מבשלת חלומות
1
עוגת גזר רכה מנוקדת באגוזים וקוקוס
2
מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים
3
כדורי אנרגיה טרופיים
4
טוויסט יפני
5
אדמה
6
שבלולי שמרים ושוקולד
7
סלט של קיץ ועוד חברים
8
תפוזי דם
9
מרק עדשים כתומות בכלום עבודה \ או המרק שלא תפסיקו להכין
10
המסע להודו

עוגת גזר רכה מנוקדת באגוזים וקוקוס

יושבת ובוהה בעגמימות השמיים  .

 

המזגן מחמם במקסימום שלו  .  הייתי מרשה לו יותר , אם היה אפשר .
מחכה לפריחת התורמוסים וכובע הנזיר שיצבעו לי הכל בסגול וכתום .
פעם היה לנו אח , יצוק ברזל  , עם ארובה שפתוחה לשמיים . כשהייתי מתקרבת לבית  , רואה את העשן שמתמר למעלה  , כבר היה לי חם .
חום כזה פשוט של אושר שזוחל לאט פנימה  , נוגע גם בשפתיים . במין חיוך של ציפייה .
היינו שמים קליפות תפוז וערמונים ומתבוננים בלהבות . המון זמן יכולתי לבהות ככה בלהבות ולכרסם ערמונים תוך כדי .
את האח השארנו וגם את עץ הלימונים והקומקוואט  . שמעתי שהם עקרו את הכל , גם את האח  .
אז אני כאן , עם המזגן והפריחה המובטחת של כובע הנזיר והתורמוסים .

מרק סלק , עלי סלק ונבטוטים

לפני שהסתיו ילך לדרכו , הוא מחבק חזק את החורף . החורף מעוצמת החיבוק לא יכול להשתחרר ולא מוריד אפילו טיפה של גשם .

 

ממש לפני שיימאס לחורף , הסתיו משחרר וכל הגשם שהיה אצור ,  נופל לו ככה בבת אחת .

 

האדמה שכבר איבדה לגמרי סבלנות ואפילו התחילה להתבקע מעצבים  , גם על הסתיו ובכלל  . מדושנת עונג עכשיו ונותנת לגשם לחלחל לכל בקיע שנסדק ,  נשטפת בעונג תחת מלכה  ,החורף .
הכל היה יכול להיות לגמרי בסדר ככה , כשכולם מרוצים .
אלא שהחורף החליט שהוא רוצה קצת דרמה  , והשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו …
מחמת האופציות המועטות שעמדו ברשותנו , הלכנו על מה שאנחנו יודעים הכי טוב .
מרק חם והתכרבלות היו מספקים בהחלט.

כדורי אנרגיה טרופיים

יש  הרבה דרכים ליהנות ממנגו .
הכי כיף כמובן זה הטריים  שעונתם קצרה מידי . פעם חשבתי שמנגו מאיה הם הכי  והתעקשתי לקנות רק אותם .
זה לא שידעתי כל כך להבחין , אבל שמעתי שהם הדבר האמיתי  , אז התעקשתי .
אחר כך למדתי להבחין גם באחרים  ואפילו לאהוב את אלה של הסתיו ,  הירוקים מבחוץ וכתמתמים מבפנים   , עם טעמם האקזוטי והעדין .
כשאלה נגמרים , אני עוברת למיובשים  , מנסה להאריך את זמן המנגו כמה שאפשר .
כשראיתי את כדורי המנגו בבלוג  הנהדר הזה  , שמחתי שמצאתי   ממתק שמשלב מנגו וקוקוס .
חוויה טרופית  של ממש .
שמחתי שיש לי שימוש לקוקוס צ'יפס שקניתי לפני פחות משנה בארה"ב ונח לו במקרר לכשיזדמן .

טוויסט יפני

כן אפשר להכין אוכל אסיאתי מענג , בלי לבלות שעות מורטות עצבים במטבח .

 

זה אפילו יותר טעים ככה , עם הידיעה ש השקענו כמעט כלום ..
את המתכון ראיתי במדור אוכל של אהרוני , באיזה סוף שבוע . רק שם הוא הכין מהאורז קריספי רייז ועליו הניח ברוב להטוטנות , כל מיני דברים  .
מהפחד  שהכל  ייפול לי  וגם כי רציתי לפשט , יצרתי וורסיה משלי  שבהחלט נשענת על המתכון  וגם פי אלף יותר מהירה להכנה.

אדמה

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מילים : דורית צמרת

לכל מסעדה היום  , יש בתפריט שלה לפחות מנה אחת עם ירקות שורש שזה עתה הוצאו מהאדמה .
כל מסעדה שמחשיבה את עצמה מאמצת לה מגדל פרטי , שיצרף גם אותה לרשימת המיוחסים שנהנים משלל אדמתו .

