מבשלת חלומות
1
כרובית מתכרבלת עם סריראצ'ה
2
טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה
3
מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים
4
כדורי אנרגיה טרופיים
5
אדמה
6
סלט של קיץ ועוד חברים
7
מרק עדשים כתומות בכלום עבודה \ או המרק שלא תפסיקו להכין
8
פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות
9
מרק עדשים וירקות – מוליגטוני
10
חצילים ברוטב טחינה ומיסו

כרובית מתכרבלת עם סריראצ'ה

מוקטן3 מוקטן 9מידי פעם קורה לי איזה דבר מטריד כזה שמשתלט עלי לגמרי . אני אוכלת איזה משהו במסעדה והטעם מסעיר אותי כל כך , שאני עושה מיד שלושה דברים , לפעמים רק אחד , ובמקרים הנורמליים , כלום .
במקרה הראשון אני יושבת לשף על הוריד הראשי , זה שפועם בצוואר ומגביר פעימות אם משהו מעצבן במיוחד קורה .
אצל הרבה שפים יכולתי ממש לראות את הדופק מאיץ שם , כשנדנדתי .
לרוב אני משיגה את מבוקשי . אני כמובן מתחילה בהתחנפות , עוברת להבטחות וגם נשבעת לא לגלות .
במקרה השני , כשאין לי כח לכל הטקס הזה . אני מנחשת . מתחילה בדרך השלילה , מה בטוח אין כאן , עוברת לרשימת הבטוחים .
אחר"כ , מנסה להכין לבד , מחזיקה מעצמי איזה מגלת סודות ובטוחה שאני שוברת את הצופן . לפעמים מצליח לי בגדול , לפעמים מצליח אף יותר מהמקור (כן אני ענווה ) .
קרא עוד

טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה

התבוננות
 
כל מי שמחזיק פטיש בידו
כל דבר נראה לו מסמר
אברהם מאסלו

 

לאחרונה אני משוחחת עם התלמידים שלי על ahimsa  .
אנחנו מדברים על זה בקלילות ומעדיפים להתמקד באי—אלימות מאשר באלימות  .
אנחנו שמים לב ,שרוב האלימות מופנית כלפי עצמנו  , ואיך השגרה מטביעה בנו הרגלים ודפוס חוזר
חשבנו על האפשרות להיות נחמדים גם לעצמנו , שלא נדביק לעצמנו כינויים.

אז מה אם  לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי , על אחת כמה לזולתי  .

הרי רק אתמול הבטחתי לעצמי להיות טבעונית ולאכול רק בריא  , גם צמחונית זה בסדר  אני מעודדת .

לתרגל כל יום יוגה .

להיות נחמדה ומחייכת כל הזמן , מקשיבה , אמפטית , נדיבה .

רואה רק את החיוב שבכל אחד . אם   למשל מישהו  בא וחתך אותי בכביש  ,או אפילו באמצע משפט
לחייך ולתת לו גם את הלחי השנייה .

אפשר להמשיך אם אתם רוצים ,  אבל עדיף להתחיל במשהו פרקטי .
כמו למשל  , שפעם בשבוע , נשתדל  לאכול ללא מוצרים מהחי  . מה שנוהגים לקרוא meatless Monday  .
אבל אני לא אוהבת שמחליטים עלי , וכך לא אף אחד מלבדי . כך שה MONDAY  יכול להיות איזה יום שבוחרים .

מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים

לפני שהסתיו ילך לדרכו , הוא מחבק חזק את החורף . החורף מעוצמת החיבוק לא יכול להשתחרר ולא מוריד אפילו טיפה של גשם .

 

ממש לפני שיימאס לחורף , הסתיו משחרר וכל הגשם שהיה אצור ,  נופל לו ככה בבת אחת .

 

האדמה שכבר איבדה לגמרי סבלנות ואפילו התחילה להתבקע מעצבים  , גם על הסתיו ובכלל  . מדושנת עונג עכשיו ונותנת לגשם לחלחל לכל בקיע שנסדק ,  נשטפת בעונג תחת מלכה  ,החורף .
הכל היה יכול להיות לגמרי בסדר ככה , כשכולם מרוצים .
אלא שהחורף החליט שהוא רוצה קצת דרמה  , והשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו …
מחמת האופציות המועטות שעמדו ברשותנו , הלכנו על מה שאנחנו יודעים הכי טוב .
מרק חם והתכרבלות היו מספקים בהחלט.

