דג קוד על מצע בורגול ותבשיל קטן של עגבניות שמש

עד שצפיתי בקרב סכינים ,ובמאסטר שף . הייתי בטוחה שהאופן בו אני מגישה את האוכל , הוא חינני ביותר.

משחר ילדותי ובהתאמה לקולחוז שלנו , נהגנו להגיש הכל לשולחן , לבד ממנה ראשונה ואחרונה , פגשתי גם במשפחות שמגישות גם את המנה הראשונה ואת הקינוח , ישר בתחילת הארוחה.

השתמשתי תמיד בכלים הכי יפים שלי , דוגלת בפסוק " לא לראותם בלבד".

אלא מה , באו סטפן , אייל שני וחבר מרעיו וטרפו את קלפי – סליחה ..צלחותיי .

לפי משנתם הסדורה , לא די באוכל טעים המוגש בכמות נאה אל השולחן ופותר לסועדים דילמות קשות ומהותיות כמו : מה עוד יש לאכול ? האם אני אשבע בכלל ? כמה כדאי לי לאכול ? בקיצור שאלות מטרידות מנוחה ושקט נפשי.

עתה , בטרנד הצילחות , כדאי להגיש מנות אישיות ומקושטות כיד הדמיון .

מומלץ לצאת אל הטבע ולחפש סלעים קטנים , פרחים יבשים , גזע עץ , חלוקי נחל . המוטו שלהם : צא ותור , את האדמה , הים והאוויר ומצא לך קישוטים לשולחנך.

לבד מאותם קישוטים , חשובה גם מאד זווית הנחתו של האוכל , המצטיינים יניחו אותו , בשליכטה אגבית , אך מלאת חשיבות (אני מתאמנת).

הגדיל לעשות אייל שני , כשהביא לאולפן סנה בוער (עלי מרווה , אלכוהול וגפרורים) שהקיף פוקאצ'ה אחת , שרק רצתה להיות כמו שהיא ופתאום בהינף אש , הפכה למשהו כנעני קדום.

אז לאט ,אני צוברת לי שעות צילחות , מבינה שלהגיש אוכל סתם כך זה פאסה.. וסטיילינג זו מילה של העת החדשה.

השתדלתי להגיש את המנה הבאה בצורה נאה , חשבתי להניח את הבורגול ברינג , מעליו לתת לדג להתנוסס בגאון , כשתבשיל העגבניות הקטן , מרומז אך לא משתלט . אבל הצבעים היו מסעירים והטעם ישקו שפתיים , להתאפק היה קשה.. אז הנחתי כך ואכלנו בלי לעצור שנייה.

דג קוד על מצע בורגול ותבשיל קטן של עגבניות שמש

תחילתו של המתכון , בדג קוד מופלא שראיתי אצל הפישנזונים בשוק האיכרים

הוא היה לבן , כמעט שקוף ובשרני מאד , המחיר היה שערורייתי , אבל העובדה שהוא הגיע בטיסה , על גבי קרח היישר משבדיה , ממש ריגשה אותי , אז מה לי שאלין על המחיר..

הכנתי בלי מתכון , רק חשבתי מה ישתדך לו הכי טוב , ומה אנחנו הכי אוהבים

מה לקנות:

איך להכין:

תבשיל העגבניות

מנומרות , צהובות וסתם מתוקות…

מיד עוברים להכנת הדג :