מבשלת חלומות
1
קציצות דגים ברוטב קארי עדין
2
צ'יקן ג'לפרזי
3
מרק עדשים עם קרם קוקוס וצ'יפס קוקוס
4
המסע להודו
5
מרק עדשים וירקות – מוליגטוני
6
מרק תירס בנוסח הודי
7
קארי עוף.

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קטן 8משחר ילדותי יש לי חיבה עמוקה לקציצות .
אני לא יודעת היכן לעגן או להסביר את החיבה הזו , או מתי היא התחילה .
האם היא התחילה בבקרים של בין יקיצה לקימה , בדקות שעוד התמהמהתי במיטה .
ברקע יכולתי לשמוע את אימי נעה בשקט במטבח. יכולתי לשמוע את רחש השמן במחבת, מאזינה לרחשים האלה שהיו מרגיעים , מלאי ביטחון ומבטיחים כל כך .
יודעת שאם אתמהמה עוד קצת , יגע לנחיריי הריח המוכר והידוע של קציצות שרוחשות שם בשמן החם .
לעד אתגעגע לאותם קולות ולתחושת הביטחון שבאה איתם .
עד שבגרתי מספיק , תמיד העדפתי להזמין קציצות במסעדה , אם היו כאלה בתפריט .
תמיד היו לי ציפיות לקציצה המושלמת ההיא , היו גם ציפיות מוגזמות שהופרכו מיד , כמו אותה קציצה ענקית שהזמנתי באוסטריה . מכל התפריט הנהדר והעשיר חמדתי דווקא בקציצה .
קציצה היא חומר שפורק לגורמים והורכב חזרה לכדי שלמות עגולה .
אני אוהבת קציצות מכל מיני סוגים . אני תמיד אבחר לטגן אותן קודם , יש משהו בטיגון ששומר את השלמות העגולה ומרכז את המיצים ותמצית הטעמים בפנים .
קציצות אוהבות רוטב , לחם וחבורה קטנה שמתאספת מסביב .
קציצות לא אוהבות גינונים , הן שואפות לפשטות , לא מגישים אותן בארוחות חגיגיות שמטרתן להרשים .
קציצות זה למשפחה , חברים קרובים , כולם מתאספים מסביב לסיר , הידיים מתגנבות פנימה כדי לטבול את הלחם הטרי ברוטב , ולאסוף בדרך קציצה עם הידיים .

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קטן 7

קרא עוד

צ'יקן ג'לפרזי

צ'יקן 5צ'יקן 14בראש שלי אני מבינה שזהו זמן די אומלל לכתוב על תבשילים , מסעדות וכאלה אבל בחושים שלי אני מרגישה שזה בדיוק הזמן לכתוב על זה .
נקודת העגינה שלי נעה כל הזמן על הציר הזה של ראש ולב בימים אלה .
לכן בבוקר זך אחד שבו קמתי , אל ים כחול שמשקיף לי מכל פינה בבית ועיניי נתקלו בקרני האור שנפלו על השולחן , האדום שעל המפה נראה אדום מתמיד.
שמחה נמרצת קצת התיישבה לי בלב , נקודת העגינה שלי עזבה את הראש והתיישבה לי חזק על החושים , ואני החלטתי שזה בדיוק הזמן למלא רצון ישן ולנסוע לרמלה .
קרא עוד

מרק עדשים עם קרם קוקוס וצ'יפס קוקוס

 
 
אין לי הרבה מה להגיד , כי המחשבות קצת קופאות לי במזג אויר שמתקרר ,  גם אם מדובר בשתי מעלות למטה .

אני מעדיפה אז  להצטנף , באיזה חלוק גדול וישן , חלוק של שנים. אני והחלוק מכירים אחד את השני כבר הרבה זמן ואין לנו צורך בהעמדות פנים .

המחשבות מתכנסות פנימה , לא בהכרח לאיזה שיח פנימי , או תובנות אישיות וקוסמיות .

