הגשם נפל על האדמה מהצהריים , לא פסק . המשיך אל החשיכה שרמזה על בואה.
הגשם צנח על העצים שמתחתינו , מכביד את ענפיהם מטה . טיפות הגשם בהקו בצלילותם על העלים .
האור שבבית נסוג אל החשיכה שפלשה פנימה.
דמיינתי אח עצים לוהט ומשמיע קולות של עצים שקורסים תחת הלהבה . נאלצתי להסתפק בחום המזגן .
המחשבה הייתה על תבשיל סמיך , חורפי שנותן תחושה של בית .
נזכרתי פתאום בגעגוע בתבשיל עוף וכופתאות שהכנתי לפני שנים.
המחשבה והגעגוע  , הרצון בתבשיל ביתי מלא בזיכרונות , הוליך אותי אל חומו של המטבח .
קרא עוד

חילופי העונות הם חותם של הזמן

באמצעות חילופי העונות , אני מטיבה להבין את הטבע, לומדת להעריך את הקבוע והנצחי .
לומדת על שורשיות ואדמה .
אני אוהבת את המחזוריות הזו , להתבונן , להשאיר את חושיי ערים ופועמים עם מקצב החיים .
אני אוהבת לבשל לפי עונות השנה ומאמינה שכל דבר בעיתו .
למשל ירקות שנמצאים בחורף , לעולם יהיו מתמסרים יותר מאלה שניתן להשיגם גם בקיץ .
אני אוהבת להלך בשוק , כל חושיי חשופים .
נוגעת , בוחנת , טועמת , ממששת , מתכננת , מוצפת .
תפוחי אדמה של חורף , מוצקים , ריחם אחר .
יש את הראטה הנפלאים והויולט עם כתמי הסגול שלהם ואלה הניקולא עם רגבי האדמה .
סלקים ארגמניים ירוקי כרבולת .
פטריות טריות שזו עונתן והשוק מוצף בהם , ישר אני מדמיינת מרקים סמיכים ונזידים רוחשים.
לימונים כבדים שופעים מיץ .
קלמנטינות שרק נקטפו וחלק מהעלים הירוקים עוד נותר עליהן .
תפוחים שזו שעתם היפה , כל הסוגים והמינים . ריחם משכר ומעלה בדמיוני , מאפים רווי חמאה משובצים בקינמון .
הפראסה היא בשיאה בחורף , ירוקת גבעול ראשה זקוף , לבן צחור .
כרבולתה מרובדת ברבדים קטנים של בוץ , דבר שמעיד שזה עתה נחלצה מהאדמה .
את הפראסה אני ישר מדמיינת , כקציצות דשנות שרוחשות במחבת .
או סיר מרק סמיך ומהביל של פראסה ותפוחי אדמה  .

קציצות פראסה

הפראסה נקראת גם כרישה , לוף , פוריי .
חשוב מאד לנקות היטב את הפראסה , להיפטר מרוב החלק הירוק , אני אוהבת להשאיר כ-2 סמ" של הגבעול הירוק .
מפרידים את העלים ושוטפים היטב בניהם . קרא עוד

חזרתי מזמן מיפן והיה מד-הים !!!!
את ליבי השארתי שם ביפן , את געגועיי לקחתי איתי .
בדרך כלל געגועים מחזירים אותי חזרה , אלא שהפעם אני לא כל כך בטוחה שגעגועים יספיקו , ואולי אני צריכה לגייס עוד כל מיני דברים אחרים .
את הגעגועים אני מתרגמת לאוכל , כי זה הכי קל לי והכי מחזיר אותי לשם .
חזרתי גם עם קונטיינר של מצרכים למזווה , אותם אני מנהלת בקפידה .
בינתיים אני ממציאה מתכונים עם ניחוח יפני , מאלתרת , מחפשת אוכל שיזכיר לי את שם .
הבאתי מיסו , לא סתם מיסו , אלא כזה שמתהדר במורשת ובדרכי הכנה עתיקות יומין .
הם גם שמחים בעובדה שאהרוני וגידי (גוב) היו אצלם ואפילו הם מככבים בתוכנית שלהם.
קניתי כמובן ואני משתמשת במיסו הזה במשורה ובמתכונים ממש שווים .
המתכון הזה בהחלט מביא איתו סוג של פרשנות לאוכל יפני , אך טעמיו העדינים המינימליסטיים , הם סוג של מחווה לאוכל שפגשתי שם.
קרא עוד

במיה היא אוכל של פעם , אוכל של שכונות .

