מבשלת חלומות
1
כשהחורף נותן לך סלק
2
חריימה של סבתא לולי
3
טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה
4
עוגת גזר רכה מנוקדת באגוזים וקוקוס
5
מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים
6
כדורי אנרגיה טרופיים
7
טוויסט יפני
8
אדמה
9
שבלולי שמרים ושוקולד
10
סלט של קיץ ועוד חברים

כשהחורף נותן לך סלק

 
הסלק מבטא את טעם האדמה , אמרו את זה קודם לפני , לא משנה
 
כשתלכו לקנות סלקים , תקנו את הקטנים שבשרם מוצק , עורם מתוח והם  אדומים  – סגולים ומבריקים
 
ראיתי כבר כאלה שעליהם נבלו ובשרם רך , נגיעה בהם משאירה עקבות . אני מרחמת עליהם , כמו על עוד המון דברים שהפוטנציאל שלהם לא מומש.
 
אני אוהבת את שלי מלאי חיים , בטח שרגבי בוץ מרגשים אותי , כי אני מבינה שחפרו אותם מהאדמה , חילצו אותם בעדינות , בדיוק בשבילי. כשגשום וקר האדמה נותנת סלק בנדיבות , לכן אל תגעו בכלל בסלק בקיץ , תמתינו בסבלנות , כל דבר בעיתו.
 
אני גם יודעת כמה מתוקים הם ברעננותם , ואיך אפייה בתנור תאפשר להם להוציא יותר מתיקות  ותקרמל אותם  , עטופים בסוכרים של עצמם .

חריימה של סבתא לולי

סבתא לולי שהיא בכלל לא סבתא שלי , אלא החמות של אחותי  ואימא של משה .  מכינה לנו פלפלצ'ומה ,  מתי שנרצה .

 

 כשרק נראים סימנים של התרוקנות והכפית האחרונה  בודדה לה שם בפנים  , אנחנו מתקשרות למאיה  , שתדבר עם סבתא לולי .
אפילו הילה במרחקים מקבלת אספקה שוטפת .

כל אימת שמישהו מגיע לבוסטון  , הסבתא מקבלת טלפון בהול .


אני לא יכולה אפילו לדמיין חריימה   כהלכתו בלי הפלפלצ'ומה שלה .
זה הבסיס וזו המהות של חריימה אמיתי .
חריימה מכינים מדג לוקוס , אפשר גם מוסר , אבל לוקוס זה השידוך הכי מתאים .
חריימה אוכלים רק ביום שישי ,  עם חלה רגילה , קרועה ביד .  חריימה אוכלים בידיים .
טובלים היטב ברוטב , פה גדול…   אה כן והמון מפיות .
העיניים קצת דומעות , היד נשלחת אל כוס המים שהוכנה מראש , לגימה  ולעונג הבא .
אין לי גרסת לייט לדבר הזה , חריימה אוכלים חריף או לא אוכלים בכלל .
תמיד הכנתי חריימה וכולם היו מרוצים , אבל אמרו לי שהגרסה של מאיה אחותי טעימה יותר ונותנת

פייט אמיתי לחריימה המעולה שלי .

מאחר ומאיה ניזונה מהמקור , משורשי יהדות לוב  , הכנתי בדיוק כמוה .
מה להגיד ? שווה פי אלף .

טופו ברוטב מדהים עם אטריות סובה

התבוננות
 
כל מי שמחזיק פטיש בידו
כל דבר נראה לו מסמר
אברהם מאסלו

 

לאחרונה אני משוחחת עם התלמידים שלי על ahimsa  .
אנחנו מדברים על זה בקלילות ומעדיפים להתמקד באי—אלימות מאשר באלימות  .
אנחנו שמים לב ,שרוב האלימות מופנית כלפי עצמנו  , ואיך השגרה מטביעה בנו הרגלים ודפוס חוזר
חשבנו על האפשרות להיות נחמדים גם לעצמנו , שלא נדביק לעצמנו כינויים.

אז מה אם  לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי , על אחת כמה לזולתי  .

הרי רק אתמול הבטחתי לעצמי להיות טבעונית ולאכול רק בריא  , גם צמחונית זה בסדר  אני מעודדת .

לתרגל כל יום יוגה .

להיות נחמדה ומחייכת כל הזמן , מקשיבה , אמפטית , נדיבה .

רואה רק את החיוב שבכל אחד . אם   למשל מישהו  בא וחתך אותי בכביש  ,או אפילו באמצע משפט
לחייך ולתת לו גם את הלחי השנייה .

אפשר להמשיך אם אתם רוצים ,  אבל עדיף להתחיל במשהו פרקטי .
כמו למשל  , שפעם בשבוע , נשתדל  לאכול ללא מוצרים מהחי  . מה שנוהגים לקרוא meatless Monday  .
אבל אני לא אוהבת שמחליטים עלי , וכך לא אף אחד מלבדי . כך שה MONDAY  יכול להיות איזה יום שבוחרים .

עוגת גזר רכה מנוקדת באגוזים וקוקוס

יושבת ובוהה בעגמימות השמיים  .

