מבשלת חלומות
1
צ'יקן ג'לפרזי
2
כרוב ממולא של אמא שלי
3
חזרתו של הכיבוש הסיני
4
תפוזי דם
5
המסע להודו
6
על צמחונות ונתח סינטה אחד
7
זרעי קיץ – קישואים ממולאים בבשר טלה ובורגול
8
מפגש פסגה ירוק
9
השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור
10
צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא

צ'יקן ג'לפרזי

צ'יקן 5צ'יקן 14בראש שלי אני מבינה שזהו זמן די אומלל לכתוב על תבשילים , מסעדות וכאלה אבל בחושים שלי אני מרגישה שזה בדיוק הזמן לכתוב על זה .
נקודת העגינה שלי נעה כל הזמן על הציר הזה של ראש ולב בימים אלה .
לכן בבוקר זך אחד שבו קמתי , אל ים כחול שמשקיף לי מכל פינה בבית ועיניי נתקלו בקרני האור שנפלו על השולחן , האדום שעל המפה נראה אדום מתמיד.
שמחה נמרצת קצת התיישבה לי בלב , נקודת העגינה שלי עזבה את הראש והתיישבה לי חזק על החושים , ואני החלטתי שזה בדיוק הזמן למלא רצון ישן ולנסוע לרמלה .
קרא עוד

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 13בזמן האחרון אני טומנת .

פעם טמנתי את הראש בחול , ככה היה לי נעים  ולא הרגשתי צורך לחפור.
היום אני טומנת את נפשי בכף ידי , כי ככה מרגיש לי נכון לעכשיו.
אני גם טומנת מלית שוקולדית ושמנתית בתוך בצק שמרים רך ומזמין.
טומנת בשר ואורז בעלי כרוב שקופים .
עורמת המון דברים טובים בתוך בצק תפוח , טומנת וממתינה .
אוהבת את הציפייה הזו  , מאפשרת לה להימשך כמה שאפשר .

מפזרת בעצלתיים את המלית , מחליקה אותה על פני הבצק בשימת לב רבה , מקפידה שכל חלקי המלית יהיו שווים בכל מקום .
רק אז אני מגלגלת , לוקחת את הזמן , ומשאירה .
נותנת להם לנוח יחד, להתיידד. כמו זרע שנטמן באדמה  , האדמה חובקת אותו לתוכה , שניהם לא יודעים מה יהיה בקץ היחסים שנרקמו שם  ביניהם.
מרגישה כמו הזרע הזה שנובט עכשיו בתוך נפשי .
מרשה לעצמי לאט, לשנות מחשבות , אורחות חיים וסיסמאות שאינן מתאימות לי יותר .
ממתינה.

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 11
קרא עוד

חזרתו של הכיבוש הסיני

סצ'ואן קטן 1

פתגם סיני עתיק אומר : " אם אין לך משהו חכם להגיד , תגיד פתגם סיני עתיק"

אז באמת אין לי משהו חכם להגיד .

המח שלי נפרד מהגוף ואני בשלבים להביא את שני אלה לסנכרון .

החזרה מבוסטון הקרירה והירוקה , אל היובש ,הלחות והחום הכבד , השאירו אותי קצת המומה וחסרת אוריינטציה .

אני כופה על עצמי שגרה כאמצעי יעיל בדרך כלל , לנחיתה . כרגע אני לא מקפידה על סוג הנחיתה , מבחינתי שתהיה קשה , רק שתקרה כבר .

אז חזרתי ללמד יוגה , לעבוד ולבשל בקטנה . דברים של מה בכך שלא דורשים המון דמיון או התכוונות .

חשק לבשל אין לי , כי התרגלתי לבטלה מאורגנת ונעימה .

אני הולכת תמיד כבחירה ראשונית ואולטימטיבית , אם זה היה תלוי רק בי , על אוכל אסיאתי . הפעם בחרתי באוכל סיני ובמתכון ישן נושן .

אחרי שהלכנו שבי אחר אוכל יפני , תאילנדי , קוריאני , קמבודי וכו' . נחמד קצת לחזור לאוכל סיני שרק אותו פעם ידענו .

