מבשלת חלומות
1
שבלולים
2
קערית של נחמה
3
עוגת קוקוס משמש
4
כרוב ממולא של אמא שלי

שבלולים

6לשבלולים יש תנועה אינסופית פנימה.
פעם כשהיינו קטנים , היינו אוספים בר'לה  (שבלולים)  . מניחים אותם בכף ידינו הכה קטנה והיינו שרים להם  : "ברל'ה , ברל'ה צא החוצה , אמא ואבא יתנו לך עוגה " .
לפעמים הברל'ה האמינו לנו ויצאו , שולחים גוף ואוזניים החוצה , ולפעמים נשארו בתוך הכונכיה , לא רוצים עוגה וגם לא את העולם שבחוץ .
לפעמים היינו מוצאים בתים ריקים בלי שבלול , ורבות הייתי טרודה במחשבה , לאן הם הלכו , האם ידעו את הדרך חזרה  וגם כמה עצוב שריק שם בפנים .
כמו אנשים כמעט , חשבתי לעצמי , לא תמיד הם גרים בבית שלהם . יש גוף שעושה הכל כמו שצריך , אבל משהו בפנים נותר ריק לגמרי , אולי בגלל שהם לא מחבבים השתבללות .
הימים הם ימי יום הולדת  , ואני משתבללת  . ימי החורף המתקרבים יוצרים אוירה ראוית השתבללות .
אני אוהבת את ההתכנסות ואת הקרבה אל עצמי , אף פעם אינני נמלטת  . אני מגדילה לעשות ומזמינה את עצמי לדיונים נוקבים .
דיונים שמתחילים במה עשיתי  , ואולי הייתי צריכה אחרת  , ומה עלי לרצות שעוד לא רציתי , ומה לבקש  , למי לתת  ואיך בכלל .
אני מחבבת את סגירת המעגלים ופתיחתם של אחרים   , את תחושת ההתחדשות הזו .
כמובן שהכי ראוי עכשיו  יהיה להכין שבלולים , להרגיש את התנועה פנימה , ולדעת ששם בפנים שמורה תמצית הטוב .

שבלולים של גבינה

קרא עוד

קערית של נחמה

 מרק עדשים 8מרק עדשים 2

|שבוע שעבר הייתה בחוץ  פרזנטציה  קלה של החורף .
אשליה של משהו גדול יותר שמתפתח .
בינתיים היה מדובר בשמיים עבי ענן , רוח שאף אחד לא התייחס אליה ממש ברצינות , וטפטוף אקראי .

כהרגלי עטיתי עלי את מיטב מחלצות ההליכה שלי , מצוידת במוסיקה , השיר של  לו ריד   just a perfect day , חיזק אותי בהרגשה שכל הגשם הזה הוא רק אחיזת עיניים .
מימיני היה הים שהתעקש להישאר כחול ושקט .
חוויתי לי את אותם רגעים קטנים ומיוחדים של אושר , שלא צריך הרבה , כדי להיות שם .

ממטר הגשם שתפס אותי בהמשך , גרם לי לסגת חזרה אל הבית , מחפשת מיד את תחושת הביטחון שאבדה לה שם בגשם . 

בזמן דמדומו של אותו יום , התחלתי להכין מרק . מחכה להבטחת הגשם של שאר הימים . 
אז כינסתי לסיר אחד את כל המצרכים , בשלבים כמובן ;))

התקבל מרק סמיך , עשיר מאד בטעמיו. כזה שמספיק לכמה ימים . 

חפנתי לי קערה , ואכלתי לי בשקט , ככה הצלחתי להאמין לחורף . 
המרק היה כל כך טוב שהוא  נאכל עד תומו למרות זריחת השמש שבאה  בימים שאחרי . 

 מרק עדשים כתומות עם בטטות וקייל/עלי סלק

 מרק עדשים 3

 כל מרכיבי המרק יוצרים הרמוניה של טעמים , העדשים מתבשלות מהר , דבר שמקנה קרמיות נפלאה למרק .
השילוב של  חלב הקוקוס , הבטטות  , העדשים ורסק העגבניות  , הוא שילוב נהדר .
התבלינים "החמים" : ג'ינג'ר , שום , קארי ,  וצ'ילי , מביאים טעמים כל כך מיוחדים ואקזוטיים .
שוב , זה מרק שכולם אוהבים . הוא בריא , צמחוני / טבעוני .  קערית כזו של מרק היא ארוחה שלמה ומאד משביעה .
קרא עוד

עוגת קוקוס משמש

 קוקוס 8

 

אני מתחילה להתכונן לסופ"ש ביום רביעי  .

עד יום רביעי אני לא שם בכלל . מן מנוחה של לפני מנוחה .

ביום רביעי אני מתחילה להתעסק בדברים קטנים שמקדמים אותי  אל התכלית , יום שישבת .

אני מתחילה כמובן , במה אבשל .

חמישי אני כבר באמוק קניות .

שישי אני ממשיכה , בטוחה שעוצר כבד יורד עלינו עם הגיע השעה 3 . לכן קיצרת נשימה אני רצה לי מחנות לחנות .

אח"כ אני נרגעת  .

שמה שירים בפול ווליום .

מכינה כריך מלחם  השיפון שרק קניתי  (ובשבילו הייתי צריכה להגיע לקצות תבל) ונהייה לי שקט.

לאט ערבו של היום מתארגן למשהו ברור יותר  , ועל הבטחת השבת אני מתרפקת בערגה .

שאריות הארוחה מסתמנות על הצלחת . בכוס היין נשארו בדיוק עוד שתי לגימות , אותן אני אוהבת להשאיר ממש לסוף .

היום שנגמר מחכה ממש בפינה  , שם בצללים של אור וחושך  , שוכן השקט  . אפשר להתרווח , לגלגל בלשון את שארית היין  .

לא לרצות כלום , רק לשבת ככה ולראות מה יבוא הלאה .

עוגת קוקוס וריבת משמש

קוקוס 1
קרא עוד

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 13בזמן האחרון אני טומנת .

פעם טמנתי את הראש בחול , ככה היה לי נעים  ולא הרגשתי צורך לחפור.
היום אני טומנת את נפשי בכף ידי , כי ככה מרגיש לי נכון לעכשיו.
אני גם טומנת מלית שוקולדית ושמנתית בתוך בצק שמרים רך ומזמין.
טומנת בשר ואורז בעלי כרוב שקופים .
עורמת המון דברים טובים בתוך בצק תפוח , טומנת וממתינה .
אוהבת את הציפייה הזו  , מאפשרת לה להימשך כמה שאפשר .

מפזרת בעצלתיים את המלית , מחליקה אותה על פני הבצק בשימת לב רבה , מקפידה שכל חלקי המלית יהיו שווים בכל מקום .
רק אז אני מגלגלת , לוקחת את הזמן , ומשאירה .
נותנת להם לנוח יחד, להתיידד. כמו זרע שנטמן באדמה  , האדמה חובקת אותו לתוכה , שניהם לא יודעים מה יהיה בקץ היחסים שנרקמו שם  ביניהם.
מרגישה כמו הזרע הזה שנובט עכשיו בתוך נפשי .
מרשה לעצמי לאט, לשנות מחשבות , אורחות חיים וסיסמאות שאינן מתאימות לי יותר .
ממתינה.

כרוב ממולא של אמא שלי

כרוב 11
קרא עוד