מבשלת חלומות
1
ניגון של הודו / קדרה של ירקות וטופו
2
יצא לי אס (פרגוס)
3
אוויר לנשימה וקערית מג'דרה
4
מרק עדשים עם קרם קוקוס וצ'יפס קוקוס
5
ירקות בסלסלת אידוי עם קינואה ורוטב ממכר
6
טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה
7
מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים
8
טוויסט יפני
9
אדמה
10
סלט של קיץ ועוד חברים

ניגון של הודו / קדרה של ירקות וטופו

קטן9
מזמן אני מרגישה שבישול הוא כמו ציור .

בישול הוא טקס , מדיטציה .

מקום בו המחשבות הולכות לנוח , ונוצר מקום גדול לחושים .

לעיניים , לאוזניים , לטעם , לידיים .

יש שלווה גדולה בידיעה  שהזמן הוא שלי  , ולהתחיל לצייר .

קודם לפרוש את כל המצרכים , אלה הצבעים .
משטח העבודה הוא כן הציור שלי .

יש  כעת מקום לחושים לתת את הטון העדין שלהם , ולהוליך את המכחול .

בכל פעם החושים שלי קצת אחרים .

פעם סוערים ויצריים , פעם עדינים ושקטים , מכלול שמושפע מעונות השנה , והצבעים שהטבע מזמן לי .

הפעם חושי הוליכו אותי , לתבשיל ירקות הודי – קורמה .
החורף , שלל הירקות , התבלינים החמים . התאימו למה שרציתי עכשיו .

מתכון של אפרת דביר מהספר

לאושר יש טעם של קארי

בספר היא כותבת על אומנות הרוטב .

״ הרוטב הוא עבודה של שכבות וגוונים, נגיעות , ערבוב . הקשבה לקצב של הרוטב, לסמיכות שלו ..״

אני הלכתי בקצב שלי , הוספתי , החסרתי , לרוב דבקתי , כי המנגינה תאמה את הריקוד שלי.

ניגון של הודו / קדירה של ירקות וטופו
קטן8מתקבל תבשיל סמיך וארומטי , טעים מאד !!!
אפשר לאכול עם אורז בסמטי , אורז מלא , קינואה  או כמו שהוא בלי כלום ליד .
קרא עוד

יצא לי אס (פרגוס)

ראיתי היום להקות של ציפורים נודדות .

אתמול ראיתי חצבים בוואדי .
אז חשבתי כמו תמיד על חילופי עונות , על מחזוריות וטבע . אפילו חייכתי בשביעות רצון.
נראה לי שזה בגלל שהספקתי הרבה הקיץ , ואני יכולה לשחרר . לפתוח את הלב והסקרנות למה שהסתיו והחורף יביאו .
אני ממהרת ליהנות עוד קצת ממה שהטבע הביא עד עכשיו . אז הכנתי קישואים צהובים – ירוקים , ממולאים בבורגול ועדשים .
גם אספרגוס אני קונה בכל שבוע , במיוחד את הלבנים ששעתם קצרה .

אספרגוס 7

אספרגוס ירוק   נוכח כמעט כל הזמן  , וגם אפשר ללקט   אספרגוס בר בחורשות אחר הגשם  , הוא מלך היער .

אספרגוס 6

שמעתי ברדיו את  מיכל אנסקי ואפרת אנזל  מדברות על אספרגוס , חייכתי שוב  והסכמתי עם כל מילה .
אז הכנתי שני מתכונים חדשים עם אספרגוס  , וכרגיל עם אספרגוס ,  כל מתכון מצליח .
קרא עוד

אוויר לנשימה וקערית מג'דרה

 

 

 

מג'דרה 1

שכחתי לנשום בזמן האחרון.
נשארתי בלי חמצן ובלי אויר.
זה לא שאני לא יודעת לנשום , אני יודעת.
זה רק החזה שמסרב להתמלא , מרגיש חנוק ומתנגד להוראות דידקטיות של נשימה.
אני מנחה את התלמידים שלי בשיעור , מקווה לנשום יחד איתם.
תרגישו את האוויר בקצות הנחיריים , אני אומרת להם . במודעות מלאה , קחו אותו פנימה.
תניחו לו למלא את בית החזה , תרגישו את המלאות הזו מתפשטת אל כל הגוף.
רק כשתהיו לגמרי מוכנים , תתרכזו בנשיפה , תנו לה לרדת במורד הגוף , תאפשרו לה לשחרר ולרוקן את מה שמיותר .
אני מבקשת מהם להבחין בקצה השאיפה , לשם אני תמיד שואפת , להבחנה הדקה הזו של גמר השאיפה , למקום שבו התודעה מתרוקנת וקשובה לנשימה כמו שהיא.
קצה הנשיפה , הוא הריק שם אפשר להרפות ולהניח הכל לרגע קטן אחד.
קרא עוד

מרק עדשים עם קרם קוקוס וצ'יפס קוקוס

 
 
אין לי הרבה מה להגיד , כי המחשבות קצת קופאות לי במזג אויר שמתקרר ,  גם אם מדובר בשתי מעלות למטה .

