יש רגע קצר בין אדר לניסן

שהטבע צוהל בכל פה

הוא שופע חיים

שיכור ומבושם –

איך שיופי יכול לרפא!

(דויד גרוסמן)

אני מודעת לגמרי למחזוריות וליופי הזה של הטבע , במיוחד עכשיו עם הפריחה הנפלאה וכל הירוק הזה .

גם אם היו מרחיקים ממני את לוח השנה ולא נותנים לי אפילו להציץ . הייתי יודעת שזה אביב .

הייתי יודעת לפי השמחה בלב , איתה אני מתעוררת בבוקר . ישר פותחת חלון ונושמת לי אוויר , ממלאה את הריאות שיהיה לי ברזרבה לפני שאלך לעבודה .

לובשת סוודר דק , אני שבלי מעיל לא זזה מטר , משילה שכבות של פנים וחוץ , מתכוננת לאביב.

בדרך לעבודה , מימיני הים ומשמאלי שדות של חרציות עם כתמים של כלניות .
ברגעים כאלה אני שמחה שאני לא גרה בתל אביב אהובתי . כי איפה שם בדרך לעבודה ילווה אותי הים ושדה חרציות .

אלה הימים בהם כל צבע זוהר יותר מתמיד , אולי כי השמש עדיין רכה וחומלת.

הסלק ארגמני יותר מתמיד , האדום שלו זוהר ומרגש . מתאים לי כל כך לחשוב עליו עם אורז מלא , ולחשוב על הצבע הנהדר שהסלק יעניק לו .

קרא עוד

אוטוטו אני מנחמת את עצמי , אני חוזרת להתעמל כמו שצריך , לקרוא , לפגוש חברות לקפה של בוקר , לכתוב , לבשל … להוריד שלושה קילו מייאשים ועקשנים .

בינתיים אני אומרת לעצמי , תיהני ממה שיש , שזה לעבוד ולעשות בחטף את מה שכתבתי למעלה .

פולניות אני מזכירה לעצמי , תמיד אוהבות לקטר , ואת אני מציינת לעצמי , הרי לא ממש האב טיפוס שכולם מדברים עליו , נכון?

כן , אני עונה בקול ענות חלושה , אבל איך כולם ידעו כמה קשה לי , אם אני לא אגיד ?

אז בינתיים אני גם מכינה את מרק הפטריות המופלא של שושי .

המרק של שושי , הוא כמוה בדיוק . יש בו טעמים של אדמה , כוח ושורשים .

הידיים שלה חמות בדיוק כמו הלב שלה ואין לי שום קושי לדמיין אותה רוכנת מעל סיר המרק ויוצקת את נשמתה בתוכו .

אני מכינה את המרק , מזכירה לעצמי , איך אפשר ליהנות מדברים של סתם .

כשחפנתי את קערת המרק בידיים , ראיתי קרן שמש חודרת את העננים בשלל צבעי ירוק , וורוד וסגול . חשבתי שזה בהחלט סימן ראוי , לעשות שולם עם עצמי .

קרא עוד

אחרי שסיימנו את שיעור היוגה בשלושה אום… נותרתי שלווה , כשצליל האום עוד מרעיד מיתרים של שקט אצלי בגוף .

את האום הארוך אני מתחילה להרגיש בבטן ומשם הצליל עולה לחזה ומסתיים בגרון ובראש , בכל מקום בגוף התהודה שהוא יוצר שונה , אני אוהבת לעקוב אחר ההשתנות הזו .

בדרך חזרה , אני מנסה להרוויח עוד קצת זמן של שקט , בלי מחשבות ורעש נוסף , רק רעש האוטו שחותך את הדרך.

לפתע קול אחראי קטן , פילס את דרכו החוצה (למרות התנגדותי) והזכיר לי שיש אורחים לארוחת ערב , והאום לבדו לא יחזיק את המטלה .

החלטתי שאני לוקחת מתכון ישן , מוסיפה לו מרכיב אחד או שניים ומכניסה אותו לתנור .

התאים לי להשאיר אותו כך , שעתיים שלוש בתנור .

גם חשבתי על סינרגיה. ודמיינתי את כל המרכיבים בתבשיל מבעבעים יחד בתנור , וכל אחד משפיע ותורם מטעמיו לזה שלידו .

קרא עוד