קמצוץ מזה , חופן מזה. זה סוג הבישול שתמיד ייחלתי לו. אבל מעולם לא הייתי טובה בסוג הבישול האקראי הזה.. של לקחת כל מיני חומרים ובמטה קסם ליצור ארוחה. אני זקוקה לתכנון : לדעת מה אני רוצה להכין , להבין בהיגיון מה הולך עם מה, להרכיב ארוחה שיהיה בה , איזון נכון של טעמים , נושא אחד שעובר כחוט השני לאורך כל הארוחה.

לבדוק את המזווה , להרכיב רשימת קניות. הכי חשוב .. לבשל לפי מתכון!!

כשהמתכון הופך להיות יותר מוכר לי , אני מרגישה חופשיה לשנות את המרכיבים , להוסיף ולגרוע לטעמי.

כל זה נכון עד שגיליתי את עולם המרקים. כמובן שכל חיי אני מכורה למרק , וחושבת שזה אחד מסוגי המאכלים הכי מנחמים שיש.

מכל סוגי האוכל שניתן לבשל במטבח , מרק הוא אחד מסוגי התבשילים שמאפשר לכל אחד להיות קוסם , וליצור מכלום כמעט , קדירה נפלאה.

לאחר ששוחררתי מחבלי "עקבי אחר ההוראות" ויצאתי לחופשי… גיליתי את הכיף בלהכין מאכל באופן ספונטאני. לקחת חומרים שיש לי , להבין את הטעם הסופי שאני רוצה להעניק למרק ומשם לאלתר ובכל פעם ליצור מרק חדש.

לפעמים אני משתמשת בציר , אם אין לי ציר , אז רק מים. כל ירק כמעט בא בחשבון, אין סוף צירופים של קטניות ודגנים , תבלינים ככל העולה על דעתי . כך בכל פעם אני יוצרת מרק שנושא את החותמת שלי ושל טעמי.

אני נותנת לעונות השנה ולמצאי בשוק לגרות את חושי . אני רואה את הירק כשהוא בשיאו , עוד כשכל רגבי האדמה עליו . יודעת בדיוק איך אסיר בעדינות את האדמה ואחשוף את הירק במלוא תפארתו . אקלוף אותו בעדינות , נותנת לריח ולצבעים למלאות את חושיי.

כל לגימה מהמרק , מזכירה לי את חסד האדמה….