מבשלת חלומות
1
אדמה
2
שבלולי שמרים ושוקולד

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

שבלולי שמרים ושוקולד

 
 
 
 
 
 
דקה לפני שאחר הצהריים הוכרז כשעה הרשמית של אותו יום ,
 
דקה לפני שפניתי להכנת שבלולי שמרים . מאפים מפתים שהביאו איתם כמות  מספקת של תשוקה , על מנת להכניסני למטבח  ולהתמודד עם הכנת בצק שמרים .  התמודדות שמרתיעה אותי לפעמים , מן פחד קמאי , לא ברור.
דקה לפני , ניסיתי להרגיע  , נותנת לרחש הגלים להיכנס הביתה

 

מרוב ריכוז , הכנסתי פנימה המולת רחוב .
חשבתי שמראה עיניים  יהיה עדיף במקרה הזה .
 יצאתי למרפסת , פוגשת  קרני שמש רכות ונעימות  , אוויר שביר ופריך של סוף קיץ .
חשבתי שמזג האוויר הזה מתאים בדיוק למאפי השמרים שלי , לא חם מידי , לא קר מידי .
המחשבה הייתה  מרגיעה ומעודדת דיה  כדי לגשת למלאכה .