המירס שלי , המנציח ללא הרף את הקשר רב העבותות שלי אל בית החולים , מקום עבודתי , צלצל בקולו המרגיז והמונוטוני . צלצול של הודעה המתעקשת שאקרא אותה. למודת ניסיון , אני נכנעת . יודעת שהצליל לא יפסק , עד שאקרא את מה שיש להם להגיד לי.

במיוחד עכשיו , כשטילי הגראד מנסים לנחות אצלנו למרות כיפת הברזל .

המירס מרגיע בזו הלשון : "בדקות האחרונות נשמעו שתי הזעקות….. לילה שקט , ערב נעים , או יום נעים , הכל בהתאמה לזמן הנפילה…

לפעמים אני מוצאת את עצמי שועטת אל הממ"ד , תלוי כמה חרדה הצלחתי לצבור . לרוב אני ממשיכה בעיסוקי. במיוחד עכשיו , כשאירועי החג מצליחים לגרור גם אותי למעגל ההיסטריה הכללי.

קרא עוד