מבשלת חלומות
1
אביב , וורוד ומאפינס עטופים בסוכר
2
מה נשתנה הפסח הזה – עוגיות טבעוניות
3
עוגת גזר רכה מנוקדת באגוזים וקוקוס
4
כדורי אנרגיה טרופיים
5
שבלולי שמרים ושוקולד
6
כל בית ועוגת השוקולד שלו
7
עוגה לקפה עם גבינת שמנת ופולי קקאו
8
על מילים ומאפה פרידה מהקיץ
9
שנה חדשה ומאפים קטנים של תפוחים
10
לממש את הקיץ…

אביב , וורוד ומאפינס עטופים בסוכר

 

קטן 3

בזמן האחרון אני חושבת בוורוד .
מסתכלת מסביב באופטימיות רחפנית  , לא מציאותית משהו.
אני מעדיפה לחשוב בוורוד , למרות הרוח הגבית שדוחפת קדימה , לא מרפה.
וורוד הוא בריחה אני יודעת.
אולי בגלל זה אני מקיפה את עצמי ,כל הזמן בחפצים וורודים , זה הצבע האהוב עלי ,כולם יודעים.

Marcel_Vertes_Shocking_perfume_Schiaparelli

האביב משטה בי בכל פעם מחדש, מכניס לי ללב שמחה קדחתנית , אופטימיות זוהרת , מאפשר לי להאמין שוב שהכול אפשרי.
המחשבות שלי מכוונות אותי לפגוש דברים שיהלמו את הלך הרוח שלי , אז פגשתי ככה סתם , באמצע היום, בשיר של שלמה ארצי .
השיר נכנס לי חזיתית בלב, במיוחד שורה אחת .
כשקראתי אותה ,הצטערתי שהיא לא שלי : "זיכרון זה דבר וורוד" .
מבינה את העוצמה של האמת הזו , נזכרת בכל  הזיכרונות , אותם אני עוטפת באופטימיות  וורודה , זהירה ורחפנית משהו.
קרא עוד

מה נשתנה הפסח הזה – עוגיות טבעוניות

עוגיה 1

מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים , אני שואלת את עצמי.
כי בכל הפסחים אני לא מנקה ולא מבערת כלום.

 תשובתי תמיד לכל המוחים ואלה שאוספים נקודות זכות לאובססיית הניקיון שלהם , היא אחת : אתם יודעים מתי היה מעמד הר סיני ? תתקדמו …
אלא שהשנה , הנגיף פגע בי ותאוות הניקיון של האחרים , השאירה את נפשי מעורערת קלות .

הכניעה שלי לא הייתה קצרה ומחוזות ההיגיון שלטו עדיין ביד רמה . אך מראה  הארונות ,עורר בי דחף לרוקן את תוכנם , לבער , לזרוק , לתרום , לנקות , לכבס  . הרשימה רק הלכה והתארכה…

הצטרפתי ללגיונות הניקיון .  לא האמנתי לתחושת הסיפוק שמלאה את ליבי .

לפני שאעשה מעשה ואכלה את נפשי וכוחותיי בשאר הבית , הלכתי להכין  עוגיות.
גם כמחווה לביתי הטבעונית שם במרחקים, וגם כי הכנת אוכל , במיוחד עוגיות, הוא פתרון נהדר להסחת הדעת משטויות. קרא עוד

עוגת גזר רכה מנוקדת באגוזים וקוקוס

יושבת ובוהה בעגמימות השמיים  .

 

המזגן מחמם במקסימום שלו  .  הייתי מרשה לו יותר , אם היה אפשר .
מחכה לפריחת התורמוסים וכובע הנזיר שיצבעו לי הכל בסגול וכתום .
פעם היה לנו אח , יצוק ברזל  , עם ארובה שפתוחה לשמיים . כשהייתי מתקרבת לבית  , רואה את העשן שמתמר למעלה  , כבר היה לי חם .
חום כזה פשוט של אושר שזוחל לאט פנימה  , נוגע גם בשפתיים . במין חיוך של ציפייה .
היינו שמים קליפות תפוז וערמונים ומתבוננים בלהבות . המון זמן יכולתי לבהות ככה בלהבות ולכרסם ערמונים תוך כדי .
את האח השארנו וגם את עץ הלימונים והקומקוואט  . שמעתי שהם עקרו את הכל , גם את האח  .
אז אני כאן , עם המזגן והפריחה המובטחת של כובע הנזיר והתורמוסים .

כדורי אנרגיה טרופיים

יש  הרבה דרכים ליהנות ממנגו .
הכי כיף כמובן זה הטריים  שעונתם קצרה מידי . פעם חשבתי שמנגו מאיה הם הכי  והתעקשתי לקנות רק אותם .
זה לא שידעתי כל כך להבחין , אבל שמעתי שהם הדבר האמיתי  , אז התעקשתי .
אחר כך למדתי להבחין גם באחרים  ואפילו לאהוב את אלה של הסתיו ,  הירוקים מבחוץ וכתמתמים מבפנים   , עם טעמם האקזוטי והעדין .
כשאלה נגמרים , אני עוברת למיובשים  , מנסה להאריך את זמן המנגו כמה שאפשר .
כשראיתי את כדורי המנגו בבלוג  הנהדר הזה  , שמחתי שמצאתי   ממתק שמשלב מנגו וקוקוס .
חוויה טרופית  של ממש .
שמחתי שיש לי שימוש לקוקוס צ'יפס שקניתי לפני פחות משנה בארה"ב ונח לו במקרר לכשיזדמן .

שבלולי שמרים ושוקולד

 
 
 
 
 
 
דקה לפני שאחר הצהריים הוכרז כשעה הרשמית של אותו יום ,
 
דקה לפני שפניתי להכנת שבלולי שמרים . מאפים מפתים שהביאו איתם כמות  מספקת של תשוקה , על מנת להכניסני למטבח  ולהתמודד עם הכנת בצק שמרים .  התמודדות שמרתיעה אותי לפעמים , מן פחד קמאי , לא ברור.
דקה לפני , ניסיתי להרגיע  , נותנת לרחש הגלים להיכנס הביתה

 

מרוב ריכוז , הכנסתי פנימה המולת רחוב .
חשבתי שמראה עיניים  יהיה עדיף במקרה הזה .
 יצאתי למרפסת , פוגשת  קרני שמש רכות ונעימות  , אוויר שביר ופריך של סוף קיץ .
חשבתי שמזג האוויר הזה מתאים בדיוק למאפי השמרים שלי , לא חם מידי , לא קר מידי .
המחשבה הייתה  מרגיעה ומעודדת דיה  כדי לגשת למלאכה .

כל בית ועוגת השוקולד שלו

לכל בית יש את עוגת השוקולד, שעליה נשבעים שהיא הכי . הכי קלה להכנה והכי טעימה שיש , הכי תמורה יחסית למידת ההשקעה .

שלנו היא בדיוק כזו , אלא שהיא לא בדיוק שלנו ולא נולדה אצלנו במטבח . היא הגיעה אלינו לפני המון שנים ממשואות יצחק .

אמנון הביא אותה , טמונה בתבנית אלומיניום , עטופה בנייר כסף . מניח אותה באגביות על השיש .

כלום לא הכין אותנו לביס הראשון בעל הטעם השוקולדי העמוק , ולמרקם העוגה הרך , שרק משמש כבסיס לקרם המופלא .

נדנודים בלתי פוסקים , הביאו לחיקנו לבסוף את המתכון הנכסף .

שיפרתי אותו כמובן , אך לעולם העוגה הזו תיקרא בביתנו – העוגה של משואות.

בדרכ' ביס קטן מעוגת שוקולד , משאיר אותי מסופקת , טעם שוקולד עמוק ורמת סוכר סבירה , לא צריכה את כל העוגה בשביל התחושה הזו .

לא כך עם העוגה הזו , היא שייכת לקטגוריה , שאין דבר כזה , מספיק שוקולד .

קרא עוד

עוגה לקפה עם גבינת שמנת ופולי קקאו

לא צריך להיות קונדיטור מוסמך כדי לאפות עוגות .

בטח שאני רוצה להיות מסוגלת להוציא תחת ידיי , יצירות קטנות ומופלאות , מקושטות באופן מינימליסטי .

יצירות שכל מי שיראה אותן , יפחד לפצוע את הרקמה שנארגה כל כך עדינות , ויעמוד משתאה ומשתהה לפני החיתוך הראשון .

כשאהיה קצת גדולה , אני מבטיחה לעצמי , אלמד ליצור עוגות מושלמות כאלה .

בינתיים אני מכינה עוגות טעימות להפליא , קצת כפריות ולעיתים מגושמות , אך מלאות חן בחוסר המושלמות שלהן , עוגות שהן אנטי תזה לאלה שבחלומות .

הכי אני אוהבת את אלה שיש להן טוויסט קטן , ככה אני מפצה .

קרא עוד

על מילים ומאפה פרידה מהקיץ

מילים , אני אומרת לפעמים לתלמידים שלי , הן חוט השני שמחבר בין נשמה אחת לשנייה . הן חשופות וחושפות , לכן עליהן להיבחר אחת אחת , בקפידה רבה .

אני אומרת את זה בקול , למעשה גם לעצמי . אני רוצה לשמוע איך המילים מתגלגלות מהבפנים החוצה , כדי שהמחשבה עליהן תשתרש בי היטב .

השבוע לא הקפדתי כל כך על בחירתן של המילים , הן פשוט יצאו . הרגשתי אותן יוצאות ,ורק כשהן היו בחלל ,הבנתי שהן פשוט פלסו את דרכן החוצה .

הבטחתי לעצמי בפעם האלף לשמור עליהן , יותר טוב . אבל גם הבנתי שאי אפשר לסגור משהו הרבה זמן , גם מילים .

במצב חסר אחריות כזה , נצמדתי למילים של פו :

הרבה יותר משעשע לנהל שיחה עם מישהו שלא זורק לך מילים קשות וארוכות כמו "השתלשלות העניינים הרגילה בנסיבות אלו היא כדלקמן", ומסתפק בכמה מילים קצרות ופשוטות כמו: "קח עוגה, פו."

– א. א. מילן

אז במקום להגיד מילים ארוכות ולא מתכוונות , הקשבתי כל ערב ל lou reed שצבע לי את היום , בצבעים מזויפים , אך הכרחיים של שלמות .

וגם ל nina simone  שמילות השיר שלה ,התחברו בדייקנות למה שהרגשתי

גם אפיתי קצת , כי אחרי היכרות כל כך ארוכה עם עצמי , אני כבר יודעת מה הכי מרגיע אותי…

קרא עוד

שנה חדשה ומאפים קטנים של תפוחים

מסורת חג עושה לי נעים בלב , מאפשרת להיצמד לדברים בטוחים וידועים , להתייצב על קרקע בטוחה .

זה מתחיל הרבה לפני החג , כשאנחנו רק דנים בכל מקום בשאלות טריוויאליות , כמו :איפה אתם בחג הזה , מי מארח ? מה את מכינה? אני אוהבת את שיח הנשים הזה .

כשהחג הולך ומתקרב , אני ממש מרגישה ,משב רוח של שלום ,שלווה וקדושת חג . אפילו הסתיו כורת ברית שלום עם החג , ומשב רוח נעים מצנן את החום שעדיין מבקש להלהיט מידי פעם .

בשיעור היוגה , במדיטציה , ביקשתי מהמתרגלים לחשוב על חלום לשנה החדשה , לדמיין אותו מאד מוחשי , ואפילו לתכנן צעדים לביצועו . גם אני חשבתי על חלום משל עצמי , חשבתי שחלום הוא נתיב של תקווה ומתאים מאד לשנה החדשה .

פעם חשבתי שצריך להיצמד לחלומות ריאליים וברי קיימא . היום אני מבינה שמותר לחלום כל דבר ולתת דרור לחלומות שלנו.

קרא עוד

לממש את הקיץ…

יוני היה חודש בו בחרתי להחליט על מעט דברים , גם על אלה שהייתי צריכה להחליט , החלטתי רק בגלל שהייתי מוכרחה.

יוני היה חודש של ביקור משפחתי בבוסטון .

יוני היה חודש עמוס בפגישות , פרידות והתארגנות מחודשת ליום יום .

יוני היה חודש בו המחשב קרס , תוקן ועדיין לא החליט אם הוא חזר לעצמו . אני יודעת שאני עדיין לא חזרתי לגמרי לעצמי , ואם יש מי שמוצא אותי , שיחזיר בבקשה.

אני יכולה להגיד לזכותי שבחרתי לתת לאירועים להוליך אותי . נכחתי לדעת שלשחרר זו תחושת חופש נפלאה באמת . בטח שבית חלומי על האגם בניו המפשייר , שהייה עם הכי אהובים עלי , קניות ואוכל טוב הם אמצעים נהדרים לתחושת השחרור שלתוכה שקעתי.

קרא עוד