אלא סתם  , מחשבות מרפרפות .. הכי כיף כמובן זה לבהות בסדרות משובחות שצברתי לי בדיוק לזמן הזה . כמו למשל הסדרה הזו   עם שחקנים מופלאים באמת  .
האווירה הקודרת שבסדרה , מתאימה לי בול עכשיו ובכלל , אוהבת סדרות קודרות ומסתוריות .

מרק יכול להוציא אותי ממקומי הנוח , ולטרוח עליו .

עדשים הם חומר  גלם  נבחר למרקים של חורף , הם נמסים ונטמעים לגמרי בנוזלי המרק  , עד שאי אפשר להבחין בין נוזל למוצק .

אני אוהבת מרקים  סמיכים ומלאי תבלינים מחממים . מתיישב לי טוב עם החלוק והסדרה .

התכנסות זה טוב לחורף . 

עדשים זה בכלל לנסיכות.

המסע להודו

לכולנו יש חלומות . גם לי יש .

חלק מהחלומות שלי , לא דורשים ממני כלום , ואני שמחה סתם לחלום אותם.

מאחרים איני יכולה להתעלם . הם דורשים את התעניינותי מידי פעם , אני צריכה להזין אותם בתקוות והבטחות . הם דורשים הרבה אומץ והתגברות על מכשולים כדי לממש אותם .

תהום עמוקה פעורה לעיתים בין החלום ובין היכולת לחיות אותו . אחד החלומות שלי הוא לנסוע להודו .

הודו היא ארץ מרתקת מבחינתי , אפופה במסתורין .

השאלה הכי נוקבת והמטרידה אותי ביותר , איך אנשים חיים לעיתים ללא תקווה , כמעט ללא יכולת לשנות . אבל יחד עם זאת להיות כל כך מלאי תקווה והסכמה לגורלם .

כשאני חושבת על הודו , אני מדמיינת ריחות תבלינים , שווקים רועשים וססגוניים , אוכל שאהוב עלי מאד . ארץ רחבה , פראית ובעלת נופים נהדרים . ויוגה …. אהובת נפשי . אשרמים שקטים ומוארים ,ואנשים שבאו מכל קצוות עולם לתרגל יוגה .

אבל אני יודעת גם על העליבות , עוני , לכלוך וסבל גדול .

לפעמים אני אומרת לעצמי שהתהום בין החלום שלי למימושו , היא העבודה שלי : יותר מידי חולי , סבל ומוות שמשאירים את נפשי סוערת רוב הזמן , עסוקה בסבל האנושי הבלתי נגמר .

אני יודעת שאני חייבת לעזוב את איזור הנוחות שיצרתי , כדי לנסוע להודו . יום אחד אני מבטיחה לעצמי , זה בדיוק מה שאעשה .

בינתיים אני עושה ניסיונות באוכל הודי , מאתגרת את החיך בטעמים חדשים וחולמת על אותם ריחות רחוקים.

קרא עוד

מרק עדשים וירקות – מוליגטוני

בעוד הפרפרים מפזזים תחת קרני השמש באופן חסר אחריות , לא פוחדים לפרוש כנפיים מולה , לוהטת ככל שתהיה .

האפשרות להצטנף עוד רגע תחת איזה פרח מחשש לצינת סתיו , סתם מעוררת בהם רפרוף נוסף , דווקאי כזה .

 בתוך כל האופטימיות הזו , אני מחליטה על מרק , כחלק מסשן של ארוחה הודית .

אני לא הולכת על סתם מרק , אלא כזה שמכיל הרבה ירקות ,קטניות , וגם תבלינים מחממי חיך ובטן יש בו . בקיצור כל טוב .למרות שאני מבינה בראש שזה עדיין לא זמן מרק . אני ממשיכה לארגן את כל המרכיבים .

חותכת כל ירק לחוד פורסת בצלים ושומים , מנקה ירקות שורש ובטטות מתוקות ששעתן היפה עוד תגיע בבוא החורף .