חוצמזה אומרים שסין היא המעצמה הבאה שתיצור סדרי עולם חדשים , אז כדאי להתיידד  , לא?

אם מדברים על אוכל סיני , אני תמיד בעד זה הסצ'ואני.

למה? כי ספייסי זה אני , וחריף לוקח מבחינתי כל אוכל אחר .

 

 עוף ברוטב צ'ילי

סצ'ואן קטן 2

קרא עוד

תפוזי דם

על חוף הכנרת 1961, לילה של קיץ אוויר של קטיפה

אור סירות דייגים משתקף על המים, רוח קלה נעימה כמו לטיפה

ירח תפוז-דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את האוויר

משורר וילד נפגשים בשיר. אהוד בנאי (משורר וילד)

האובססיה שלי לתפוזי דם , לא הגיונית ולכאורה אין לה סיבה מוצדקת .

מסוף דצמבר אני מתחילה להציק לירקנים בשאלות ובחקירות , על מועד הגעתם לשוק .

האם העונה כבר נגמרה? אני שואלת בחרדה נשלטת . או שעדיין לא התחילה ? אני פוחדת שהתשובה לשאלה הראשונה תהייה חיובית , ואז אנה אני באה ? מה? לחכות עכשיו עוד שנה.

אני מפצירה בירקן הפרטי שלי ,להביא תפוזי דם . אין בעיה הוא עונה לי , אצלנו בצפון יש תפוזי דם בכל פינה .

עדיין אני מפקפקת ולא נחה על זרי דפנה , בביקורי השבועי בשוק האיכרים, אני מבקרת בכל דוכן . גם באלה שאין סיכוי שהמחשבה על תפוזי דם תחלוף בראשם .

בקצה השוק מצאתי אותם. רכים למגע , לא אחידים בצורתם , אבל כמה יפים בקליפתם האדומה –כתמתמה .

קניתי המון , וגם חילצתי הבטחה שהם יהיו כאן עוד חודש לפחות .

ניקבתי חור בקליפתו של אחד אדמדם במיוחד , ושתיתי את תוכנו המתוק .

עם השאר התאפקתי עד הבית .

קרא עוד

המסע להודו

לכולנו יש חלומות . גם לי יש .

חלק מהחלומות שלי , לא דורשים ממני כלום , ואני שמחה סתם לחלום אותם.

מאחרים איני יכולה להתעלם . הם דורשים את התעניינותי מידי פעם , אני צריכה להזין אותם בתקוות והבטחות . הם דורשים הרבה אומץ והתגברות על מכשולים כדי לממש אותם .

תהום עמוקה פעורה לעיתים בין החלום ובין היכולת לחיות אותו . אחד החלומות שלי הוא לנסוע להודו .

הודו היא ארץ מרתקת מבחינתי , אפופה במסתורין .

השאלה הכי נוקבת והמטרידה אותי ביותר , איך אנשים חיים לעיתים ללא תקווה , כמעט ללא יכולת לשנות . אבל יחד עם זאת להיות כל כך מלאי תקווה והסכמה לגורלם .

כשאני חושבת על הודו , אני מדמיינת ריחות תבלינים , שווקים רועשים וססגוניים , אוכל שאהוב עלי מאד . ארץ רחבה , פראית ובעלת נופים נהדרים . ויוגה …. אהובת נפשי . אשרמים שקטים ומוארים ,ואנשים שבאו מכל קצוות עולם לתרגל יוגה .

אבל אני יודעת גם על העליבות , עוני , לכלוך וסבל גדול .

לפעמים אני אומרת לעצמי שהתהום בין החלום שלי למימושו , היא העבודה שלי : יותר מידי חולי , סבל ומוות שמשאירים את נפשי סוערת רוב הזמן , עסוקה בסבל האנושי הבלתי נגמר .

אני יודעת שאני חייבת לעזוב את איזור הנוחות שיצרתי , כדי לנסוע להודו . יום אחד אני מבטיחה לעצמי , זה בדיוק מה שאעשה .

בינתיים אני עושה ניסיונות באוכל הודי , מאתגרת את החיך בטעמים חדשים וחולמת על אותם ריחות רחוקים.