 

המזגן מחמם במקסימום שלו  .  הייתי מרשה לו יותר , אם היה אפשר .
מחכה לפריחת התורמוסים וכובע הנזיר שיצבעו לי הכל בסגול וכתום .
פעם היה לנו אח , יצוק ברזל  , עם ארובה שפתוחה לשמיים . כשהייתי מתקרבת לבית  , רואה את העשן שמתמר למעלה  , כבר היה לי חם .
חום כזה פשוט של אושר שזוחל לאט פנימה  , נוגע גם בשפתיים . במין חיוך של ציפייה .
היינו שמים קליפות תפוז וערמונים ומתבוננים בלהבות . המון זמן יכולתי לבהות ככה בלהבות ולכרסם ערמונים תוך כדי .
את האח השארנו וגם את עץ הלימונים והקומקוואט  . שמעתי שהם עקרו את הכל , גם את האח  .
אז אני כאן , עם המזגן והפריחה המובטחת של כובע הנזיר והתורמוסים .

מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים

לפני שהסתיו ילך לדרכו , הוא מחבק חזק את החורף . החורף מעוצמת החיבוק לא יכול להשתחרר ולא מוריד אפילו טיפה של גשם .

 

ממש לפני שיימאס לחורף , הסתיו משחרר וכל הגשם שהיה אצור ,  נופל לו ככה בבת אחת .

 

האדמה שכבר איבדה לגמרי סבלנות ואפילו התחילה להתבקע מעצבים  , גם על הסתיו ובכלל  . מדושנת עונג עכשיו ונותנת לגשם לחלחל לכל בקיע שנסדק ,  נשטפת בעונג תחת מלכה  ,החורף .
הכל היה יכול להיות לגמרי בסדר ככה , כשכולם מרוצים .
אלא שהחורף החליט שהוא רוצה קצת דרמה  , והשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו …
מחמת האופציות המועטות שעמדו ברשותנו , הלכנו על מה שאנחנו יודעים הכי טוב .
מרק חם והתכרבלות היו מספקים בהחלט.

כדורי אנרגיה טרופיים

יש  הרבה דרכים ליהנות ממנגו .
הכי כיף כמובן זה הטריים  שעונתם קצרה מידי . פעם חשבתי שמנגו מאיה הם הכי  והתעקשתי לקנות רק אותם .
זה לא שידעתי כל כך להבחין , אבל שמעתי שהם הדבר האמיתי  , אז התעקשתי .
אחר כך למדתי להבחין גם באחרים  ואפילו לאהוב את אלה של הסתיו ,  הירוקים מבחוץ וכתמתמים מבפנים   , עם טעמם האקזוטי והעדין .
כשאלה נגמרים , אני עוברת למיובשים  , מנסה להאריך את זמן המנגו כמה שאפשר .
כשראיתי את כדורי המנגו בבלוג  הנהדר הזה  , שמחתי שמצאתי   ממתק שמשלב מנגו וקוקוס .
חוויה טרופית  של ממש .
שמחתי שיש לי שימוש לקוקוס צ'יפס שקניתי לפני פחות משנה בארה"ב ונח לו במקרר לכשיזדמן .

טוויסט יפני

כן אפשר להכין אוכל אסיאתי מענג , בלי לבלות שעות מורטות עצבים במטבח .

 

זה אפילו יותר טעים ככה , עם הידיעה ש השקענו כמעט כלום ..
את המתכון ראיתי במדור אוכל של אהרוני , באיזה סוף שבוע . רק שם הוא הכין מהאורז קריספי רייז ועליו הניח ברוב להטוטנות , כל מיני דברים  .
מהפחד  שהכל  ייפול לי  וגם כי רציתי לפשט , יצרתי וורסיה משלי  שבהחלט נשענת על המתכון  וגם פי אלף יותר מהירה להכנה.

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

שבלולי שמרים ושוקולד

 
 
 
 
 
 
דקה לפני שאחר הצהריים הוכרז כשעה הרשמית של אותו יום ,
 
דקה לפני שפניתי להכנת שבלולי שמרים . מאפים מפתים שהביאו איתם כמות  מספקת של תשוקה , על מנת להכניסני למטבח  ולהתמודד עם הכנת בצק שמרים .  התמודדות שמרתיעה אותי לפעמים , מן פחד קמאי , לא ברור.
דקה לפני , ניסיתי להרגיע  , נותנת לרחש הגלים להיכנס הביתה

 

מרוב ריכוז , הכנסתי פנימה המולת רחוב .
חשבתי שמראה עיניים  יהיה עדיף במקרה הזה .
 יצאתי למרפסת , פוגשת  קרני שמש רכות ונעימות  , אוויר שביר ופריך של סוף קיץ .
חשבתי שמזג האוויר הזה מתאים בדיוק למאפי השמרים שלי , לא חם מידי , לא קר מידי .
המחשבה הייתה  מרגיעה ומעודדת דיה  כדי לגשת למלאכה .

סלט של קיץ ועוד חברים

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד