היום היחיד בשנה בו אנחנו לא מבקשים גשם , אלא אף מפצירים בבקשה מיוחדת שהוא לא ירד , הוא חג הפורים.

הבקשה הזו היא אחת הבודדות , בה האינטרס הוא קולקטיבי ואין מחלוקת עליה בשום סקטור.

אני לא אשכח אף פעם את אותו חג פורים , בו עמלנו איריס המורה למלאכה , ואני על תחפושת מלכת הפרחים . נתנו דרור לדמיוננו ביצירת התחפושת , בטוחים שהילה ביתי מקבלת עליה את פרס התחפושת המקורית , מיוחדת , נפלאה , שאי פעם נהגתה או נוצרה בעולם כולו.

באמת שלא לקחנו בחשבון את הגשם שהפך את נייר הקרפ שממנו נוצרה התחפושת , לקרעי נייר שמוטים וזרזיפי צבע שהפכו את הכל ליצירה אחת מאד לא ברורה .

הדמעות של הילה התערבבו עם טיפות הגשם , וגרמו לי להישבע שמעתה , התחפושות כולן תהיינה עמידות ובלתי חדירות לשיגיונות מזג האוויר.

השנה השמש עמדה איתנה באמצע השמיים , נחושה בדעתה לא לעזוב , כאילו כרתה ברית עם ההורים והילדים באשר הם , מאפשרת להם ליהנות מחג פורים כהלכתו .

נותרו לנו עוד יומיים , כדי לבחון את אמינותה.

למרות הרוח האופטימית המנשבת בליבי , לא הצלחתי לגייס את עצמי לכל סיפור הכנת אוזני המן ביתיים . חשש כבד התגנב לליבי שהשנה לא אוכל אזני המן .

היותי בלתי מתפשרת , עומדת ביני לבין אוזני ההמן , כי כלל נהוג בידי : אזני המן מכינים בבית או לא אוכלים בכלל!!

אלא מה , פטור בלא כלום אי אפשר בפורים , אז הכנתי פאי – עוגה מופלאים באמת של פרג . שכבות דקיקות של בצק שמרים שבתוכם נחה מלית של הזהב השחור המופלא הזה … הפרג.

נכון , יש להודות , אני מאלה שמוכנה לפמפם לעורקיי את האופיום הזה בכל שעה . מה שמונע ממני לעשות כך , הוא החשש מפני התמכרות…

על העוגה הנפלאה הזו אמר אמנון : היי זה כמו אוזן המן , רק פי אלף יותר טעים…

קרא עוד