 

כל מבשל שמחשיב את עצמו  (לפחות בעיני עצמו) משתדל להשיג לעצמו , קצת ירקות כאלה , רצוי עם רגבי אדמה .
המגדילים אפילו אוכלים ככה את הירק , על רגביו , בטענה שכל הטוב של האדמה , נמצא כאן בבוץ , ולמה לבזבז ….
זו בהחלט שעתם היפה של הצמחונים והטבעונים  ,  שעושים לשאר  , נא …ונא , אמרנו לכם .
אבל אם אני שמה את הציניות בצד (וזה קשה) , אכן טעמם של ירקות שנשלפו מהאדמה  , בצבעי הכתום , צהוב , סגול  , ירוק  ואדום שלהם , מחוברים עדיין לעלים , כמו תינוק המסרב להיפרד מאמו 
טעמם של אלה לא דומה ולו במעט , לירקות שמבלים את זמנם במחסני הקירור .
היום בעבודה כשהכנתי סלט מכל הירקות האורגניים והלא אורגניים   , אך כה טריים שלי , פרשתי אותם קודם לפני עיניי , מלהיבה ומתלהבת משלל הצבעים.  אמרה לי חברה  , אולי נשכור לנו חלקה מחוץ לעיר ונגדל לבד את הירקות ?
כמה שהאפשרות לעשות זאת נראית לי תלושה מהמציאות היומיומית שלי  , בלב  ידעתי  , כמה הייתי כמהה , לשתול הכל  (טוב , לא לבד) בעצמי .
לראות את השתילים  נובטים ומלבלבים.
 לראות את ההתחלה של אודם הצנוניות  מבצבץ מהאדמה,  ארגמן של סלק  , ופקעות בצל ירוק .
מדמיינת את הגשם משקה אותם  ומוציא החוצה את  תמצית הריח שלהם …
מהאדמה לצלחת  , אני ממלמלת לעצמי  ,   הוזה קצת על האפשרות .
 בינתיים , אני מתנחמת בידיעה שיש לי את עלה עלה  ואת שוק האיכרים .
 צליתי קצת ירקות וחיברתי אותם לחיטה ובורגול .
חיטה נראתה לי הכי מתאימה להזיה של האדמה  ,  שיבולים נעות ברוח , משירות זרעים לפעם הבאה  , הכי שורשי שיש …

שבלולי שמרים ושוקולד

 
 
 
 
 
 
דקה לפני שאחר הצהריים הוכרז כשעה הרשמית של אותו יום ,
 
דקה לפני שפניתי להכנת שבלולי שמרים . מאפים מפתים שהביאו איתם כמות  מספקת של תשוקה , על מנת להכניסני למטבח  ולהתמודד עם הכנת בצק שמרים .  התמודדות שמרתיעה אותי לפעמים , מן פחד קמאי , לא ברור.
דקה לפני , ניסיתי להרגיע  , נותנת לרחש הגלים להיכנס הביתה

 

מרוב ריכוז , הכנסתי פנימה המולת רחוב .
חשבתי שמראה עיניים  יהיה עדיף במקרה הזה .
 יצאתי למרפסת , פוגשת  קרני שמש רכות ונעימות  , אוויר שביר ופריך של סוף קיץ .
חשבתי שמזג האוויר הזה מתאים בדיוק למאפי השמרים שלי , לא חם מידי , לא קר מידי .
המחשבה הייתה  מרגיעה ומעודדת דיה  כדי לגשת למלאכה .

סלט של קיץ ועוד חברים

הרבה זמן לא הייתי כאן , אני יודעת .

אני לא זוכרת אם כבר אמרתי לכם , אבל לא תמיד אני מרגישה צורך להיות כאן וכשזה קורה , אני פשוט מרפה .

יש מעט מאד דברים בעולם שאני לא מוכרחה לעשות , כאן זה אחד המקומות היחידים שאני לא מוכרחה , אם אני לא רוצה .

אבל בירכתי הראש היכן שאנחנו שומרים את הדברים לאחר כך . יש את המקום הזה , מקום יקר ואהוב אני יודעת שתיכף אחזור אליו , רק עוד רגע , כשאגמור להיות שקטה .

אני מקווה שגם אתם שמרתם אותי באיזה מקום ,ואולי אפילו קצת חיכיתם ?

קרא עוד

תפוזי דם

על חוף הכנרת 1961, לילה של קיץ אוויר של קטיפה

אור סירות דייגים משתקף על המים, רוח קלה נעימה כמו לטיפה

ירח תפוז-דם בא לפתע מסוריה, מסוק שחולף מרטיט את האוויר

משורר וילד נפגשים בשיר. אהוד בנאי (משורר וילד)

האובססיה שלי לתפוזי דם , לא הגיונית ולכאורה אין לה סיבה מוצדקת .