אני מעדיפה אז  להצטנף , באיזה חלוק גדול וישן , חלוק של שנים. אני והחלוק מכירים אחד את השני כבר הרבה זמן ואין לנו צורך בהעמדות פנים .

המחשבות מתכנסות פנימה , לא בהכרח לאיזה שיח פנימי , או תובנות אישיות וקוסמיות .

אלא סתם  , מחשבות מרפרפות .. הכי כיף כמובן זה לבהות בסדרות משובחות שצברתי לי בדיוק לזמן הזה . כמו למשל הסדרה הזו   עם שחקנים מופלאים באמת  .
האווירה הקודרת שבסדרה , מתאימה לי בול עכשיו ובכלל , אוהבת סדרות קודרות ומסתוריות .

מרק יכול להוציא אותי ממקומי הנוח , ולטרוח עליו .

עדשים הם חומר  גלם  נבחר למרקים של חורף , הם נמסים ונטמעים לגמרי בנוזלי המרק  , עד שאי אפשר להבחין בין נוזל למוצק .

אני אוהבת מרקים  סמיכים ומלאי תבלינים מחממים . מתיישב לי טוב עם החלוק והסדרה .

התכנסות זה טוב לחורף . 

עדשים זה בכלל לנסיכות.

ירקות בסלסלת אידוי עם קינואה ורוטב ממכר

איך שמגיע החורף , אני ממלאה את הבית בירקות .
שמתם לב , איך לאט  , אבל בבטחה ,אנחנו נהיים עולם גדול .
החורף באמת מבלבל אותי , רק אני מתרגלת לירק אחד ומגיח לו שני . חלקם מוכרים וממש חיכיתי להם וחלקם מפתיעים , כי לא חשבתי שמישהו חלם עליהם כמוני .
לא רק חלם , אלא עשה מעשה ורקם חלום למציאות .

טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה

התבוננות
 
כל מי שמחזיק פטיש בידו
כל דבר נראה לו מסמר
אברהם מאסלו

 

לאחרונה אני משוחחת עם התלמידים שלי על ahimsa  .
אנחנו מדברים על זה בקלילות ומעדיפים להתמקד באי—אלימות מאשר באלימות  .
אנחנו שמים לב ,שרוב האלימות מופנית כלפי עצמנו  , ואיך השגרה מטביעה בנו הרגלים ודפוס חוזר
חשבנו על האפשרות להיות נחמדים גם לעצמנו , שלא נדביק לעצמנו כינויים.

אז מה אם  לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי , על אחת כמה לזולתי  .

הרי רק אתמול הבטחתי לעצמי להיות טבעונית ולאכול רק בריא  , גם צמחונית זה בסדר  אני מעודדת .

לתרגל כל יום יוגה .

להיות נחמדה ומחייכת כל הזמן , מקשיבה , אמפטית , נדיבה .

רואה רק את החיוב שבכל אחד . אם   למשל מישהו  בא וחתך אותי בכביש  ,או אפילו באמצע משפט
לחייך ולתת לו גם את הלחי השנייה .

אפשר להמשיך אם אתם רוצים ,  אבל עדיף להתחיל במשהו פרקטי .
כמו למשל  , שפעם בשבוע , נשתדל  לאכול ללא מוצרים מהחי  . מה שנוהגים לקרוא meatless Monday  .
אבל אני לא אוהבת שמחליטים עלי , וכך לא אף אחד מלבדי . כך שה MONDAY  יכול להיות איזה יום שבוחרים .

מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים

לפני שהסתיו ילך לדרכו , הוא מחבק חזק את החורף . החורף מעוצמת החיבוק לא יכול להשתחרר ולא מוריד אפילו טיפה של גשם .

 

ממש לפני שיימאס לחורף , הסתיו משחרר וכל הגשם שהיה אצור ,  נופל לו ככה בבת אחת .

 

האדמה שכבר איבדה לגמרי סבלנות ואפילו התחילה להתבקע מעצבים  , גם על הסתיו ובכלל  . מדושנת עונג עכשיו ונותנת לגשם לחלחל לכל בקיע שנסדק ,  נשטפת בעונג תחת מלכה  ,החורף .
הכל היה יכול להיות לגמרי בסדר ככה , כשכולם מרוצים .
אלא שהחורף החליט שהוא רוצה קצת דרמה  , והשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו …
מחמת האופציות המועטות שעמדו ברשותנו , הלכנו על מה שאנחנו יודעים הכי טוב .
מרק חם והתכרבלות היו מספקים בהחלט.

טוויסט יפני

כן אפשר להכין אוכל אסיאתי מענג , בלי לבלות שעות מורטות עצבים במטבח .

 

זה אפילו יותר טעים ככה , עם הידיעה ש השקענו כמעט כלום ..
את המתכון ראיתי במדור אוכל של אהרוני , באיזה סוף שבוע . רק שם הוא הכין מהאורז קריספי רייז ועליו הניח ברוב להטוטנות , כל מיני דברים  .
מהפחד  שהכל  ייפול לי  וגם כי רציתי לפשט , יצרתי וורסיה משלי  שבהחלט נשענת על המתכון  וגם פי אלף יותר מהירה להכנה.

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

סלט של קיץ ועוד חברים

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד