מבשלת חלומות
1
פאי דובדבנים
2
פריז וריבת פירות יער
3
כתום של קיץ – גאלט משמשים
4
עוגת גבינה נפלאה של פעם בקערה אחת
5
אפילוג , שיר של אחרי מלחמה , וקראמבל פירות אחד
6
סלט של קיץ ועוד חברים
7
לממש את הקיץ…
8
עוגיות נוטלה וקינמון
9
אל תתנו לקיץ לעבור בלי זה – בריוש מושלמים עם גבינת שמנת ופטל אדום
10
מנה של קיץ – קרפצ'יו סלמון

פאי דובדבנים

17
16אני עושה דברים שקשורים לקיץ , כמו בכל קיץ , כמו בכל עונה .
רוקחת ריבות , מכינה מאפים של פירות .
רצה , קונה , סוחבת , מתכננת , כמעט מבשלת , מבשלת .
אלא שהשנה ההתלהבות הזו התעדנה , מרגישה קצת אחרת .
התלהבות שקטה ומתבוננת , לא ממהרת .
קניתי דובדבנים , חמוצים דווקא ,וישניאק  קוראים להם .
הם המתינו לי שבוע במקרר , לפני שעשיתי מעשה וחשבתי מה הכי יכבד את טעמם ויופיים .
עד שהחלטתי  איזה בוקר אחד  לעשות מעשה .
אם יש מאפה שתכינו לפני שהדובדבנים נגמרים , זה יהיה זה .
כבר אמרתי לא אחת , שבישול בשבילי הוא טכס והתכוונות , אם תרצו אז גם סוג של מדיטציה .
לפעמים לא צריכה גם מוזיקה ואני קשובה לרחשים שקרובים אלי , לתנועה של הידיים ולצבע של מה שמונח לפניי.
אז גלענתי ק"ג של דובדבנים , ואהבתי לראות את החרצן יוצא בשלמות מבלי לפגוע במארג העדין של הפרי .
אחד אחד הם הצטופפו בקערה , מגירים מיץ אדום ארגמני .
אחר כך כשהריח התפשט בחלל הבית , נמלאתי בצפייה סבלנית , יודעת שהטעם יבוא כשהרגע יגיע .
ישבתי במרחב השקט והזמן , ללא מחשבות . ביס ועוד אחד נותנת לטעם לבוא אל הלשון ואחר כך אל הלב , כפית אחר כפית , מבלי למהר . מבחינה בטעמים , וברמזי טעמים .
קרא עוד

פריז וריבת פירות יער

1
3
2

חזרתי מפריז .
הופתעתי הפעם מהרגשת החיות וההתלהבות .
בדרך כלל אני חוזרת וישר שוקעת לאיזה עצב געגועים כזה , שמתחיל לי ביום האחרון בעיר ונמשך באופן כרוני , עד שאני חוזרת .
פריז מנגנת לי על מיתר אחר ונפרד בלב , יש בה הכל בשבילי .
זה לא שאני לא אוהבת מקומות אחרים  , אוהבת !!
אבל בפריז יש שיר שלם שמתנגן בלחן שלו , ומלווה אותי כל הזמן .
מאחר וחזרתי מלאת עשייה  , וגדושה בחומרים מסדנת האוכל , צילום וסטיילינג , שעליה אכתוב בנפרד .
החלטתי להתחיל בריבה , ריבת פירות יער .

ריבת פירות יער

קרא עוד

כתום של קיץ – גאלט משמשים

 

 

קטן 9

 

thumbnail

בילדותי היו המון סימנים מבשרי קיץ .
לכולם חיכיתי , אורבת להם , אוספת אותם אחד אחר השני . מחכה בסבלנות ששכרה בצידה .
אחד הסימנים היה , בואם של המשמשים , בהתחלה הביכורים שלהם , קצת ירקרקים וחמוצים , שומר נפשו ירחק מהם .

אחר כך הגיעו הזהובים כמו שמש , כתומי הלחיים , נוטפי המיץ , טעמם מיוחד ואין שני לו .

אימא הייתה ממהרת , קונה המון , ומתחילה במרדף אחר הפרי הזה , שנעלם כמו שבא , בבת אחת .

הייתה מתחילה בעוגות ועוברת חיש לריבות , ריבות זהובות ומתוקות במידה .