קרא עוד

על צמחונות ונתח סינטה אחד

המתכון הזה הוא עדות ניצחת לדו קיום שחי בתוכי (זה לא הדו קיום היחיד). זה לא דו קיום של שלום , אלא של תבוסה .

מבחינה אידיאולוגית , הייתי רוצה להיות צמחונית כל הזמן , לא רוב הזמן או לפעמים , אלא באמת כל הזמן !!!. אלא מה , יצא שאני אוהבת אוכל : לבשל , לצלם , לאכול , לקנות , להסתכל . בסדר הזה או כל סדר אחר .

להגנתי אוכל לומר , שאוכל צמחוני "עושה" לי את זה , הרבה יותר מנתח בשר מדמם . אך עדיין כשאני עוברת ליד דוכן בשר ורואה נתחים דקים ומשוישים קלות , הקרייבינג ותשוקת הבישול מרימים ראש ואני לוקחת אותם הביתה .

כדי לשמור על התשוקה הרגעית הזו שתהייה כמה שיותר סטרילית , אף פעם הנתחים האלה לא יהיו מחוברים לאיזה גוש ענק , והחנות חייבת להיות הכי אסטטית שיש … ככה אני שומרת על אחת התכונות הפולניות הכי חשובות :מה שלא רואים , לא יודעים .

כשהמצפון מרים ראש ומדבר איתי על אי- אלימות (האימסה) , על עובדת היותי מורה ליוגה ועל כך שחייבת להיות לי אג'נדה קולינארית יותר סדורה , שלא מתנגשת ככה ועושה בי שפטים כל פעם מחדש .אני אומרת לו , שלפעמים אני עושה וויתורים .

הקונפליקט הזה מקבל משמעות מתעצמת בגלל הילה ביתי שעושה עכשיו את דרכה מצמחונות לטבעונות , דרך טהורה ובטוחה , ללא קונפליקטים ושאר אבני מכשול .

אז בינתיים אני נמצאת באחוזי הלייט של 20 – 80 אחוז , צופה אל העתיד בעידוד . משתדלת לא להיות קשה עם עצמי ובעיקר לא לשפוט , זה גם סוג של אלימות , אני מזכירה לעצמי ומסדרת לי את המצפון במחשבה שדברים יכולים להיות כמו שהם וההפוך שלהם באותו זמן .

בינתיים עד שזה יקרה , הכנתי שני מתכונים אסיאתיים נחמדים מנתחי הסינטה המשוישים שלקחתי הביתה . שניהם משתמשים באותו בשר , אך הם שונים בצורת העשייה וקצת גם בתיבול .את שניהם אני אוהבת באותה מידה….

קרא עוד

זרעי קיץ – קישואים ממולאים בבשר טלה ובורגול

אני רציתי להכין מנה של כל מיני ירוקים

מנה שיש בה תיבול אסיאתי מעורר חושים

פתאום מזווית העין , לכד את מבטי ארגז עם קישואים

הם היו מרהיבים בצבעים של ירוק וצהוב מנומרים

רציתי להאמין שכך עשה אותם הטבע ,ואפילו מצאתי לזה נימוק

הסדר של הצבעים , לא זהה בדיוק

כל קישוא , נראה כמעט זהה , אבל גם שונה

ראיתי בדמיוני את זה שזרע אותם באדמה

נותן לרוח לשאת אותם , כל זרע למקום אחר

הכי אהבתי את זה שבקודקודו פורח פרח

חשבתי , הנה כך נולד קישוא בוקע לו אל העולם

אלא שבמקום להיפרד , הם נאחזו זה בזה

מסרבים להיפרד

אם לא תשחרר אמר הקישוא לפרח

נישאר צמודים ככה לנצח

גם אני סירבתי להתנתק , אפילו החזקתי אותם שבוע במקרר , רק בשביל להסתכל .

קרא עוד

מפגש פסגה ירוק

 

בכל שנה , כמה ימים לפני פסח . כשהגשם מנער טיפות אחרונות והאביב בוקע לאט מתוך קליפתו המנומנמת . השוק מתכסה בצבעים מרהיבים של ירקות .

הירוק שלהם עמוק ורווי במים ובלשד האדמה. כתמי האור והצל , נופלים ברכות על העלים , והצבעים מקבלים גוון עמוק יותר.

