מבשלת חלומות
1
עוגת גבינה משוישת בפטל
2
דברים שמחים של קיץ / מאפים של דובדבנים
3
קציצות דגים ברוטב קארי עדין
4
פריז מון שרי

עוגת גבינה משוישת בפטל


גבינה ופטל מוקטן 1

את העוגה הזו תכננתי מזמן , אבל לא הייתה לי הזדמנות מוצלחת בשבילה וגם כי לא היה עדיין פטל
הפטל שהפציע בשווקים , אדום לוהט  , עורר את הזיכרון של אותה עוגה והבטחה שהבטחתי לעצמי
חג השבועות שמתקרב בצעדים רחבים למדי , נתן משנה תוקף להחלטה  , כי רציתי להביא לכם משהו ממש משובח לחג .
בדרך כלל קל לספק אותי בנושא פירות יער בכלל ופטל בפרט . אני אוכלת אותם כך כמו שהם , או עם יוגורט וגרנולה בבוקר . זה פינוק של קיץ שעליו אני לא מוותרת . חוץ .. ממאפים ממש משובחים כמו העוגה הזו.
אז מיהרתי לי השוקה אל האיש המחייך וטוב הלב משדה יעקב  , שמוכר אותם עטופים באריזות קטנות . הוא מגיש אותם כמי שמגיש מתנות קטנות של בוקר  , עטופים עדיין בטל .
הצצה פנימה  ואני רואה אותם נחים שם אדומים ארגמניים עטופים פלומה דקה וקטיפתית , מבטיחים כל כך .
אז אני לוקחת כמה חבילות , שיהיה וגם כי תיכף  האדום הזה יעלם.

עוגת שיש גבינה ופטל
עוגת גבינה ופטל 8

קרא עוד

דברים שמחים של קיץ / מאפים של דובדבנים

דובדבן קטן 6

וישניאק קטן 1

האושר אצלי מצטיין בחמקמקות שלו ובאופן שהוא מפתיע אותי .
לפעמים אני יודעת שזה היה רגע מאושר , רק אחרי שהוא חלף .
אבל לא אחת כמוני , תניח לו לחלוף ככה סתם . אני מתרפקת עליו ומשחזרת אותו לפרטים עד שהוא מתמוסס .
לפעמים אני יודעת שזה היה אושר , רק אחרי המון זמן .

לעתים אני מרגישה בו בזמן שהוא מתרחש . אז אני מתבוננת בו היטב , נעשית שקטה וקשובה לכל הדקויות שלו .
חורטת אותו היטב  בכל נים , כדי שאוכל לפרק אותו לפיסות קטנות של רגשות אחר כך .

האושר בא לי בכל מיני צורות  , אין צורה אחת עדיפה על השנייה ,  אני לא בוררת רגעי אושר .
לפעמים רגעי האושר  , הם סתם סוג של שקט שמתיישב לי בלב .

לפעמים זה האור שנשבר על גלי הים , ואני מבחינה בו לרגע כשאני חולפת למשהו אחר בכלל .
לעתים זה מזג האוויר שמביא אתו , כל כך הרבה הבטחות ותחושת חופש חדה וברורה , עד שאני מוצפת כולי .
לפעמים זה חודש מאי  , שהוא בכלל החודש האהוב עלי . הוא השער שבין החורף לקיץ , בין הקדרות לאור .
הדובדבנים בשלים  פירות היער מתחילים להגיח מהוססים , אך טעימים כל כך , השבוע ראיתי פטל צהוב ותותי בר זעירים ומתוקים . מאחר וזמנם של הדובדבנים קצר , אני מתחילה להתרגש מהמחשבה כמה דברים אני צריכה לעשות איתם , לפני שייעלמו . זה ממלא  אותי בציפייה ובאושר .
דובדבני וישניאק החמצמצים  כבר כאן  , מהם אני אכין ליקר וריבות ועוגיות ממולאות .
אושר.

