מבשלת חלומות
1
מרק עדשים כתומות בכלום עבודה \ או המרק שלא תפסיקו להכין
2
המסע להודו
3
דג ים תיכוני
4
השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור
5
עוף ואורז בתנור \ או קדרה אחת וחסל….

מרק עדשים כתומות בכלום עבודה \ או המרק שלא תפסיקו להכין

כשאתה מתעורר בבוקר, פו", שאל חזרזיר לאחר שתיקה ארוכה, "מהו הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"

"מה יש לארוחת בוקר?" אמר פו, "ומה אתה אומר, חזרזיר?"

"אני אומר, אני תוהה – איזה דבר מלהיב הולך לקרות היום?" אמר חזרזיר.

פו הניד את ראשו בהרהור. "זה אותו דבר", אמר פו.

– א. א. מילן

יש כמה סוגי שקט האהובים עלי .

אחד מהם הוא השקט של מוקדם בבוקר , ממש מוקדם , כאשר נדמה שהעולם כולו מחריש . אני אוהבת את הרגעים האלה , בהם כל צליל , תנודה וריח נעשים ברורים ומרוכזים . חדים בבהירות שלהם .

השמש אפילו לא חושבת על שליחת קרן . אך צבעי הלילה מתחילים להתחלף באלה של הבוקר .

אני מתמסרת לשקט הזה ומרשה לו להיכנס פנימה , משלה את עצמי במחשבה שאם ארצה , הוא יוכל להישאר שם על בסיס קבוע . או לפחות למשך היום .

אני לוקחת את השקט איתי אל המטבח . מרק , זה מה שבא לי היום , כזה שיחמם וישאיר אותי שקטה ומנוחמת .

קרא עוד

המסע להודו

לכולנו יש חלומות . גם לי יש .

חלק מהחלומות שלי , לא דורשים ממני כלום , ואני שמחה סתם לחלום אותם.

מאחרים איני יכולה להתעלם . הם דורשים את התעניינותי מידי פעם , אני צריכה להזין אותם בתקוות והבטחות . הם דורשים הרבה אומץ והתגברות על מכשולים כדי לממש אותם .

תהום עמוקה פעורה לעיתים בין החלום ובין היכולת לחיות אותו . אחד החלומות שלי הוא לנסוע להודו .

הודו היא ארץ מרתקת מבחינתי , אפופה במסתורין .

השאלה הכי נוקבת והמטרידה אותי ביותר , איך אנשים חיים לעיתים ללא תקווה , כמעט ללא יכולת לשנות . אבל יחד עם זאת להיות כל כך מלאי תקווה והסכמה לגורלם .

כשאני חושבת על הודו , אני מדמיינת ריחות תבלינים , שווקים רועשים וססגוניים , אוכל שאהוב עלי מאד . ארץ רחבה , פראית ובעלת נופים נהדרים . ויוגה …. אהובת נפשי . אשרמים שקטים ומוארים ,ואנשים שבאו מכל קצוות עולם לתרגל יוגה .

אבל אני יודעת גם על העליבות , עוני , לכלוך וסבל גדול .

לפעמים אני אומרת לעצמי שהתהום בין החלום שלי למימושו , היא העבודה שלי : יותר מידי חולי , סבל ומוות שמשאירים את נפשי סוערת רוב הזמן , עסוקה בסבל האנושי הבלתי נגמר .

אני יודעת שאני חייבת לעזוב את איזור הנוחות שיצרתי , כדי לנסוע להודו . יום אחד אני מבטיחה לעצמי , זה בדיוק מה שאעשה .

בינתיים אני עושה ניסיונות באוכל הודי , מאתגרת את החיך בטעמים חדשים וחולמת על אותם ריחות רחוקים.

קרא עוד

דג ים תיכוני

פאול קור שכתב את הספר , כספיון הדג הקטן . אמר שההשראה לספר באה לו יום אחד , כשישב בסטודיו שלו .

על השולחן הייתה מונחת קופסת סיגריות פתוחה , קרן שמש נפלה על נייר הכסף ונצנצה בתוכו …

חשבתי על זה כשהכנתי דגים כשההשראה לכאלה בדיוק באו לי כשהתבוננתי בשרי אנסקי מכינה את הדגים המלוחים שלה .

בלי להשוות את עצמי לפאול קור , רק חשבתי על איך חלקי תמונות מתקשרים בסוף לפאזל .

עמדתי אצל הירקן שלי , קונה כוסברה , פטרוזיליה , ובצל ירוק אורגניים לגמרי , רעננים ומאוגדים בצרורות קטנים , כשהיא נכנסה פנימה לקחה כמה צרורות של בצל ירוק ושעטה החוצה במהירות .