מסוף דצמבר אני מתחילה להציק לירקנים בשאלות ובחקירות , על מועד הגעתם לשוק .

האם העונה כבר נגמרה? אני שואלת בחרדה נשלטת . או שעדיין לא התחילה ? אני פוחדת שהתשובה לשאלה הראשונה תהייה חיובית , ואז אנה אני באה ? מה? לחכות עכשיו עוד שנה.

אני מפצירה בירקן הפרטי שלי ,להביא תפוזי דם . אין בעיה הוא עונה לי , אצלנו בצפון יש תפוזי דם בכל פינה .

עדיין אני מפקפקת ולא נחה על זרי דפנה , בביקורי השבועי בשוק האיכרים, אני מבקרת בכל דוכן . גם באלה שאין סיכוי שהמחשבה על תפוזי דם תחלוף בראשם .

בקצה השוק מצאתי אותם. רכים למגע , לא אחידים בצורתם , אבל כמה יפים בקליפתם האדומה –כתמתמה .

קניתי המון , וגם חילצתי הבטחה שהם יהיו כאן עוד חודש לפחות .

ניקבתי חור בקליפתו של אחד אדמדם במיוחד , ושתיתי את תוכנו המתוק .

עם השאר התאפקתי עד הבית .

קרא עוד

מרק עדשים כתומות בכלום עבודה \ או המרק שלא תפסיקו להכין

כשאתה מתעורר בבוקר, פו", שאל חזרזיר לאחר שתיקה ארוכה, "מהו הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"

"מה יש לארוחת בוקר?" אמר פו, "ומה אתה אומר, חזרזיר?"

"אני אומר, אני תוהה – איזה דבר מלהיב הולך לקרות היום?" אמר חזרזיר.

פו הניד את ראשו בהרהור. "זה אותו דבר", אמר פו.

– א. א. מילן

יש כמה סוגי שקט האהובים עלי .

אחד מהם הוא השקט של מוקדם בבוקר , ממש מוקדם , כאשר נדמה שהעולם כולו מחריש . אני אוהבת את הרגעים האלה , בהם כל צליל , תנודה וריח נעשים ברורים ומרוכזים . חדים בבהירות שלהם .

השמש אפילו לא חושבת על שליחת קרן . אך צבעי הלילה מתחילים להתחלף באלה של הבוקר .

אני מתמסרת לשקט הזה ומרשה לו להיכנס פנימה , משלה את עצמי במחשבה שאם ארצה , הוא יוכל להישאר שם על בסיס קבוע . או לפחות למשך היום .

אני לוקחת את השקט איתי אל המטבח . מרק , זה מה שבא לי היום , כזה שיחמם וישאיר אותי שקטה ומנוחמת .

קרא עוד

המסע להודו

לכולנו יש חלומות . גם לי יש .

חלק מהחלומות שלי , לא דורשים ממני כלום , ואני שמחה סתם לחלום אותם.

מאחרים איני יכולה להתעלם . הם דורשים את התעניינותי מידי פעם , אני צריכה להזין אותם בתקוות והבטחות . הם דורשים הרבה אומץ והתגברות על מכשולים כדי לממש אותם .

תהום עמוקה פעורה לעיתים בין החלום ובין היכולת לחיות אותו . אחד החלומות שלי הוא לנסוע להודו .

הודו היא ארץ מרתקת מבחינתי , אפופה במסתורין .

השאלה הכי נוקבת והמטרידה אותי ביותר , איך אנשים חיים לעיתים ללא תקווה , כמעט ללא יכולת לשנות . אבל יחד עם זאת להיות כל כך מלאי תקווה והסכמה לגורלם .

כשאני חושבת על הודו , אני מדמיינת ריחות תבלינים , שווקים רועשים וססגוניים , אוכל שאהוב עלי מאד . ארץ רחבה , פראית ובעלת נופים נהדרים . ויוגה …. אהובת נפשי . אשרמים שקטים ומוארים ,ואנשים שבאו מכל קצוות עולם לתרגל יוגה .

אבל אני יודעת גם על העליבות , עוני , לכלוך וסבל גדול .

לפעמים אני אומרת לעצמי שהתהום בין החלום שלי למימושו , היא העבודה שלי : יותר מידי חולי , סבל ומוות שמשאירים את נפשי סוערת רוב הזמן , עסוקה בסבל האנושי הבלתי נגמר .

אני יודעת שאני חייבת לעזוב את איזור הנוחות שיצרתי , כדי לנסוע להודו . יום אחד אני מבטיחה לעצמי , זה בדיוק מה שאעשה .

בינתיים אני עושה ניסיונות באוכל הודי , מאתגרת את החיך בטעמים חדשים וחולמת על אותם ריחות רחוקים.

קרא עוד