את החרצנים היינו אוספים , בשקית קטנה .
לא זוכרת אפילו למה , אבל היו שמות לאספנים : מלך הגוגואים , אלוף הגוגואים ,  ברור שמשאת נפשנו הייתה להיות מלך לפחות  .
הייתה לאימא עוגה פשוטה , עוגת ספוג שבה הייתה  מניחה משמשים , לוחצת אותם קלות פנימה ומפזרת מעט סוכר .
לעולם לא תהיה עוגה טעימה כמו זו , שבה היו מונחים טעמים ראשונים של קיץ ומגע ידיה של אימי .
קרא עוד

עוגת גבינה נפלאה של פעם בקערה אחת

9

בשעה  המוקדמת הזו של אמצע אוגוסט , אני מרגישה הקלה וגם שמחה לאיד .
נמאס מהחזאים הצודקים האלה עם הבעת פניהם הזחוחה , השמורה לאלה שנמצאים בחסותו של המזגן , ובאותה ארשת פנים מבשרים לנו בשורות איוב .
מחר יהיה חם מאד… רצוי לא לצאת החוצה !!! שמרו על הילדים בבית ואל תתנו להם לטייל ברחובות!!! שתו הרבה מים!!! הימנעו ממאמץ!!!
אני מרגישה שאני חלק מאירוע אפוקליפסי , חרדה קלה שבקלות מתגנבת לליבי .
אך מיד אני מרגיעה את כל הנספחים  בהבטחה על מזגן חזק (2.5 כ"ס) מכניסה כמויות של מים למקרר ומרגישה שתרמתי את חלקי במלחמה הזו כנגד פגעי הטבע.
הלכתי לישון בבטחה וקמתי שטופת זיעה . אל תחגגו לי עכשיו … הזיעה הייתה בגלל חלום בלהות בין פוסידון וזאוס  , שנלחמו לי בחלום על ים ,יבשה ומזג האוויר .
קמתי לבריזה קלה מאד , אך לא חמה עד חידלון  , אפילו  במזגן לא היה צורך , בינתיים …
הנספחים קיטרו על קפה בלי עוגה ,ואני בכוחות שלא ברור מה מקורם  , הלכתי ישר לזו ששמים הכל בקערה , בוחשים בקלילות ומתפלאים איך ככה בלי מאמץ יוצאת כזו עוגה מושלמת .

עוגת גבינה נפלאה של פעם בקערה אחת

7

 

תמיד אני אומרת על העוגה הזו , למה לא הכנת ישר שתיים ? כי איך שהיא יוצאת מהתנור , שעתיים של חיסול זה המון זמן…
חשוב לעקוב באדיקות אחר ההוראות לתוצאה המדויקת , היו כאלה שהתחכמו ובאו אלי בספקנות , אם נתתי את המתכון ממש בדיוק .
כן , אני אומרת ,  נתתי , זה אתם שהתחכמתם .
קרא עוד

אפילוג , שיר של אחרי מלחמה , וקראמבל פירות אחד

קראמבל קטן

 

 

גוררת רגליים אל שוק האיכרים , מכריחה את עצמי לנהל שיגרה .

אני חולפת על השפע העצום ברגליים שמכריחות תנועה ומושיטה יד אוטומטית למוצרים שנחים להם שם יפים כל כך . מודעת לכך שהחשק והלהט אבדו לי . בראש מתנגן לי שיר שאחרי המלחמה , הוא תמיד מזכיר לי תקווה , אני משננת בלב.
העיניים עייפות והגוף כבד כל כך , הלב מנותק מהכול . הראש הוא זה שנטל פיקוד ומספר לי ממה אני חייבת ליהנות , ומה יקרה אם אוותר .
אני מדרימה בדרך הביתה ולמרות ההתעלמות שלי , הלב לוקח פיקוד ומחליט שזה הזמן להעלות דופק .
אני לא משוחחת עם אף אחד , אני כרוית אוזן לרדיו  , לא מאפשרת לשום שיגור רקטה לחלוף סתם לידי . הדרך מתחלפת , אבל העיניים שלי סוקרות כל הזמן מילוט אפשרי למקרה ש…

אני מבינה שזה הזמן לנקוט בכל אמצעי שאני יודעת ואספתי בדרכי , בכל המנגנונים שישאירו אותי שקטה ובוטחת . אני מצליחה קצת להרגיע , אבל ברקע אני מבחינה בדופק ובחרדה שמאיימת שם , מוכנה להופיע  אם תידרש לכך .
בבית בחסות הממ"ד , אני מאפשרת לעצמי , לקלף חרדות .
שעתיים אחרי , מכינה קראמבל .
קרא עוד

סלט של קיץ ועוד חברים

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד

לממש את הקיץ…

יוני היה חודש בו בחרתי להחליט על מעט דברים , גם על אלה שהייתי צריכה להחליט , החלטתי רק בגלל שהייתי מוכרחה.

יוני היה חודש של ביקור משפחתי בבוסטון .

יוני היה חודש עמוס בפגישות , פרידות והתארגנות מחודשת ליום יום .

יוני היה חודש בו המחשב קרס , תוקן ועדיין לא החליט אם הוא חזר לעצמו . אני יודעת שאני עדיין לא חזרתי לגמרי לעצמי , ואם יש מי שמוצא אותי , שיחזיר בבקשה.

