנסת פנימה ,נשימות ,התרגול זורם מעצמו….
קפה ועוגיות..הטעם איכשהו חזק וטעים יותר.
משתהה עוד קצת , מתבוננת איך העננים מתכנסים באופק ,השמש מתארגנת לשקיעה מרהיבה….
חושבת בדרכי הביתה שבא לי משהו פחממתי ועם זאת שישאיר אותי בתחושה שאכלתי משהו בריא.

אפונה וגזר ישבו במקרר….

למה אורז?.. . בבואי לכתוב את הפוסט הזה נכחתי לדעת שאני אוכלת המון המון אורז. בכל צורות הכנה אפשריות ,עם אין ספור ווריאציות , אף פעם לא משעמם לי לאכול אורז ! רק מה ? אני תמיד אעדיף לאכול אורז מלא על כל סוגיו :
אורז בר ארוך ושחור…..
אורז ווהני…
אורז חום …
אורז ג'פוניקה….
רק מלהגות את השמות האלה אני מתרגשת.
טוב אני חושבת שהרעיון ברור.
זה לא שאני צמחונית ,אני אוכלת בשר ,אבל הוא בהחלט לא בעדיפות ראשונה אצלי ,אורז ,קטניות וכאלה ..כן והרבה.
אתם לא צריכים אותי כדי לספר כמה האורז המלא בריא…נכון לגוף וכו'. צריך רק ללכת לגוגל ולקבל בערך 30,000 תוצאות.
לנוכח כל מה שסיכמתי נחרצות (נראה לי שזה נשמע די נחרץ) תמצאו כאן אצלי הרבה אורז ,קטניות,טופו , ירקות …. אבל אל תברחו לי ,לא רק !! , יש במשפחתי גם אנשים שפויים שאוהבים מאד בשר.
המתכון הוא של אורז סיני מטוגן ,אפשר כמובן להכין עם אורז רגיל והוא יהיה נפלא,עדיין אורז מלא יביא לכם חוץ מהטעם ערך מוסף לגוף…
אני אוהבת את האורז העגול ,אחרי הבישול הגרגרים נשארים מופרדים ,או כמו שאנחנו נוהגים להגיד אחד …אחד… יש להם מרקם קראנצ'י ,מזכיר קצת חיטה..

פילאף טלה …עם חומוס ,אורז וגזר.

משחר ילדותי אני יודעת שאוכל לא זורקים….
אמא שלי חזרה ושיננה באוזנינו את המנטרה הזו בכל מיני נוסחים ,שחלקם הגדול ידוע לכולנו :
1) הילדים הרעבים בהודו..
2)רק כשחווים רעב אמיתי יודעים את ערך האוכל…..
3)עמדתי..טרחתי..בישלתי… את השאר תוסיפו מהמקורות שלכם.
אני כמובן הפנמתי (בכל זאת דור שני לשואה…) ואני זורקת אוכל רק אם אין ממש ברירה ,שזה אומר על סף קלקול ..טוב ,כמעט…
כך יצא שמשוק הטלה המפוארת שהכנתי לחג (ושעלתה חצי משכורת..) נשאר נתח קטן (אבל לא מספיק קטן) שהעלה את כל הטיעונים האפשריים ,חלק גדול פירטתי למעלה וחלק קשור לעובדה שחשבתי שאפשר להכין איתו משהו נפלא ,שיהיה טעים ועדיין אף אחד לא ינחש שאת הטלה הזה הם כבר אכלו בוורסיה אחרת. הרעיון קרם עור וגידים ויצאתי לדרך…

קרא עוד