כשאני מחממת תבלינים , אני כבר מבינה בלב שהמרק הזה , טוב בכל זמן שהוא .

אלא שבלילות הסתיו הצוננים הוא יהיה נהדר , ובחורף הוא יהיה הכרח .

הגשם שהתחיל לטפטף , הבהיר שהכל זמני , גם לפרפרים .

קרא עוד

מרק תירס בנוסח הודי

הגשם מטופף , הגשם מטופף על הגג .

נעשה לי חם בלב , כשהגשם מטופף לו על הגג…(דפנה אילת)

החורף כאן במלוא עוצמתו המיקרו קוסמית הקטנה שלנו . שלג בחרמון , קר על באמת וגשם , עם שמש שמנצנצת ומבליחה מידי פעם בינות טיפות הגשם.

אנחנו משכשכים בחורף שלנו , בטוחים שזה הכי חורף שיש… מה לנו ולמעלות מתחת האפס , ושלג שנערם ולא יתמוסס עד בוא מאי – יוני.

בינתיים אנחנו נוסעים לחרמון ועומדים 40 דק' בשביל דקת גלישה , ורצים שוב לראש התור לפני שהשלג יגלוש אל הנחלים.

אז בחוץ הרוח משתובבת , בוכה ומייללת , למי איכפת ,כשאנחנו סביב קדירת מרק , אדים בחלונות וטיפות גשם גדולות .

איכשהו בכל ההמולה בחוץ , המרק מרגיש הרבה יותר חם .

קרא עוד

קארי עוף.

המפגש הראשון שלי עם אוכל הודי היה לפני הרבה שנים ,במסעדת טנדורי.

רינה פושקרנה הביאה את בשורת האוכל ההודי לארץ ,הטעמים האקזוטיים ועושרם גרמו לי להתאהב..

מאז לא התפתחנו במיוחד במטבח המקסים הזה ,היו ניסיונות ,אבל כולם נשארו מדשדשים מאחור ולא הצליחו לשחזר את הצלחתה של טנדורי (מה באמת קורה איתה היום?).

ניסיתי כמה נסיונות בינוניים בבית ,היום אני יודעת שהם היו די עלובים…

המפגש הראשון והאמיתי שלי היה באזור שאמפיין בארה"ב ,שם שהו בני ומשפחתו במסגרת עבודתו.

הייתה שם מסעדה הודית קטנה ופשוטה מאד ,האוכל הוגש בכלים חד פעמיים,זה לא היה מקום לארוחות מתמשכות אלא : אכלת , שילמת ,הלכת.

אבל איזה אוכל! עושר כזה של טעמים !!! היו שם כל מיני סוגי פיתות (נאן) שהוגשו עם המנות העיקריות .בכל פעם ששהינו שם אכלנו מס' פעמים במקום.

באחת הפעמים המסעדה עברה למקום אחר ,היא הייתה יותר מפוארת עכשיו כל הזמן הומה באנשים ,בצהריים הייתה להם ארוחת מזנון – אכול כפי יכולתך עבור 12 דולר בערך ,עובדה שיצרה לי בעיה אמיתית כי רציתי כמובן לאכול מהכל. מה אגיד ,האוכל אף היה טעים יותר .מה שנפלא באוכל הזה :החך לא "משתעמם" לרגע ,בכל ביס חשים רבדים רבדים של טעמים ,מסע של החושים ש"תוקפים" את בלוטות הטעם והריח,בכל פעם מתגלה טעם חדש ,תבלין נוסף….

בני וכלתי שאוהבים את האוכל אף יותר ממני , לא הסתפקו בביקורים במסעדה ורצו ללמוד יותר על האוכל. כך הם מצאו את עצמם עוברים סדנה של יום לבישול הודי ,על ידי אחד החברים של בני שהיה כמה מפתיע …מהודו.

המתכונים מצאו כמובן את דרכם אלי ,ועל כך בהמשך….

היום אני רוצה להביא מתכון מתוך הספר של "אורנה ואלה" :קארי עוף.

קרא עוד