מבשלת חלומות
1
תבשיל של במיה עגבניות וקציצות
2
כרוב ממולא של אמא שלי
3
עוגת גבינה נפלאה של פעם בקערה אחת
4
כיסונים של גבינה עם שמנת וחמאה גם
5
חריימה של סבתא לולי
6
פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות
7
מרק הפטריות המושלם של שושי
8
מרק חומוס ודלעת
9
צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא
10
עוגיות נוטלה וקינמון

תבשיל של במיה עגבניות וקציצות

 


קטן5
במיה היא אוכל של פעם , אוכל של שכונות .

דמיינו את השכונות הקולקטיביות של פעם , כאשר ההכנות לבישול נעשו בחצרות הפנימיות של השכונה .
מקום בו נשים נקבצו להם יחד , מספרות על חייהן תוך שהן בוררות אבנים קטנות מתוך האורז , מקלפות , חותכות ומגלגלות .
קוטמות לבמיה בזהירות את הגבעול , מבלי לפגוע חלילה בבשרה. מייעצות זו לזו איך הכי טוב לבשל את זה או האחר , והכל נאמן לעונות השנה .
קרא עוד

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 13בזמן האחרון אני טומנת .

פעם טמנתי את הראש בחול , ככה היה לי נעים  ולא הרגשתי צורך לחפור.
היום אני טומנת את נפשי בכף ידי , כי ככה מרגיש לי נכון לעכשיו.
אני גם טומנת מלית שוקולדית ושמנתית בתוך בצק שמרים רך ומזמין.
טומנת בשר ואורז בעלי כרוב שקופים .
עורמת המון דברים טובים בתוך בצק תפוח , טומנת וממתינה .
אוהבת את הציפייה הזו  , מאפשרת לה להימשך כמה שאפשר .

מפזרת בעצלתיים את המלית , מחליקה אותה על פני הבצק בשימת לב רבה , מקפידה שכל חלקי המלית יהיו שווים בכל מקום .
רק אז אני מגלגלת , לוקחת את הזמן , ומשאירה .
נותנת להם לנוח יחד, להתיידד. כמו זרע שנטמן באדמה  , האדמה חובקת אותו לתוכה , שניהם לא יודעים מה יהיה בקץ היחסים שנרקמו שם  ביניהם.
מרגישה כמו הזרע הזה שנובט עכשיו בתוך נפשי .
מרשה לעצמי לאט, לשנות מחשבות , אורחות חיים וסיסמאות שאינן מתאימות לי יותר .
ממתינה.

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 11
קרא עוד

עוגת גבינה נפלאה של פעם בקערה אחת

9

בשעה  המוקדמת הזו של אמצע אוגוסט , אני מרגישה הקלה וגם שמחה לאיד .
נמאס מהחזאים הצודקים האלה עם הבעת פניהם הזחוחה , השמורה לאלה שנמצאים בחסותו של המזגן , ובאותה ארשת פנים מבשרים לנו בשורות איוב .
מחר יהיה חם מאד… רצוי לא לצאת החוצה !!! שמרו על הילדים בבית ואל תתנו להם לטייל ברחובות!!! שתו הרבה מים!!! הימנעו ממאמץ!!!
אני מרגישה שאני חלק מאירוע אפוקליפסי , חרדה קלה שבקלות מתגנבת לליבי .
אך מיד אני מרגיעה את כל הנספחים  בהבטחה על מזגן חזק (2.5 כ"ס) מכניסה כמויות של מים למקרר ומרגישה שתרמתי את חלקי במלחמה הזו כנגד פגעי הטבע.
הלכתי לישון בבטחה וקמתי שטופת זיעה . אל תחגגו לי עכשיו … הזיעה הייתה בגלל חלום בלהות בין פוסידון וזאוס  , שנלחמו לי בחלום על ים ,יבשה ומזג האוויר .
קמתי לבריזה קלה מאד , אך לא חמה עד חידלון  , אפילו  במזגן לא היה צורך , בינתיים …
הנספחים קיטרו על קפה בלי עוגה ,ואני בכוחות שלא ברור מה מקורם  , הלכתי ישר לזו ששמים הכל בקערה , בוחשים בקלילות ומתפלאים איך ככה בלי מאמץ יוצאת כזו עוגה מושלמת .

