מבשלת חלומות
1
טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה
2
תפוזי דם
3
על צמחונות ונתח סינטה אחד
4
קערית הסושי שלי
5
פסטה מחיטה מלאה עם אפונה סינית וברוקולי

טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה

התבוננות
 
כל מי שמחזיק פטיש בידו
כל דבר נראה לו מסמר
אברהם מאסלו

 

לאחרונה אני משוחחת עם התלמידים שלי על ahimsa  .
אנחנו מדברים על זה בקלילות ומעדיפים להתמקד באי—אלימות מאשר באלימות  .
אנחנו שמים לב ,שרוב האלימות מופנית כלפי עצמנו  , ואיך השגרה מטביעה בנו הרגלים ודפוס חוזר
חשבנו על האפשרות להיות נחמדים גם לעצמנו , שלא נדביק לעצמנו כינויים.

אז מה אם  לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי , על אחת כמה לזולתי  .

הרי רק אתמול הבטחתי לעצמי להיות טבעונית ולאכול רק בריא  , גם צמחונית זה בסדר  אני מעודדת .

לתרגל כל יום יוגה .

להיות נחמדה ומחייכת כל הזמן , מקשיבה , אמפטית , נדיבה .

רואה רק את החיוב שבכל אחד . אם   למשל מישהו  בא וחתך אותי בכביש  ,או אפילו באמצע משפט
לחייך ולתת לו גם את הלחי השנייה .

אפשר להמשיך אם אתם רוצים ,  אבל עדיף להתחיל במשהו פרקטי .
כמו למשל  , שפעם בשבוע , נשתדל  לאכול ללא מוצרים מהחי  . מה שנוהגים לקרוא meatless Monday  .
אבל אני לא אוהבת שמחליטים עלי , וכך לא אף אחד מלבדי . כך שה MONDAY  יכול להיות איזה יום שבוחרים .

תפוזי דם

על חוף הכנרת 1961, לילה של קיץ אוויר של קטיפה

אור סירות דייגים משתקף על המים, רוח קלה נעימה כמו לטיפה

ירח תפוז-דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את האוויר

משורר וילד נפגשים בשיר. אהוד בנאי (משורר וילד)

האובססיה שלי לתפוזי דם , לא הגיונית ולכאורה אין לה סיבה מוצדקת .

מסוף דצמבר אני מתחילה להציק לירקנים בשאלות ובחקירות , על מועד הגעתם לשוק .

האם העונה כבר נגמרה? אני שואלת בחרדה נשלטת . או שעדיין לא התחילה ? אני פוחדת שהתשובה לשאלה הראשונה תהייה חיובית , ואז אנה אני באה ? מה? לחכות עכשיו עוד שנה.

אני מפצירה בירקן הפרטי שלי ,להביא תפוזי דם . אין בעיה הוא עונה לי , אצלנו בצפון יש תפוזי דם בכל פינה .

עדיין אני מפקפקת ולא נחה על זרי דפנה , בביקורי השבועי בשוק האיכרים, אני מבקרת בכל דוכן . גם באלה שאין סיכוי שהמחשבה על תפוזי דם תחלוף בראשם .

בקצה השוק מצאתי אותם. רכים למגע , לא אחידים בצורתם , אבל כמה יפים בקליפתם האדומה –כתמתמה .

קניתי המון , וגם חילצתי הבטחה שהם יהיו כאן עוד חודש לפחות .

ניקבתי חור בקליפתו של אחד אדמדם במיוחד , ושתיתי את תוכנו המתוק .

עם השאר התאפקתי עד הבית .

קרא עוד

על צמחונות ונתח סינטה אחד

המתכון הזה הוא עדות ניצחת לדו קיום שחי בתוכי (זה לא הדו קיום היחיד). זה לא דו קיום של שלום , אלא של תבוסה .

מבחינה אידיאולוגית , הייתי רוצה להיות צמחונית כל הזמן , לא רוב הזמן או לפעמים , אלא באמת כל הזמן !!!. אלא מה , יצא שאני אוהבת אוכל : לבשל , לצלם , לאכול , לקנות , להסתכל . בסדר הזה או כל סדר אחר .

להגנתי אוכל לומר , שאוכל צמחוני "עושה" לי את זה , הרבה יותר מנתח בשר מדמם . אך עדיין כשאני עוברת ליד דוכן בשר ורואה נתחים דקים ומשוישים קלות , הקרייבינג ותשוקת הבישול מרימים ראש ואני לוקחת אותם הביתה .