כדורי אנרגיה טרופיים

יש  הרבה דרכים ליהנות ממנגו .
הכי כיף כמובן זה הטריים  שעונתם קצרה מידי . פעם חשבתי שמנגו מאיה הם הכי  והתעקשתי לקנות רק אותם .
זה לא שידעתי כל כך להבחין , אבל שמעתי שהם הדבר האמיתי  , אז התעקשתי .
אחר כך למדתי להבחין גם באחרים  ואפילו לאהוב את אלה של הסתיו ,  הירוקים מבחוץ וכתמתמים מבפנים   , עם טעמם האקזוטי והעדין .
כשאלה נגמרים , אני עוברת למיובשים  , מנסה להאריך את זמן המנגו כמה שאפשר .
כשראיתי את כדורי המנגו בבלוג  הנהדר הזה  , שמחתי שמצאתי   ממתק שמשלב מנגו וקוקוס .
חוויה טרופית  של ממש .
שמחתי שיש לי שימוש לקוקוס צ'יפס שקניתי לפני פחות משנה בארה"ב ונח לו במקרר לכשיזדמן .

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

סלט של קיץ ועוד חברים

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד

מרק עדשים כתומות בכלום עבודה \ או המרק שלא תפסיקו להכין

כשאתה מתעורר בבוקר, פו", שאל חזרזיר לאחר שתיקה ארוכה, "מהו הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"

"מה יש לארוחת בוקר?" אמר פו, "ומה אתה אומר, חזרזיר?"

"אני אומר, אני תוהה – איזה דבר מלהיב הולך לקרות היום?" אמר חזרזיר.

פו הניד את ראשו בהרהור. "זה אותו דבר", אמר פו.

– א. א. מילן

יש כמה סוגי שקט האהובים עלי .

אחד מהם הוא השקט של מוקדם בבוקר , ממש מוקדם , כאשר נדמה שהעולם כולו מחריש . אני אוהבת את הרגעים האלה , בהם כל צליל , תנודה וריח נעשים ברורים ומרוכזים . חדים בבהירות שלהם .

השמש אפילו לא חושבת על שליחת קרן . אך צבעי הלילה מתחילים להתחלף באלה של הבוקר .

אני מתמסרת לשקט הזה ומרשה לו להיכנס פנימה , משלה את עצמי במחשבה שאם ארצה , הוא יוכל להישאר שם על בסיס קבוע . או לפחות למשך היום .

אני לוקחת את השקט איתי אל המטבח . מרק , זה מה שבא לי היום , כזה שיחמם וישאיר אותי שקטה ומנוחמת .

קרא עוד

פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:

ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן

המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .

קרא עוד

מרק עדשים וירקות – מוליגטוני

בעוד הפרפרים מפזזים תחת קרני השמש באופן חסר אחריות , לא פוחדים לפרוש כנפיים מולה , לוהטת ככל שתהיה .

האפשרות להצטנף עוד רגע תחת איזה פרח מחשש לצינת סתיו , סתם מעוררת בהם רפרוף נוסף , דווקאי כזה .

 בתוך כל האופטימיות הזו , אני מחליטה על מרק , כחלק מסשן של ארוחה הודית .

אני לא הולכת על סתם מרק , אלא כזה שמכיל הרבה ירקות ,קטניות , וגם תבלינים מחממי חיך ובטן יש בו . בקיצור כל טוב .למרות שאני מבינה בראש שזה עדיין לא זמן מרק . אני ממשיכה לארגן את כל המרכיבים .

חותכת כל ירק לחוד פורסת בצלים ושומים , מנקה ירקות שורש ובטטות מתוקות ששעתן היפה עוד תגיע בבוא החורף .

כשאני מחממת תבלינים , אני כבר מבינה בלב שהמרק הזה , טוב בכל זמן שהוא .

אלא שבלילות הסתיו הצוננים הוא יהיה נהדר , ובחורף הוא יהיה הכרח .

הגשם שהתחיל לטפטף , הבהיר שהכל זמני , גם לפרפרים .

קרא עוד

חצילים ברוטב טחינה ומיסו

 
 
 

בשוק ראיתי חצילי בלאדי אמיתיים . לא אלה שמתחפשים לכאלה ודומים אחד לשני , מושלמים לגמרי .

 

אלא האחרים , ששונים אחד מהשני בגודל שלהם ובאופן שהקפלים שלהם משורטטים , חורצים סימנים בבשר החציל . מודיעים שהם לא נולדו בכלל לאותה אמא , ואפילו השכנות שלהם באותה ערוגה היא אקראית לגמרי .

בחרתי בבינוניים , נזהרת מהגדולים שמא יהיו ספוגיים מידי . בכלל לא חששתי שהם מרים או מלאים בגרעינים , בטחתי בצורתם המושלמת .

החזקתי אותם ביד , מתבוננת על צורתם המושלמת . חשה את המוצקות שלהם , ומחליטה להשאיר אותם שלמים .

חושבת על מתכון שיעשה להם כבוד , והולכת על בטוח , על מתכון מופלא לחצילים של מיקה שרון .

קרא עוד