עוגת גבינה נפלאה של פעם בקערה אחת

7

 

תמיד אני אומרת על העוגה הזו , למה לא הכנת ישר שתיים ? כי איך שהיא יוצאת מהתנור , שעתיים של חיסול זה המון זמן…
חשוב לעקוב באדיקות אחר ההוראות לתוצאה המדויקת , היו כאלה שהתחכמו ובאו אלי בספקנות , אם נתתי את המתכון ממש בדיוק .
כן , אני אומרת ,  נתתי , זה אתם שהתחכמתם .
קרא עוד

כיסונים של גבינה עם שמנת וחמאה גם

קרפלך קטן 1

קרפלך קטן 2

שנה!!! שנה שאני מתכננת את הפוסט הזה .
בעלי ההיגיון הפשוט שבניכם וודאי יתהו על כך . זה  יהיה  נכון , אני חייבת להודות . אך  הגיון פשוט ואני הם הפכים שלא תמיד נפגשים.
בכל שנה אני מפספסת את חג שבועות ובכלל טיימינג זה  משהו  שלא קורה לי לעיתים מזומנות .
אז חיכיתי לטיימינג הנכון בשביל  הפוסט על הקרפלך המופלאים הללו .
זה לא שאי אפשר להכין אותם מתי שנרצה , אבל קרפלך גבינה ושבועות תמיד מתחברים לי ביחד .
 השנה התחכמתי לחג והצלחתי להשיג אותו בשנייה האחרונה , לפני שהוא קורה.
תודו שזה שינוי והתכוונות ראויים , כל זה נעשה בזכות העובדה שאני פשוט חייבת  , ממש חייבת שהמתכון הזה יהיה ברשותכם.
אחר כך אני מבטיחה לשחרר .
 אני רק יכולה להבטיח שמרגע שהכנתם   אותם , אתם עתידים להכין אותם בכל שנה , במינימום .
קרא עוד

חריימה של סבתא לולי

סבתא לולי שהיא בכלל לא סבתא שלי , אלא החמות של אחותי  ואימא של משה .  מכינה לנו פלפלצ'ומה ,  מתי שנרצה .

 

 כשרק נראים סימנים של התרוקנות והכפית האחרונה  בודדה לה שם בפנים  , אנחנו מתקשרות למאיה  , שתדבר עם סבתא לולי .
אפילו הילה במרחקים מקבלת אספקה שוטפת .

כל אימת שמישהו מגיע לבוסטון  , הסבתא מקבלת טלפון בהול .


אני לא יכולה אפילו לדמיין חריימה   כהלכתו בלי הפלפלצ'ומה שלה .
זה הבסיס וזו המהות של חריימה אמיתי .
חריימה מכינים מדג לוקוס , אפשר גם מוסר , אבל לוקוס זה השידוך הכי מתאים .
חריימה אוכלים רק ביום שישי ,  עם חלה רגילה , קרועה ביד .  חריימה אוכלים בידיים .
טובלים היטב ברוטב , פה גדול…   אה כן והמון מפיות .
העיניים קצת דומעות , היד נשלחת אל כוס המים שהוכנה מראש , לגימה  ולעונג הבא .
אין לי גרסת לייט לדבר הזה , חריימה אוכלים חריף או לא אוכלים בכלל .
תמיד הכנתי חריימה וכולם היו מרוצים , אבל אמרו לי שהגרסה של מאיה אחותי טעימה יותר ונותנת

פייט אמיתי לחריימה המעולה שלי .

מאחר ומאיה ניזונה מהמקור , משורשי יהדות לוב  , הכנתי בדיוק כמוה .
מה להגיד ? שווה פי אלף .

פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:

ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן

המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .

קרא עוד

מרק הפטריות המושלם של שושי

אוטוטו אני מנחמת את עצמי , אני חוזרת להתעמל כמו שצריך , לקרוא , לפגוש חברות לקפה של בוקר , לכתוב , לבשל … להוריד שלושה קילו מייאשים ועקשנים .

בינתיים אני אומרת לעצמי , תיהני ממה שיש , שזה לעבוד ולעשות בחטף את מה שכתבתי למעלה .

פולניות אני מזכירה לעצמי , תמיד אוהבות לקטר , ואת אני מציינת לעצמי , הרי לא ממש האב טיפוס שכולם מדברים עליו , נכון?

כן , אני עונה בקול ענות חלושה , אבל איך כולם ידעו כמה קשה לי , אם אני לא אגיד ?

אז בינתיים אני גם מכינה את מרק הפטריות המופלא של שושי .

המרק של שושי , הוא כמוה בדיוק . יש בו טעמים של אדמה , כוח ושורשים .

הידיים שלה חמות בדיוק כמו הלב שלה ואין לי שום קושי לדמיין אותה רוכנת מעל סיר המרק ויוצקת את נשמתה בתוכו .