כך בתפר של חורף ואביב , חג וחולין . הירקות מארגנים מפגש פסגה .

בהתחלה מפציע הארטישוק , בצבעים של סגול וירוק . כבר לפי הארטישוק אני נזכרת שהוא כאן לכבוד הפסח . הוא משתהה , לפני שצבעיו דוהים ומחכה לשום הירוק , לאפונה ולפול .

השומר עוד נאחז גם הוא קצת לפני שיתפוגג אל שנת הקיץ שלו. בשיא מופיעים גם השקדים הירוקים , אותם אני אוכלת ככה , כדי שהלימון והמלח לא יתחרו , באיך שהטבע רצה אותם : פריכים , קצת מרירים וחמצמצים .

חשפתי לארטישוקים את ליבם , וחילצתי פול ואפונים מהתרמיל , רק כדי לשדך אותם עם עוף . חשבתי שזה המעט שאני יכולה לתרום למפגש האביבי הזה .

קרא עוד

השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור

אחרי שסיימנו את שיעור היוגה בשלושה אום… נותרתי שלווה , כשצליל האום עוד מרעיד מיתרים של שקט אצלי בגוף .

את האום הארוך אני מתחילה להרגיש בבטן ומשם הצליל עולה לחזה ומסתיים בגרון ובראש , בכל מקום בגוף התהודה שהוא יוצר שונה , אני אוהבת לעקוב אחר ההשתנות הזו .

בדרך חזרה , אני מנסה להרוויח עוד קצת זמן של שקט , בלי מחשבות ורעש נוסף , רק רעש האוטו שחותך את הדרך.

לפתע קול אחראי קטן , פילס את דרכו החוצה (למרות התנגדותי) והזכיר לי שיש אורחים לארוחת ערב , והאום לבדו לא יחזיק את המטלה .

החלטתי שאני לוקחת מתכון ישן , מוסיפה לו מרכיב אחד או שניים ומכניסה אותו לתנור .

התאים לי להשאיר אותו כך , שעתיים שלוש בתנור .

גם חשבתי על  סינרגיה. ודמיינתי את כל המרכיבים בתבשיל מבעבעים יחד בתנור , וכל אחד משפיע ותורם מטעמיו לזה שלידו .

קרא עוד

צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא

בגיל 11 לערך , חשבתי שכשאגדל אוכל כבד עוף כל ימי חיי .

כבד עוף היה מצרך יקר באותם ימים וכדי לאכול ממנו , עדיף היה ללכת למסעדה . כן זה היה מאותם מקרים נדירים , שלאכול בחוץ , השתלם יותר מאשר לאכול בבית .

בכל מוצאי שבת , הורי ואחותי הקטנה , שמו פניהם למסעדה , כדי שאחותי תאכל כבד .

היא סבלה מאנמיה , ועל דעת כל מומחי אותה התקופה , כבד אמור היה לספק לה את מירב הברזל , לו היא הייתה זקוקה .

אני ואחיותיי נותרנו מאחור …. (כן זה הזמן לדמעות השתתפות ונגינת כינור ענוגה ברקע)

כשהרחמים העצמיים שטפו אותי , נשבעתי שכאשר אעמוד ברשות עצמי , אוכל כבד , ללא הכרה .

בתחילת נישואיי , ניסיתי למלא לעצמי את אותה הבטחה , אבל עד מהרה , הכבד היה לי לזרא . ואפילו הצלחתי לפתח רגשות הזדהות עם אחותי , שנאלצה לאכול אותו למען בריאותה .

אחד המתכונים אותם אימי הכינה לעיתים נדירות , היה כבד עוף עם תפוחי אדמה .

היום אני מבינה שכך היא הצליחה "למתוח" את התבשיל , ולהכין המון אוכל מקצת כבד.

לאורך השנים, הכנתי את המנה הזו המוני פעמים , לא בגלל המחיר , אלא בגלל הטעם . כולם אהבו אותו מאד .

לימים הדעות היו חלוקות על ערכו התזונתי  של הכבד . אך אנו שמרנו אמונים למתכון הנהדר הזה של אימי .

קרא עוד