מאפים של דובדבנים קרא עוד

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קטן 8משחר ילדותי יש לי חיבה עמוקה לקציצות .
אני לא יודעת היכן לעגן או להסביר את החיבה הזו , או מתי היא התחילה .
האם היא התחילה בבקרים של בין יקיצה לקימה , בדקות שעוד התמהמהתי במיטה .
ברקע יכולתי לשמוע את אימי נעה בשקט במטבח. יכולתי לשמוע את רחש השמן במחבת, מאזינה לרחשים האלה שהיו מרגיעים , מלאי ביטחון ומבטיחים כל כך .
יודעת שאם אתמהמה עוד קצת , יגע לנחיריי הריח המוכר והידוע של קציצות שרוחשות שם בשמן החם .
לעד אתגעגע לאותם קולות ולתחושת הביטחון שבאה איתם .
עד שבגרתי מספיק , תמיד העדפתי להזמין קציצות במסעדה , אם היו כאלה בתפריט .
תמיד היו לי ציפיות לקציצה המושלמת ההיא , היו גם ציפיות מוגזמות שהופרכו מיד , כמו אותה קציצה ענקית שהזמנתי באוסטריה . מכל התפריט הנהדר והעשיר חמדתי דווקא בקציצה .
קציצה היא חומר שפורק לגורמים והורכב חזרה לכדי שלמות עגולה .
אני אוהבת קציצות מכל מיני סוגים . אני תמיד אבחר לטגן אותן קודם , יש משהו בטיגון ששומר את השלמות העגולה ומרכז את המיצים ותמצית הטעמים בפנים .
קציצות אוהבות רוטב , לחם וחבורה קטנה שמתאספת מסביב .
קציצות לא אוהבות גינונים , הן שואפות לפשטות , לא מגישים אותן בארוחות חגיגיות שמטרתן להרשים .
קציצות זה למשפחה , חברים קרובים , כולם מתאספים מסביב לסיר , הידיים מתגנבות פנימה כדי לטבול את הלחם הטרי ברוטב , ולאסוף בדרך קציצה עם הידיים .

קציצות דגים ברוטב קארי עדין

קטן 7

קרא עוד

פריז מון שרי

פריז מוקטן 1לפריז אני לא נקלעת במקרה , או כי כך יצא , או כי יש לי רק 3 ימים חופש ואני צריכה לבחור .
פריז היא מולדתי השנייה , למרות שלא נולדתי בה . אני רק אימצתי אותה כשנייה שלי .
פריז דוחה  נסיעה לכל מקום אחר בעולם . ולאלה ששואלים לא נמאס לך ? אני עונה שבחיים לא !!! ולפעמים זה נשמע לי כמו כפירה .

צילמתי המון שם בפריז , ושמרתי .
גם כי לא היה לי דחוף כל כך לחלוק וגם כי עדיין הייתי שם בליבי ואני תמיד צריכה קצת להתרחק , כדי להתקרב יותר אחר כך.
לפעמים צריך להרחיק בין החוויה ובין הדיבור עליה . אין נוסחה כמה להרחיק , אבל צריך .

בשבילי למשל ההרחקה יוצרת איזון . כשאני באטרף של החוויה , אני רק מרגישה.

אני מרגישה כמו אלה שלוקים במאניה  , הכל וורוד ,גדול , בומבסטי , כל החושים משתתפים בחגיגה.

כשהכל נרגע , השכל מעבד הכל לחוויות מזוקקות ועדינות יותר , ונותן אפילו שמות לרגעים האלה .

נכון הזיכרון עכשיו מקטין או מגדיל את האירועים , אבל מה לעשות , ככה זה עם פרופורציות .

עכשיו אני גם מוצאת את הקול שלי ויכולה לסדר  את המשפטים בראש ברהיטות גדולה יותר .
מאחר ואני צריכה ורוצה לשתף בכל כך הרבה , אני מעדיפה לחלק את הפוסט הזה לעוד פוסטים , אולי רק עוד אחד , אולי יותר , אני לא יודעת .
עכשיו נסדק בה סדק   בפריז שלי , והיא נכתמה בדם . אנשי טרור ופחד פצעו אותה . אז עכשיו גם מרגיש לי דחוף לפאר אותה .
בדיוק היום (19/12) שמעתי שחוגגים בפריז 100 שנה לאדית פיאף . ואני שמחה שיש להם את אדית פיאף כדי לחגוג עכשיו .
קרא עוד