מבשלת חלומות
1
תַּבְשִׁיל שֶׁל עוֹף וְכֻפְתָּאוֹת
2
מְרַק פְּרָסָה וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה
3
מחשבות על חורף וקציצות פראסה
4
מרק פטריות וגריסים
5
תבשיל של במיה עגבניות וקציצות
6
קציצות דגים ברוטב קארי עדין
7
כרוב ממולא של אמא שלי
8
חריימה של סבתא לולי
9
מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים
10
פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

תַּבְשִׁיל שֶׁל עוֹף וְכֻפְתָּאוֹת

6

הגשם נפל על האדמה מהצהריים , לא פסק . המשיך אל החשיכה שרמזה על בואה.
הגשם צנח על העצים שמתחתינו , מכביד את ענפיהם מטה . טיפות הגשם בהקו בצלילותם על העלים .
האור שבבית נסוג אל החשיכה שפלשה פנימה.
דמיינתי אח עצים לוהט ומשמיע קולות של עצים שקורסים תחת הלהבה . נאלצתי להסתפק בחום המזגן .
המחשבה הייתה על תבשיל סמיך , חורפי שנותן תחושה של בית .
נזכרתי פתאום בגעגוע בתבשיל עוף וכופתאות שהכנתי לפני שנים.
המחשבה והגעגוע  , הרצון בתבשיל ביתי מלא בזיכרונות , הוליך אותי אל חומו של המטבח .
קרא עוד

מְרַק פְּרָסָה וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה

_MG_9222

אלה ימי הפראסה המרהיבים .
עוד קצת וירוקת הזנב הזו תצהיב וטעמה יהיה פחות עדין ומתוק.

מחירה ירקיע שחקים ואנו נסתכל בעיניים כלות אל החורף , שיביא עימו שוב את שפעת הירוקים .

כתבתי בפוסט הקודם  על תהילתה של הפראסה , ארוכת הגבעול וצחורת הכרבולת .

_MG_9167
הפראסה במיטבה בחורף , בעלת טעם בצלי עדין .
הפראסה מהווה שיר שני ושלישי לשאר ירקות החורף , ובמתכונים היא תמיד תקבל את מילת הקישור ו …

רבים נוטים להמעיט בערכה , מביני דבר יחפשו אותה ויועידו אותה למאכל שגור במטבחם .

אני בעד להחזיר  את עטרתה של הפראסה , לתת לה להיות הכוכב .

לזהור בשל טעמה העדין .

טיגון בתוספת חמאה , תוציא ממנה טעמים מתוקים .
התחלתי בקציצות פראסה , נמשיך במרק שבו אנו מצוויים לה תפוחי אדמה .
מרק שמופיע בפנתיאון של המטבח הצרפתי .
רבות הגרסאות למרק זה , כולן בעד השילוש : פראסה , בצל , תפוחי אדמה .

מרק פראסה ותפוחי אדמה

16

קרא עוד

מחשבות על חורף וקציצות פראסה

 

9

חילופי העונות הם חותם של הזמן

באמצעות חילופי העונות , אני מטיבה להבין את הטבע, לומדת להעריך את הקבוע והנצחי .
לומדת על שורשיות ואדמה .
אני אוהבת את המחזוריות הזו , להתבונן , להשאיר את חושיי ערים ופועמים עם מקצב החיים .
אני אוהבת לבשל לפי עונות השנה ומאמינה שכל דבר בעיתו .
למשל ירקות שנמצאים בחורף , לעולם יהיו מתמסרים יותר מאלה שניתן להשיגם גם בקיץ .
אני אוהבת להלך בשוק , כל חושיי חשופים .
נוגעת , בוחנת , טועמת , ממששת , מתכננת , מוצפת .
תפוחי אדמה של חורף , מוצקים , ריחם אחר .
יש את הראטה הנפלאים והויולט עם כתמי הסגול שלהם ואלה הניקולא עם רגבי האדמה .
סלקים ארגמניים ירוקי כרבולת .
פטריות טריות שזו עונתן והשוק מוצף בהם , ישר אני מדמיינת מרקים סמיכים ונזידים רוחשים.
לימונים כבדים שופעים מיץ .
קלמנטינות שרק נקטפו וחלק מהעלים הירוקים עוד נותר עליהן .
תפוחים שזו שעתם היפה , כל הסוגים והמינים . ריחם משכר ומעלה בדמיוני , מאפים רווי חמאה משובצים בקינמון .
הפראסה היא בשיאה בחורף , ירוקת גבעול ראשה זקוף , לבן צחור .
כרבולתה מרובדת ברבדים קטנים של בוץ , דבר שמעיד שזה עתה נחלצה מהאדמה .
את הפראסה אני ישר מדמיינת , כקציצות דשנות שרוחשות במחבת .
או סיר מרק סמיך ומהביל של פראסה ותפוחי אדמה  .

קציצות פראסה

_MG_9119

7

הפראסה נקראת גם כרישה , לוף , פוריי .
חשוב מאד לנקות היטב את הפראסה , להיפטר מרוב החלק הירוק , אני אוהבת להשאיר כ-2 סמ" של הגבעול הירוק .
מפרידים את העלים ושוטפים היטב בניהם . קרא עוד

מרק פטריות וגריסים

10
בלונדון הקרה והגשומה , בעודי גוררת את רגליי ברחובות .עוסקת במרדף אחר כל המקומות עליהם חשבתי בארץ .
מסמנת וי בשביעות רצון , משימתית אני וגם הגיונית .
חושבת על ימים של  אחר כך , שבהם אהיה קשה עם עצמי , ואצטער על מקומות בהם לא ביקרתי .
כאילו אין עוד חיים ועוד נסיעות ולונדון הרי תמיד תחכה לי .
ברקע היה עצב , שהרים ראש הרבה פעמים ועשה את כל האורות של הכריסטמס לפחות זוהרים ואף נדושים .
ברקע גם חשבתי על התכרבלות ואיזה מרק מנחם . קערית הגונה שתעביר חום לכפות הידיים ותרגיש כמו בית ונחמה . הגיוני מאד בקור שהיה שם בחוץ .
בינתיים נאלצתי , להסתפק באוכל מסוגנן היטב , אסתטי  וטעים מאד יש לציין .
בשוק בורו  (Borough Market) ראיתי המון פטריות .
קטן 1
לי יש חולשה ענקית לפטריות , ותמיד תמיד אני קונה פטריות . קודם קונה ואחר כך חושבת .
אבל בשוק ההוא , הפטריות התחברו לי עם התשוקה למרק , והנסיעה מחר הביתה .
אז קניתי מכל הסוגים  , גם יבשות .
משהו נרגע עכשיו בפנים , בהבטחה הזו של בית ומרק .
חשבתי על געגועים שכל הזמן מתחלפים לי ותמיד הם מרגישים הכי נכונים ולפעמים  גם מאד מתעתעים .

כמיהה אל הלא נודע
ועם זאת, לידוע לי במחשבתי
ושזורים בו חוטי הדמיון
המפלסים את דרכם בבטחה ללא גבול
שיר של תמר יפרח.
קרא עוד

תבשיל של במיה עגבניות וקציצות

 


קטן5
במיה היא אוכל של פעם , אוכל של שכונות .

דמיינו את השכונות הקולקטיביות של פעם , כאשר ההכנות לבישול נעשו בחצרות הפנימיות של השכונה .
מקום בו נשים נקבצו להם יחד , מספרות על חייהן תוך שהן בוררות אבנים קטנות מתוך האורז , מקלפות , חותכות ומגלגלות .
קוטמות לבמיה בזהירות את הגבעול , מבלי לפגוע חלילה בבשרה. מייעצות זו לזו איך הכי טוב לבשל את זה או האחר , והכל נאמן לעונות השנה .
קרא עוד

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קטן 8משחר ילדותי יש לי חיבה עמוקה לקציצות .
אני לא יודעת היכן לעגן או להסביר את החיבה הזו , או מתי היא התחילה .
האם היא התחילה בבקרים של בין יקיצה לקימה , בדקות שעוד התמהמהתי במיטה .
ברקע יכולתי לשמוע את אימי נעה בשקט במטבח. יכולתי לשמוע את רחש השמן במחבת, מאזינה לרחשים האלה שהיו מרגיעים , מלאי ביטחון ומבטיחים כל כך .
יודעת שאם אתמהמה עוד קצת , יגע לנחיריי הריח המוכר והידוע של קציצות שרוחשות שם בשמן החם .
לעד אתגעגע לאותם קולות ולתחושת הביטחון שבאה איתם .
עד שבגרתי מספיק , תמיד העדפתי להזמין קציצות במסעדה , אם היו כאלה בתפריט .
תמיד היו לי ציפיות לקציצה המושלמת ההיא , היו גם ציפיות מוגזמות שהופרכו מיד , כמו אותה קציצה ענקית שהזמנתי באוסטריה . מכל התפריט הנהדר והעשיר חמדתי דווקא בקציצה .
קציצה היא חומר שפורק לגורמים והורכב חזרה לכדי שלמות עגולה .
אני אוהבת קציצות מכל מיני סוגים . אני תמיד אבחר לטגן אותן קודם , יש משהו בטיגון ששומר את השלמות העגולה ומרכז את המיצים ותמצית הטעמים בפנים .
קציצות אוהבות רוטב , לחם וחבורה קטנה שמתאספת מסביב .
קציצות לא אוהבות גינונים , הן שואפות לפשטות , לא מגישים אותן בארוחות חגיגיות שמטרתן להרשים .
קציצות זה למשפחה , חברים קרובים , כולם מתאספים מסביב לסיר , הידיים מתגנבות פנימה כדי לטבול את הלחם הטרי ברוטב , ולאסוף בדרך קציצה עם הידיים .

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קטן 7

קרא עוד

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 13בזמן האחרון אני טומנת .

פעם טמנתי את הראש בחול , ככה היה לי נעים  ולא הרגשתי צורך לחפור.
היום אני טומנת את נפשי בכף ידי , כי ככה מרגיש לי נכון לעכשיו.
אני גם טומנת מלית שוקולדית ושמנתית בתוך בצק שמרים רך ומזמין.
טומנת בשר ואורז בעלי כרוב שקופים .
עורמת המון דברים טובים בתוך בצק תפוח , טומנת וממתינה .
אוהבת את הציפייה הזו  , מאפשרת לה להימשך כמה שאפשר .

מפזרת בעצלתיים את המלית , מחליקה אותה על פני הבצק בשימת לב רבה , מקפידה שכל חלקי המלית יהיו שווים בכל מקום .
רק אז אני מגלגלת , לוקחת את הזמן , ומשאירה .
נותנת להם לנוח יחד, להתיידד. כמו זרע שנטמן באדמה  , האדמה חובקת אותו לתוכה , שניהם לא יודעים מה יהיה בקץ היחסים שנרקמו שם  ביניהם.
מרגישה כמו הזרע הזה שנובט עכשיו בתוך נפשי .
מרשה לעצמי לאט, לשנות מחשבות , אורחות חיים וסיסמאות שאינן מתאימות לי יותר .
ממתינה.

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 11
קרא עוד

חריימה של סבתא לולי

סבתא לולי שהיא בכלל לא סבתא שלי , אלא החמות של אחותי  ואימא של משה .  מכינה לנו פלפלצ'ומה ,  מתי שנרצה .

 

 כשרק נראים סימנים של התרוקנות והכפית האחרונה  בודדה לה שם בפנים  , אנחנו מתקשרות למאיה  , שתדבר עם סבתא לולי .
אפילו הילה במרחקים מקבלת אספקה שוטפת .

כל אימת שמישהו מגיע לבוסטון  , הסבתא מקבלת טלפון בהול .


אני לא יכולה אפילו לדמיין חריימה   כהלכתו בלי הפלפלצ'ומה שלה .
זה הבסיס וזו המהות של חריימה אמיתי .
חריימה מכינים מדג לוקוס , אפשר גם מוסר , אבל לוקוס זה השידוך הכי מתאים .
חריימה אוכלים רק ביום שישי ,  עם חלה רגילה , קרועה ביד .  חריימה אוכלים בידיים .
טובלים היטב ברוטב , פה גדול…   אה כן והמון מפיות .
העיניים קצת דומעות , היד נשלחת אל כוס המים שהוכנה מראש , לגימה  ולעונג הבא .
אין לי גרסת לייט לדבר הזה , חריימה אוכלים חריף או לא אוכלים בכלל .
תמיד הכנתי חריימה וכולם היו מרוצים , אבל אמרו לי שהגרסה של מאיה אחותי טעימה יותר ונותנת

פייט אמיתי לחריימה המעולה שלי .

מאחר ומאיה ניזונה מהמקור , משורשי יהדות לוב  , הכנתי בדיוק כמוה .
מה להגיד ? שווה פי אלף .

מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים

לפני שהסתיו ילך לדרכו , הוא מחבק חזק את החורף . החורף מעוצמת החיבוק לא יכול להשתחרר ולא מוריד אפילו טיפה של גשם .

 

ממש לפני שיימאס לחורף , הסתיו משחרר וכל הגשם שהיה אצור ,  נופל לו ככה בבת אחת .

 

האדמה שכבר איבדה לגמרי סבלנות ואפילו התחילה להתבקע מעצבים  , גם על הסתיו ובכלל  . מדושנת עונג עכשיו ונותנת לגשם לחלחל לכל בקיע שנסדק ,  נשטפת בעונג תחת מלכה  ,החורף .
הכל היה יכול להיות לגמרי בסדר ככה , כשכולם מרוצים .
אלא שהחורף החליט שהוא רוצה קצת דרמה  , והשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו …
מחמת האופציות המועטות שעמדו ברשותנו , הלכנו על מה שאנחנו יודעים הכי טוב .
מרק חם והתכרבלות היו מספקים בהחלט.

פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:

ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן

המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .

קרא עוד