מבשלת חלומות
1
דג ים תיכוני
2
לממש את הקיץ…
3
עוגת גבינה משוישת בשוקולד
4
טריאדה של חציל
5
קערית הסושי שלי
6
מפגש פסגה ירוק
7
אדום אביב – אורז בצבעים של סלק
8
מרק הפטריות המושלם של שושי
9
השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור
10
מרק חומוס ודלעת

דג ים תיכוני

פאול קור שכתב את הספר , כספיון הדג הקטן . אמר שההשראה לספר באה לו יום אחד , כשישב בסטודיו שלו .

על השולחן הייתה מונחת קופסת סיגריות פתוחה , קרן שמש נפלה על נייר הכסף ונצנצה בתוכו …

חשבתי על זה כשהכנתי דגים כשההשראה לכאלה בדיוק באו לי כשהתבוננתי בשרי אנסקי מכינה את הדגים המלוחים שלה .

בלי להשוות את עצמי לפאול קור , רק חשבתי על איך חלקי תמונות מתקשרים בסוף לפאזל .

עמדתי אצל הירקן שלי , קונה כוסברה , פטרוזיליה , ובצל ירוק אורגניים לגמרי , רעננים ומאוגדים בצרורות קטנים , כשהיא נכנסה פנימה לקחה כמה צרורות של בצל ירוק ושעטה החוצה במהירות .

עקבתי אחר ההתלהבות שלה , ראיתי אותה עם המטפחת הלבנה על ראשה והבעת ניתוק מוחלטת . פורסת את הדגים המלוחים לנתחים קטנטנים , מפלטת . שמה בכלים קטנים , מערימה פרוסות דקות של בצל ומעל שמנת . פורסת לחם , סוחטת לתוכו עגבניות שרי קטנות , מעל את נתחי הדג וממש בפסגה בצל ירוק קצוץ ופלפל צ 'ילי פרוס דק אף הוא .

אז קניתי , בטח שקניתי , אבל לא אמרתי די.

הלכתי לחנות הדגים ממש ממול וקניתי מוסר ים מפולט שבשרו לבן , וגם עגבניות משונות צורה , ממש כמו בחו"ל , וידעתי איך הכל מתחבר לי ביחד…

קרא עוד

לממש את הקיץ…

יוני היה חודש בו בחרתי להחליט על מעט דברים , גם על אלה שהייתי צריכה להחליט , החלטתי רק בגלל שהייתי מוכרחה.

יוני היה חודש של ביקור משפחתי בבוסטון .

יוני היה חודש עמוס בפגישות , פרידות והתארגנות מחודשת ליום יום .

יוני היה חודש בו המחשב קרס , תוקן ועדיין לא החליט אם הוא חזר לעצמו . אני יודעת שאני עדיין לא חזרתי לגמרי לעצמי , ואם יש מי שמוצא אותי , שיחזיר בבקשה.

אני יכולה להגיד לזכותי שבחרתי לתת לאירועים להוליך אותי . נכחתי לדעת שלשחרר זו תחושת חופש נפלאה באמת . בטח שבית חלומי על האגם בניו המפשייר , שהייה עם הכי אהובים עלי , קניות ואוכל טוב הם אמצעים נהדרים לתחושת השחרור שלתוכה שקעתי.

קרא עוד

עוגת גבינה משוישת בשוקולד

לכבוד וברוח שבועות , התחלתי ביצירות קטנות ולא כל כך משמעותיות . רציתי רק לבשר לבני הבית על בואו הקרב של החג .

טעימות קטנות שרק ירמזו להם , את הצפוי להיות , אם הם יתקבצו כולם יחד לכבוד החג האהוב עלי .

התחלתי בעוגה קטנה , כזו שלוקחים ממנה ביסים קטנים ולא מבינים אחרכ' לאן היא נעלמה . כזו שלא נשארת שבוע ומעלה תהיות של , האם לאפסן במקרר או לא ?

כזו שמספיקה גם לשניים , ולא מעוררת יותר מידי שאלות של : מה עוגה שלמה עכשיו רק לשנינו? או רק לי לבדי?

עוגה שמסתדרת נחמד , נניח ליד עוד עוגת גבינה גדולה . כי מה פתאום להסתפק באחת בלבד.

למרות גודלה ומהירות הכנתה ( 15 דק') , כל ביס ממנה הוא ביס מושלם .

תחילה החיך נוגע בשכבה העליונה של השוקולד המריר , משם אל הגבינה הרכה והשמנתית ולבסוף , שכבת הפירורים עם רמז של קינמון..

קרא עוד

טריאדה של חציל

חצילים אוהבים חום חזק , אני אומרת ל ג , כשהיא פותחת אלי עיניים של זעזוע

מי ? היא שואלת אותי , מי שורף היום חצילים על הגז ?

כשאני מתעקשת היא מפרטת באוזניי , את כל הנגד שלה נגד הטקס , שמסתכם כולו בענייני לכלוך .

אני מסבירה לה בנועם אך בתקיפות , את עניין החום הגבוה שמצמק ישר את מעטפת החציל . אך משאיר את תוכו לבן , בוהק ועסיסי .

