מבשלת חלומות
1
אדמה
2
מרק הפטריות המושלם של שושי
3
מרק של כל טוב….

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

מרק הפטריות המושלם של שושי

אוטוטו אני מנחמת את עצמי , אני חוזרת להתעמל כמו שצריך , לקרוא , לפגוש חברות לקפה של בוקר , לכתוב , לבשל … להוריד שלושה קילו מייאשים ועקשנים .

בינתיים אני אומרת לעצמי , תיהני ממה שיש , שזה לעבוד ולעשות בחטף את מה שכתבתי למעלה .

פולניות אני מזכירה לעצמי , תמיד אוהבות לקטר , ואת אני מציינת לעצמי , הרי לא ממש האב טיפוס שכולם מדברים עליו , נכון?

כן , אני עונה בקול ענות חלושה , אבל איך כולם ידעו כמה קשה לי , אם אני לא אגיד ?

אז בינתיים אני גם מכינה את מרק הפטריות המופלא של שושי .

המרק של שושי , הוא כמוה בדיוק . יש בו טעמים של אדמה , כוח ושורשים .

הידיים שלה חמות בדיוק כמו הלב שלה ואין לי שום קושי לדמיין אותה רוכנת מעל סיר המרק ויוצקת את נשמתה בתוכו .

אני מכינה את המרק , מזכירה לעצמי , איך אפשר ליהנות מדברים של סתם .

כשחפנתי את קערת המרק בידיים , ראיתי קרן שמש חודרת את העננים בשלל צבעי ירוק , וורוד וסגול . חשבתי שזה בהחלט סימן ראוי , לעשות שולם עם עצמי .

קרא עוד

מרק של כל טוב….

קמצוץ מזה , חופן מזה. זה סוג הבישול שתמיד ייחלתי לו. אבל מעולם לא הייתי טובה בסוג הבישול האקראי הזה.. של לקחת כל מיני חומרים ובמטה קסם ליצור ארוחה. אני זקוקה לתכנון : לדעת מה אני רוצה להכין , להבין בהיגיון מה הולך עם מה, להרכיב ארוחה שיהיה בה , איזון נכון של טעמים , נושא אחד שעובר כחוט השני לאורך כל הארוחה.

לבדוק את המזווה , להרכיב רשימת קניות. הכי חשוב .. לבשל לפי מתכון!!

כשהמתכון הופך להיות יותר מוכר לי , אני מרגישה חופשיה לשנות את המרכיבים , להוסיף ולגרוע לטעמי.

כל זה נכון עד שגיליתי את עולם המרקים. כמובן שכל חיי אני מכורה למרק , וחושבת שזה אחד מסוגי המאכלים הכי מנחמים שיש.

מכל סוגי האוכל שניתן לבשל במטבח , מרק הוא אחד מסוגי התבשילים שמאפשר לכל אחד להיות קוסם , וליצור מכלום כמעט , קדירה נפלאה.

לאחר ששוחררתי מחבלי "עקבי אחר ההוראות" ויצאתי לחופשי… גיליתי את הכיף בלהכין מאכל באופן ספונטאני. לקחת חומרים שיש לי , להבין את הטעם הסופי שאני רוצה להעניק למרק ומשם לאלתר ובכל פעם ליצור מרק חדש.

לפעמים אני משתמשת בציר , אם אין לי ציר , אז רק מים. כל ירק כמעט בא בחשבון, אין סוף צירופים של קטניות ודגנים , תבלינים ככל העולה על דעתי . כך בכל פעם אני יוצרת מרק שנושא את החותמת שלי ושל טעמי.

אני נותנת לעונות השנה ולמצאי בשוק לגרות את חושי . אני רואה את הירק כשהוא בשיאו , עוד כשכל רגבי האדמה עליו . יודעת בדיוק איך אסיר בעדינות את האדמה ואחשוף את הירק במלוא תפארתו . אקלוף אותו בעדינות , נותנת לריח ולצבעים למלאות את חושיי.

כל לגימה מהמרק , מזכירה לי את חסד האדמה….

קרא עוד