דמיינו את השכונות הקולקטיביות של פעם , כאשר ההכנות לבישול נעשו בחצרות הפנימיות של השכונה .
מקום בו נשים נקבצו להם יחד , מספרות על חייהן תוך שהן בוררות אבנים קטנות מתוך האורז , מקלפות , חותכות ומגלגלות .
קוטמות לבמיה בזהירות את הגבעול , מבלי לפגוע חלילה בבשרה. מייעצות זו לזו איך הכי טוב לבשל את זה או האחר , והכל נאמן לעונות השנה .
קרא עוד

בראש שלי אני מבינה שזהו זמן די אומלל לכתוב על תבשילים , מסעדות וכאלה אבל בחושים שלי אני מרגישה שזה בדיוק הזמן לכתוב על זה .
נקודת העגינה שלי נעה כל הזמן על הציר הזה של ראש ולב בימים אלה .
לכן בבוקר זך אחד שבו קמתי , אל ים כחול שמשקיף לי מכל פינה בבית ועיניי נתקלו בקרני האור שנפלו על השולחן , האדום שעל המפה נראה אדום מתמיד.
שמחה נמרצת קצת התיישבה לי בלב , נקודת העגינה שלי עזבה את הראש והתיישבה לי חזק על החושים , ואני החלטתי שזה בדיוק הזמן למלא רצון ישן ולנסוע לרמלה .
קרא עוד

בזמן האחרון אני טומנת .

פעם טמנתי את הראש בחול , ככה היה לי נעים  ולא הרגשתי צורך לחפור.
היום אני טומנת את נפשי בכף ידי , כי ככה מרגיש לי נכון לעכשיו.
אני גם טומנת מלית שוקולדית ושמנתית בתוך בצק שמרים רך ומזמין.
טומנת בשר ואורז בעלי כרוב שקופים .
עורמת המון דברים טובים בתוך בצק תפוח , טומנת וממתינה .
אוהבת את הציפייה הזו  , מאפשרת לה להימשך כמה שאפשר .

מפזרת בעצלתיים את המלית , מחליקה אותה על פני הבצק בשימת לב רבה , מקפידה שכל חלקי המלית יהיו שווים בכל מקום .
רק אז אני מגלגלת , לוקחת את הזמן , ומשאירה .
נותנת להם לנוח יחד, להתיידד. כמו זרע שנטמן באדמה  , האדמה חובקת אותו לתוכה , שניהם לא יודעים מה יהיה בקץ היחסים שנרקמו שם  ביניהם.
מרגישה כמו הזרע הזה שנובט עכשיו בתוך נפשי .
מרשה לעצמי לאט, לשנות מחשבות , אורחות חיים וסיסמאות שאינן מתאימות לי יותר .
ממתינה.

כרוב ממולא של אמא שלי

קרא עוד

פתגם סיני עתיק אומר : " אם אין לך משהו חכם להגיד , תגיד פתגם סיני עתיק"

אז באמת אין לי משהו חכם להגיד .

המח שלי נפרד מהגוף ואני בשלבים להביא את שני אלה לסנכרון .

החזרה מבוסטון הקרירה והירוקה , אל היובש ,הלחות והחום הכבד , השאירו אותי קצת המומה וחסרת אוריינטציה .

אני כופה על עצמי שגרה כאמצעי יעיל בדרך כלל , לנחיתה . כרגע אני לא מקפידה על סוג הנחיתה , מבחינתי שתהיה קשה , רק שתקרה כבר .

אז חזרתי ללמד יוגה , לעבוד ולבשל בקטנה . דברים של מה בכך שלא דורשים המון דמיון או התכוונות .

חשק לבשל אין לי , כי התרגלתי לבטלה מאורגנת ונעימה .

אני הולכת תמיד כבחירה ראשונית ואולטימטיבית , אם זה היה תלוי רק בי , על אוכל אסיאתי . הפעם בחרתי באוכל סיני ובמתכון ישן נושן .

אחרי שהלכנו שבי אחר אוכל יפני , תאילנדי , קוריאני , קמבודי וכו' . נחמד קצת לחזור לאוכל סיני שרק אותו פעם ידענו .

חוצמזה אומרים שסין היא המעצמה הבאה שתיצור סדרי עולם חדשים , אז כדאי להתיידד  , לא?

אם מדברים על אוכל סיני , אני תמיד בעד זה הסצ'ואני.

למה? כי ספייסי זה אני , וחריף לוקח מבחינתי כל אוכל אחר .

 עוף ברוטב צ'ילי

קרא עוד