חוויות טיבן להתעצם , כשהן מערבות את כל החושים.

כזה היה הביקור האחרון אצל סער , ריני והזאטוטים , טרם שובם לארץ משמפיין אשר באילינוי , מרחק נסיעה "סבירה" של שעתיים וחצי משיקגו.

הגעגוע לכולם היה בלתי מדיד , הצפייה לחופש , והאזור המקסים בו הם התגוררו , ריגשו והציפו אותי בתחושה מתוקה של ציפייה.

במרחק של שלוש שנים , אני זוכרת את שדות התירס האין סופיים ואת השקט…

שקט עצל של קיץ , בטלה , וזמזום דבורים שהעמיק את תחושת הנמנום , והרגיש כמו שהייה במדיטציה ארוכה ומתמשכת. ללא שום רצון להיחלץ מתוכה…

הנימוס ומאור הפנים של התושבים , שם במרכז ארה"ב , הוציאה את המיטב שבי וגרמה לי להלך בארשת פנים שבעת רצון ומחויכת , מקדימה :how do you do לכל עובר אורח .

האוכל היווה אף הוא משקל נכבד בהצפת החושים . ריני אף הבטיחה " אני מתכוונת להכין המון דברים טובים שלמדתי כאן"….

אחד הדברים שהובטחו , היה סלט חסה ואטריות , מין קולסלאו אסיאתי .

קרא עוד