עקבתי אחר ההתלהבות שלה , ראיתי אותה עם המטפחת הלבנה על ראשה והבעת ניתוק מוחלטת . פורסת את הדגים המלוחים לנתחים קטנטנים , מפלטת . שמה בכלים קטנים , מערימה פרוסות דקות של בצל ומעל שמנת . פורסת לחם , סוחטת לתוכו עגבניות שרי קטנות , מעל את נתחי הדג וממש בפסגה בצל ירוק קצוץ ופלפל צ 'ילי פרוס דק אף הוא .

אז קניתי , בטח שקניתי , אבל לא אמרתי די.

הלכתי לחנות הדגים ממש ממול וקניתי מוסר ים מפולט שבשרו לבן , וגם עגבניות משונות צורה , ממש כמו בחו"ל , וידעתי איך הכל מתחבר לי ביחד…

קרא עוד

השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור

אחרי שסיימנו את שיעור היוגה בשלושה אום… נותרתי שלווה , כשצליל האום עוד מרעיד מיתרים של שקט אצלי בגוף .

את האום הארוך אני מתחילה להרגיש בבטן ומשם הצליל עולה לחזה ומסתיים בגרון ובראש , בכל מקום בגוף התהודה שהוא יוצר שונה , אני אוהבת לעקוב אחר ההשתנות הזו .

בדרך חזרה , אני מנסה להרוויח עוד קצת זמן של שקט , בלי מחשבות ורעש נוסף , רק רעש האוטו שחותך את הדרך.

לפתע קול אחראי קטן , פילס את דרכו החוצה (למרות התנגדותי) והזכיר לי שיש אורחים לארוחת ערב , והאום לבדו לא יחזיק את המטלה .

החלטתי שאני לוקחת מתכון ישן , מוסיפה לו מרכיב אחד או שניים ומכניסה אותו לתנור .

התאים לי להשאיר אותו כך , שעתיים שלוש בתנור .

גם חשבתי על  סינרגיה. ודמיינתי את כל המרכיבים בתבשיל מבעבעים יחד בתנור , וכל אחד משפיע ותורם מטעמיו לזה שלידו .

קרא עוד

עוף ואורז בתנור \ או קדרה אחת וחסל….

הפשטות היא הטרנד העכשווי.

יכול להיות שהפשטות היא הנוגדן למורכבות , לחיי הסטרס המואצים , וחוסר הביטחון שבחיים. כל דבר יכול להפר את האיזון הקל שאנחנו מצליחים להשיג.

ייתכן שאני מוצפת מידי , המון ידע זורם כל הזמן , הצורך הדחוף להתעדכן כל הזמן , משאיר אותי קצת מותשת.

אני מתרגלת לי קצת פשטות ורוגע ביום יום , צעד קטן בכל פעם.

חלקים קטנים בחיי , הולכים ומשתנים בהדרגה , גדלים בהתמדה.. פחות ריצה …חייבת להספיק , צריכה את זה , לא יכולה לחיות בלי זה .. היי עצרי שנייה !!!

לאן את רצה? מה עוד צריך להוכיח? ולמה , למה ? זה כזה חשוב.

התחום שהכי קל לי לתרגל פשטות , הוא תחום האוכל . יש בי נטייה ברורה לחזור יותר לשורשים , לפעם.

תמיד אהבתי דברים שיש להם יכולת להישאר והם חסיני זמן… ריהוט עתיק , שירים ישנים ששורטים קצת את הלב , מביאים געגוע למשהו עלום ולא ממש מוגדר.

גם אוכל . בסיסי , עם מצרכים ספורים שתמיד נמצאים בבית . אוכל שלא תמיד מחייב עמידה של שעות במטבח , ועדיין מנפיק תוצאה טובה מאד. מותיר יותר זמן , לשוחח , לקרוא או סתם לרבוץ באפס מעשה , פעולה שאהובה עלי מאד….

המאכל שאביא הומצא במיוחד עבור ילדי , רציתי ארוחה מזינה , טעימה , וכזו שתשאיר לי מספיק זמן להיות איתם.

שנים הוא שורד אצלנו , ומידי פעם זוכה לעדנה מחודשת ..

זה אוכל של טרום חג וגם של אחרי חג , כשעייפנו מכל הריצה המטורפת והבישול הבלתי פוסק . שמים את כל המצרכים בתבנית ומשגרים לתנור , לשעה וחצי . בינתיים אפשר פשוט לנוח … לא?

קרא עוד