הסתיו מתחיל להראות סימנים על נוכחותו .
למרות הגשם שמגיח לפרקים , עדיין האור שישנו הוא רך וזורח בצורה שונה , בהירה וזכה.

כמו תמיד העיניים שלי מסתכלות הרחק , בלי להיות קרובה לכאן  .

מפסידה את זה של כאן וגם של שם . הכי לא להיות נוכחת .

מרגע שחוויתי את הסתיו של בוסטון , על צבעי השלכת האדמונים   ורשרוש העלים הנופלים  , ידעתי שאין סתיו שידמה לסתיו הזה  .

כמו זה שמתאהב בפעם הראשונה ,  ומבין ששום התאהבות לא תהיה כמו ההיא .

למרות שאולי זה בכלל לא כך , אבל עם זיכרונות קשה להתווכח .

אני מנסה לספר לעצמי , כדי להקהות  את החוויה .  על בדידותם של העצים , על העלים שנוטשים  מותירים את הענפים קרחים וחשופים בהתמודדותם עם הקור והרוח .
על אנשים שחיים שם 6 חודשים בשנה בקור מכלה , ואילו אני רק עוברת אורח שמחפשת פריימים טובים לעין  , לנפש ובדרך מאפשרת למצלמה להנציח .

אבל החוויה זוכרת את הצבעים  , את האור הרך   , את רשרוש העלים הנופלים.
קרא עוד