מבשלת חלומות
1
כרוב ממולא של אמא שלי
2
פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות
3
השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור
4
צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא
5
טעם של ילדות – עוגת קוקוס ושוקולד של אמא

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 13בזמן האחרון אני טומנת .

פעם טמנתי את הראש בחול , ככה היה לי נעים  ולא הרגשתי צורך לחפור.
היום אני טומנת את נפשי בכף ידי , כי ככה מרגיש לי נכון לעכשיו.
אני גם טומנת מלית שוקולדית ושמנתית בתוך בצק שמרים רך ומזמין.
טומנת בשר ואורז בעלי כרוב שקופים .
עורמת המון דברים טובים בתוך בצק תפוח , טומנת וממתינה .
אוהבת את הציפייה הזו  , מאפשרת לה להימשך כמה שאפשר .

מפזרת בעצלתיים את המלית , מחליקה אותה על פני הבצק בשימת לב רבה , מקפידה שכל חלקי המלית יהיו שווים בכל מקום .
רק אז אני מגלגלת , לוקחת את הזמן , ומשאירה .
נותנת להם לנוח יחד, להתיידד. כמו זרע שנטמן באדמה  , האדמה חובקת אותו לתוכה , שניהם לא יודעים מה יהיה בקץ היחסים שנרקמו שם  ביניהם.
מרגישה כמו הזרע הזה שנובט עכשיו בתוך נפשי .
מרשה לעצמי לאט, לשנות מחשבות , אורחות חיים וסיסמאות שאינן מתאימות לי יותר .
ממתינה.

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 11
קרא עוד

פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:

ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן

המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .

קרא עוד

השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור

אחרי שסיימנו את שיעור היוגה בשלושה אום… נותרתי שלווה , כשצליל האום עוד מרעיד מיתרים של שקט אצלי בגוף .

את האום הארוך אני מתחילה להרגיש בבטן ומשם הצליל עולה לחזה ומסתיים בגרון ובראש , בכל מקום בגוף התהודה שהוא יוצר שונה , אני אוהבת לעקוב אחר ההשתנות הזו .

בדרך חזרה , אני מנסה להרוויח עוד קצת זמן של שקט , בלי מחשבות ורעש נוסף , רק רעש האוטו שחותך את הדרך.

לפתע קול אחראי קטן , פילס את דרכו החוצה (למרות התנגדותי) והזכיר לי שיש אורחים לארוחת ערב , והאום לבדו לא יחזיק את המטלה .

החלטתי שאני לוקחת מתכון ישן , מוסיפה לו מרכיב אחד או שניים ומכניסה אותו לתנור .

התאים לי להשאיר אותו כך , שעתיים שלוש בתנור .

גם חשבתי על  סינרגיה. ודמיינתי את כל המרכיבים בתבשיל מבעבעים יחד בתנור , וכל אחד משפיע ותורם מטעמיו לזה שלידו .

קרא עוד

צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא

בגיל 11 לערך , חשבתי שכשאגדל אוכל כבד עוף כל ימי חיי .

כבד עוף היה מצרך יקר באותם ימים וכדי לאכול ממנו , עדיף היה ללכת למסעדה . כן זה היה מאותם מקרים נדירים , שלאכול בחוץ , השתלם יותר מאשר לאכול בבית .

בכל מוצאי שבת , הורי ואחותי הקטנה , שמו פניהם למסעדה , כדי שאחותי תאכל כבד .

היא סבלה מאנמיה , ועל דעת כל מומחי אותה התקופה , כבד אמור היה לספק לה את מירב הברזל , לו היא הייתה זקוקה .

אני ואחיותיי נותרנו מאחור …. (כן זה הזמן לדמעות השתתפות ונגינת כינור ענוגה ברקע)

כשהרחמים העצמיים שטפו אותי , נשבעתי שכאשר אעמוד ברשות עצמי , אוכל כבד , ללא הכרה .

בתחילת נישואיי , ניסיתי למלא לעצמי את אותה הבטחה , אבל עד מהרה , הכבד היה לי לזרא . ואפילו הצלחתי לפתח רגשות הזדהות עם אחותי , שנאלצה לאכול אותו למען בריאותה .

אחד המתכונים אותם אימי הכינה לעיתים נדירות , היה כבד עוף עם תפוחי אדמה .

היום אני מבינה שכך היא הצליחה "למתוח" את התבשיל , ולהכין המון אוכל מקצת כבד.

לאורך השנים, הכנתי את המנה הזו המוני פעמים , לא בגלל המחיר , אלא בגלל הטעם . כולם אהבו אותו מאד .

לימים הדעות היו חלוקות על ערכו התזונתי  של הכבד . אך אנו שמרנו אמונים למתכון הנהדר הזה של אימי .

קרא עוד

טעם של ילדות – עוגת קוקוס ושוקולד של אמא

זיכרונות ילדות נקשרים אצלי ,לא אחת ,סביב אוכל . המטבח היה ליבו של הבית .

אוכל היה מקושר להמולה של חגים , התכנסויות משפחתיות , בישול בצוותא….

אני זוכרת את אימי , משכימה בבוקר , מכינה לעצמה כוס קפה . כולם עדיין ישנים והיא טורחת ומבשלת , יוצקת מסירות ואהבה אל התבשילים.

עד היום אני ואחיותיי , לא מתחילות לבשל , טרם שהכנו לעצמנו כוס קפה….

אם הייתי צריכה לבחור בזיכרונות מסוימים שקשורים לאוכל… הייתי בוחרת בכמה מתוך ילדות שלמה (לא שקל לוותר על אחרים)

אני זוכרת את הכריך הכי טוב בעולם : קצהו של כיכר לחם טרי שחור , מרוקן מתוכנו , עגבנייה טרייה נסחטת פנימה , זרזיף של שמן (רגיל) ומלח. רצה לשחק בחוץ ,נוגסת בכל פה , העגבנייה והשמן מותירים עקבות על הסנטר ולאורך הזרועות . כמה טעים !!!

ארוחת בוקר לפני בית הספר הייתה חובה . אימי הייתה מכינה דייסת סולת שבה הייתה טומנת קוביית שוקולד ,וכשלא היה שוקולד , הייתה זורה למעלה קקאו וסוכר . מנה שהכינה אותנו כיאות ליציאה אל החוץ.

קרא עוד