סבתא לולי שהיא בכלל לא סבתא שלי , אלא החמות של אחותי ואימא של משה . מכינה לנו פלפלצ'ומה , מתי שנרצה .
כשרק נראים סימנים של התרוקנות והכפית האחרונה בודדה לה שם בפנים , אנחנו מתקשרות למאיה , שתדבר עם סבתא לולי .
אפילו הילה במרחקים מקבלת אספקה שוטפת .
כל אימת שמישהו מגיע לבוסטון , הסבתא מקבלת טלפון בהול .
אני לא יכולה אפילו לדמיין חריימה כהלכתו בלי הפלפלצ'ומה שלה .
זה הבסיס וזו המהות של חריימה אמיתי .
חריימה מכינים מדג לוקוס , אפשר גם מוסר , אבל לוקוס זה השידוך הכי מתאים .
חריימה אוכלים רק ביום שישי , עם חלה רגילה , קרועה ביד . חריימה אוכלים בידיים .
טובלים היטב ברוטב , פה גדול… אה כן והמון מפיות .
העיניים קצת דומעות , היד נשלחת אל כוס המים שהוכנה מראש , לגימה ולעונג הבא .
אין לי גרסת לייט לדבר הזה , חריימה אוכלים חריף או לא אוכלים בכלל .
תמיד הכנתי חריימה וכולם היו מרוצים , אבל אמרו לי שהגרסה של מאיה אחותי טעימה יותר ונותנת
פייט אמיתי לחריימה המעולה שלי .
מאחר ומאיה ניזונה מהמקור , משורשי יהדות לוב , הכנתי בדיוק כמוה .
מה להגיד ? שווה פי אלף .
תודה וויני , כיף לי שאהבת . גם אני אוהבת את הבית שלך מאד ... חיה