אני מתחילה להתכונן לסופ"ש ביום רביעי  .

עד יום רביעי אני לא שם בכלל . מן מנוחה של לפני מנוחה .

ביום רביעי אני מתחילה להתעסק בדברים קטנים שמקדמים אותי  אל התכלית , יום שישבת .

אני מתחילה כמובן , במה אבשל .

חמישי אני כבר באמוק קניות .

שישי אני ממשיכה , בטוחה שעוצר כבד יורד עלינו עם הגיע השעה 3 . לכן קיצרת נשימה אני רצה לי מחנות לחנות .

אח"כ אני נרגעת  .

שמה שירים בפול ווליום .

מכינה כריך מלחם  השיפון שרק קניתי  (ובשבילו הייתי צריכה להגיע לקצות תבל) ונהייה לי שקט.

לאט ערבו של היום מתארגן למשהו ברור יותר  , ועל הבטחת השבת אני מתרפקת בערגה .

שאריות הארוחה מסתמנות על הצלחת . בכוס היין נשארו בדיוק עוד שתי לגימות , אותן אני אוהבת להשאיר ממש לסוף .

היום שנגמר מחכה ממש בפינה  , שם בצללים של אור וחושך  , שוכן השקט  . אפשר להתרווח , לגלגל בלשון את שארית היין  .

לא לרצות כלום , רק לשבת ככה ולראות מה יבוא הלאה .

עוגת קוקוס וריבת משמש


קרא עוד