אני מכינה את המרק , מזכירה לעצמי , איך אפשר ליהנות מדברים של סתם .

כשחפנתי את קערת המרק בידיים , ראיתי קרן שמש חודרת את העננים בשלל צבעי ירוק , וורוד וסגול . חשבתי שזה בהחלט סימן ראוי , לעשות שולם עם עצמי .

קרא עוד

מרק חומוס ודלעת

הגשם המתין עד שחזרתי מתל אביב , הדרך הייתה אנסמבל לרוח , ברקים ושמיים קודרים , בגווני אפור – שחור .

אבל הגשם , בהתחשבות לא אופיינית בכלל , חיכה עד שאהיה ספונה לי בחמימות הבטוחה של ביתי . עכשיו למרות ממטרי הזלעפות שלו , הוא נראה פחות מאיים . הברקים שהבזיקו בחוץ , רק היוו ניגוד לשקט ולחמימות של הבית .

כמחווה להתחשבות הזו של הגשם , וכצעד הגיוני החלטתי בו ברגע על מרק .

בטח שהתכוננתי מראש , אבל לא תכננתי , דווקא עכשיו .

אידי המרק כבר מתחילים לעלות אל התקרה ומשם לטייל אל רחבי הבית . גם מי שצפון לו בחדרי חדרים ,לא יכול להימלט מהריח הזה , ומיד אפשר לראות את שוכני הבית מופיעים , נצמדים אל אידי הריח.

קרא עוד

צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא

בגיל 11 לערך , חשבתי שכשאגדל אוכל כבד עוף כל ימי חיי .

כבד עוף היה מצרך יקר באותם ימים וכדי לאכול ממנו , עדיף היה ללכת למסעדה . כן זה היה מאותם מקרים נדירים , שלאכול בחוץ , השתלם יותר מאשר לאכול בבית .

בכל מוצאי שבת , הורי ואחותי הקטנה , שמו פניהם למסעדה , כדי שאחותי תאכל כבד .

היא סבלה מאנמיה , ועל דעת כל מומחי אותה התקופה , כבד אמור היה לספק לה את מירב הברזל , לו היא הייתה זקוקה .

אני ואחיותיי נותרנו מאחור …. (כן זה הזמן לדמעות השתתפות ונגינת כינור ענוגה ברקע)

כשהרחמים העצמיים שטפו אותי , נשבעתי שכאשר אעמוד ברשות עצמי , אוכל כבד , ללא הכרה .

בתחילת נישואיי , ניסיתי למלא לעצמי את אותה הבטחה , אבל עד מהרה , הכבד היה לי לזרא . ואפילו הצלחתי לפתח רגשות הזדהות עם אחותי , שנאלצה לאכול אותו למען בריאותה .

אחד המתכונים אותם אימי הכינה לעיתים נדירות , היה כבד עוף עם תפוחי אדמה .

היום אני מבינה שכך היא הצליחה "למתוח" את התבשיל , ולהכין המון אוכל מקצת כבד.

לאורך השנים, הכנתי את המנה הזו המוני פעמים , לא בגלל המחיר , אלא בגלל הטעם . כולם אהבו אותו מאד .

לימים הדעות היו חלוקות על ערכו התזונתי  של הכבד . אך אנו שמרנו אמונים למתכון הנהדר הזה של אימי .

קרא עוד

עוגיות נוטלה וקינמון

 

למרות אהבתי לקיץ , ימים אלה של סתיו מרגשים אותי . הבקרים מעירים עם קרירות נעימה שנמצאת בדיוק בתפר שבין חום של קיץ , לקור של חורף .

שמש הבוקר מרחיקה ערפילים של שחר , מביאה שמיים כחולים , בלי האור הזוהר והמסנוור של הקיץ .

קרני השמש הרכות עוטפות הכל באור רך , הרכות הזו מאפשרת מיקוד והתבוננות אל פרטים קטנים .

הכחול של הבוקר מתגנב קצת אל אחר צהריים , לפני האפור והחשיכה המוקדמת של הערב.

באחר צהריים כזה , אני מעריכה את הקרירות שמאפשרת לסגור קצת את החלונות , לפנות אל תנור האפייה ולמלא את הבית בריח קינמון וסוכר .

אני מביאה את הרכות , המיקוד וההתבוננות בפרטים אל הבצק , אל האופן שבו אני יוצרת ממנו צורות . אני שואפת לתוכי את ענן הסוכר והקינמון שנופל ברכות על העוגיות , חלקו נישא בחלל החדר .

קרא עוד