כדי לשמור על התשוקה הרגעית הזו שתהייה כמה שיותר סטרילית , אף פעם הנתחים האלה לא יהיו מחוברים לאיזה גוש ענק , והחנות חייבת להיות הכי אסטטית שיש … ככה אני שומרת על אחת התכונות הפולניות הכי חשובות :מה שלא רואים , לא יודעים .

כשהמצפון מרים ראש ומדבר איתי על אי- אלימות (האימסה) , על עובדת היותי מורה ליוגה ועל כך שחייבת להיות לי אג'נדה קולינארית יותר סדורה , שלא מתנגשת ככה ועושה בי שפטים כל פעם מחדש .אני אומרת לו , שלפעמים אני עושה וויתורים .

הקונפליקט הזה מקבל משמעות מתעצמת בגלל הילה ביתי שעושה עכשיו את דרכה מצמחונות לטבעונות , דרך טהורה ובטוחה , ללא קונפליקטים ושאר אבני מכשול .

אז בינתיים אני נמצאת באחוזי הלייט של 20 – 80 אחוז , צופה אל העתיד בעידוד . משתדלת לא להיות קשה עם עצמי ובעיקר לא לשפוט , זה גם סוג של אלימות , אני מזכירה לעצמי ומסדרת לי את המצפון במחשבה שדברים יכולים להיות כמו שהם וההפוך שלהם באותו זמן .

בינתיים עד שזה יקרה , הכנתי שני מתכונים אסיאתיים נחמדים מנתחי הסינטה המשוישים שלקחתי הביתה . שניהם משתמשים באותו בשר , אך הם שונים בצורת העשייה וקצת גם בתיבול .את שניהם אני אוהבת באותה מידה….

קרא עוד

קערית הסושי שלי

אני לא מכינה סושי.

לא כי יש לי משהו עקרוני נגד סושי , נהפוך הוא , אני מכורה לסושי , במסעדות..

למרות שלקחתי קורסים אין סופיים להכנת סושי , עדיין הפוטנציאל נשאר בלתי ממומש . כל המתכונים והידע הנדרש ספונים בבטחה , ליום הגורלי בו אכין סושי לגמרי לבד .

אלא שבינתיים ממש התחשק לי סושי ואז שמתי לב לעובדה שהחשק לסושי

,צף במחזוריות הקשורה לגמרי לעונות השנה . בחורף , הס מלהזכיר .

איך שמתחיל האביב , אוכל קל וצמחוני , נכנס לרשימת הטופ שלי.

כדי להשקיט קצת את הרעש שהתהווה לו בבטן ובראש , ממלמל בלחש ואחרכ' בקול , סושי!!! . הלכתי אל פיצוי הסושי שלי : קערית הכמו סושי .

קרא עוד

פסטה מחיטה מלאה עם אפונה סינית וברוקולי

בוקר אחד אחרי שהגעתי במפתיע לאן שהייתי צריכה להגיע . נכחתי לדעת שהדרך והנסיעה חלפו מבלי שאחוש בהם בכלל…בכל פרק הזמן הזה לא ממש הייתי שם.
עובדה זו הוליכה אותי למסקנה שמחצית חיינו חולפת לה בסוג כזה של "אוטוטיזם" (שילוב של התנהלות אוטומטית וסוג של אוטיזם).
עיסוק רודף עיסוק… אנחנו נלחמים לשמור על שיגרה מוכרת ונוחה….ולפעמים אנחנו לא כל כך נוכחים. ידיעה זו הוליכה אותי להחלטה שפעם בשבוע לפחות (טוב זו רק התחלה) אני חורגת מהשגרה ועושה משהו קצת שונה ,נוסעת בדרך אחרת ,קובעת פגישות ספונטניות , גם אם הן לא מתאימות לאותו יום …..
השבוע החלטתי ללכת לים אחרי העבודה , מרחק של 400 מ' מהבית כל כך קרוב ועם זאת רחוק…(למי יש זמן).
לקחתי את מזרן היוגה ,טרמוס קטן של קפה ואיך לא 3 עוגיות בדיוק..(מתכון בפעם אחרת).
השיגרה קצת נלחמת…מה עכשיו?…יש כל כך הרבה מה לעשות!!… אבל אני הייתי נחרצת.
מגע החול תחת כפות הרגליים ,רחש הגלים והשקט …משימות היום שנותרו מאחור מתרחקות ממני והלאה.
פורשת את המזרן… מתכנסת פנימה ,נשימות ,התרגול זורם מעצמו….
קפה ועוגיות..הטעם איכשהו חזק וטעים יותר.
משתהה עוד קצת , מתבוננת איך העננים מתכנסים באופק ,השמש מתארגנת לשקיעה מרהיבה….
חושבת בדרכי הביתה שבא לי משהו פחממתי ועם זאת שישאיר אותי בתחושה שאכלתי משהו בריא.