אני יכולה להגיד לזכותי שבחרתי לתת לאירועים להוליך אותי . נכחתי לדעת שלשחרר זו תחושת חופש נפלאה באמת . בטח שבית חלומי על האגם בניו המפשייר , שהייה עם הכי אהובים עלי , קניות ואוכל טוב הם אמצעים נהדרים לתחושת השחרור שלתוכה שקעתי.

קרא עוד

עוגיות נוטלה וקינמון

 

למרות אהבתי לקיץ , ימים אלה של סתיו מרגשים אותי . הבקרים מעירים עם קרירות נעימה שנמצאת בדיוק בתפר שבין חום של קיץ , לקור של חורף .

שמש הבוקר מרחיקה ערפילים של שחר , מביאה שמיים כחולים , בלי האור הזוהר והמסנוור של הקיץ .

קרני השמש הרכות עוטפות הכל באור רך , הרכות הזו מאפשרת מיקוד והתבוננות אל פרטים קטנים .

הכחול של הבוקר מתגנב קצת אל אחר צהריים , לפני האפור והחשיכה המוקדמת של הערב.

באחר צהריים כזה , אני מעריכה את הקרירות שמאפשרת לסגור קצת את החלונות , לפנות אל תנור האפייה ולמלא את הבית בריח קינמון וסוכר .

אני מביאה את הרכות , המיקוד וההתבוננות בפרטים אל הבצק , אל האופן שבו אני יוצרת ממנו צורות . אני שואפת לתוכי את ענן הסוכר והקינמון שנופל ברכות על העוגיות , חלקו נישא בחלל החדר .

קרא עוד

אל תתנו לקיץ לעבור בלי זה – בריוש מושלמים עם גבינת שמנת ופטל אדום

 
 
 
 

לפעמים אני מתעכבת לבדוק את האהבות והעדפות שלי . סקרנית לדעת מהיכן הן נוצרו , איזה זיכרון או חוויה קיבעו לי אותם בתודעה , וסידרו לי את המועדפים שלי בסולם היררכי של הכי אוהבת וכאלה של פחות…

סיפור האהבה ההיסטרי שלי עם פירות יער , קצת הטריד את שלוותי , כשאני שואלת את עצמי : למה? למה דווקא הם? מה יש בקטנים ,היפים האלה , ספק חמצמצים , ספק מתקתקים , ששובה את ליבי ואף פעם לא די לי מהם.

צללתי עמוק (מאד עמוק ) לתודעה ושליתי משם אגדה של עולם יפה יותר , עולם שבו עם הנץ החמה , פוסעות להם אם ובנותיה אל היער , סינרים מצויצים למותניהם וסלים קטנים בידיהן . הן פוסעות אל היער לקטוף , פטל , דמדמניות , ועוד כאלה נפלאות.

תוך דקה וקצת ,הן כבר בדרך חזרה ,אל הבית הקטן . הארובה עם העשן, מרמזת על החמימות שמחכה להן בפנים.

קרא עוד

מנה של קיץ – קרפצ'יו סלמון

חם ,לח ,דביק, שמש ,זיעה…. איך זה שהקיץ בא ככה לרוב האנשים שאני מכירה.

רק אני חושבת שהקיץ הוא סקסי? אני שואלת את עצמי  , נוגסת ביס גדול באפרסק סמוק לחיים ,נותנת למיץ שלו  לנתב את דרכו אל הסנטר.
יושבת , מתריסה  מול השמש . מפנה את פניי אליה, נותנת לקרניים שלה לנשק את עורי .
שנלך לשוק האיכרים , אני שואלת את ר', תוך שאני סוקרת בדמיוני את הדוכנים שלי.
קצת ירקות ,דקה לפני שהשמש מכריעה אותם , ומחרבת את הטריות והרעננות שלהם.  פירות ?  בטוח , הכי אוהבת פירות קיץ.
את הדוכן של פישנזון ,אני אף פעם לא מפספסת , לא עומדת בפני הדגים שמונחים שם על הקרח , ככה חשופים , טריים , עושים לי חגיגה  כשאני מדמיינת מה אפשר לעשות איתם.
ר' לא בעניין , מרגע שהקיץ הוכרז רשמית , היא מגיחה החוצה רק בלילות , ואנחנו מתחילות לבלות בנפרד.
הקיץ הוא בדיוק הזמן שבו אני פועמת עם החיים , חושבת על טקילות קרות , יינות לבנים צוננים , אגלי קור על דפנות גביעים ארוכים ודקים , אותם אני מצמידה אל פניי , מרגיעה מעט את קצב ליבי.
הקיץ הוא הזמן לדגים נאים , סביצ'ה , סשימי , קרפצ'יו , עם שילובים אין סופיים. אוכל שעד לא מזמן , היה אוכל מסעדות בשבילי , עד שבאו פישנזון עם הדוכן שלהם והם עושים להטוטים בדגים.

קרא עוד