זה כמו בשר , אני מחדדת את נקודת המבט שלה . חום חזק וכל המיצים שלו נאספים פנימה .

כשהמבט שלה נשאר ספקני , הקול שלי קיבל גוון מתנצל …

ניסיתי , אני אומרת לה , לצלות את החציל בתנור . אבל התוצאה לא דמתה לשום דבר שאני מכירה , החוץ קיבל גוון אפרפר והפנים נעשה מימי לחלוטין .

גם הטעם , אני מתעקשת לא דומה בכלל . את הטעם המעושן מחליף טעם מר וסתמי .

הבנתי שהכי טוב זה לשכנע במעשים .

קרא עוד

קערית הסושי שלי

אני לא מכינה סושי.

לא כי יש לי משהו עקרוני נגד סושי , נהפוך הוא , אני מכורה לסושי , במסעדות..

למרות שלקחתי קורסים אין סופיים להכנת סושי , עדיין הפוטנציאל נשאר בלתי ממומש . כל המתכונים והידע הנדרש ספונים בבטחה , ליום הגורלי בו אכין סושי לגמרי לבד .

אלא שבינתיים ממש התחשק לי סושי ואז שמתי לב לעובדה שהחשק לסושי

,צף במחזוריות הקשורה לגמרי לעונות השנה . בחורף , הס מלהזכיר .

איך שמתחיל האביב , אוכל קל וצמחוני , נכנס לרשימת הטופ שלי.

כדי להשקיט קצת את הרעש שהתהווה לו בבטן ובראש , ממלמל בלחש ואחרכ' בקול , סושי!!! . הלכתי אל פיצוי הסושי שלי : קערית הכמו סושי .

קרא עוד

מפגש פסגה ירוק

 

בכל שנה , כמה ימים לפני פסח . כשהגשם מנער טיפות אחרונות והאביב בוקע לאט מתוך קליפתו המנומנמת . השוק מתכסה בצבעים מרהיבים של ירקות .

הירוק שלהם עמוק ורווי במים ובלשד האדמה. כתמי האור והצל , נופלים ברכות על העלים , והצבעים מקבלים גוון עמוק יותר.

כך בתפר של חורף ואביב , חג וחולין . הירקות מארגנים מפגש פסגה .

בהתחלה מפציע הארטישוק , בצבעים של סגול וירוק . כבר לפי הארטישוק אני נזכרת שהוא כאן לכבוד הפסח . הוא משתהה , לפני שצבעיו דוהים ומחכה לשום הירוק , לאפונה ולפול .

השומר עוד נאחז גם הוא קצת לפני שיתפוגג אל שנת הקיץ שלו. בשיא מופיעים גם השקדים הירוקים , אותם אני אוכלת ככה , כדי שהלימון והמלח לא יתחרו , באיך שהטבע רצה אותם : פריכים , קצת מרירים וחמצמצים .

חשפתי לארטישוקים את ליבם , וחילצתי פול ואפונים מהתרמיל , רק כדי לשדך אותם עם עוף . חשבתי שזה המעט שאני יכולה לתרום למפגש האביבי הזה .

קרא עוד

אדום אביב – אורז בצבעים של סלק

 יש רגע קצר בין אדר לניסן

שהטבע צוהל בכל פה

הוא שופע חיים

שיכור ומבושם –

איך שיופי יכול לרפא!

(דויד גרוסמן)

אני מודעת לגמרי למחזוריות וליופי הזה של הטבע , במיוחד עכשיו עם הפריחה הנפלאה וכל הירוק הזה .

גם אם היו מרחיקים ממני את לוח השנה ולא נותנים לי אפילו להציץ . הייתי יודעת שזה אביב .

הייתי יודעת לפי השמחה בלב , איתה אני מתעוררת בבוקר . ישר פותחת חלון ונושמת לי אוויר , ממלאה את הריאות שיהיה לי ברזרבה לפני שאלך לעבודה .

לובשת סוודר דק , אני שבלי מעיל לא זזה מטר , משילה שכבות של פנים וחוץ , מתכוננת לאביב.

בדרך לעבודה , מימיני הים ומשמאלי שדות של חרציות עם כתמים של כלניות .
ברגעים כאלה אני שמחה שאני לא גרה בתל אביב אהובתי . כי איפה שם בדרך לעבודה ילווה אותי הים ושדה חרציות .

אלה הימים בהם כל צבע זוהר יותר מתמיד , אולי כי השמש עדיין רכה וחומלת.

הסלק ארגמני יותר מתמיד , האדום שלו זוהר ומרגש . מתאים לי כל כך לחשוב עליו עם אורז מלא , ולחשוב על הצבע הנהדר שהסלק יעניק לו .

קרא עוד

מרק הפטריות המושלם של שושי

אוטוטו אני מנחמת את עצמי , אני חוזרת להתעמל כמו שצריך , לקרוא , לפגוש חברות לקפה של בוקר , לכתוב , לבשל … להוריד שלושה קילו מייאשים ועקשנים .

בינתיים אני אומרת לעצמי , תיהני ממה שיש , שזה לעבוד ולעשות בחטף את מה שכתבתי למעלה .

פולניות אני מזכירה לעצמי , תמיד אוהבות לקטר , ואת אני מציינת לעצמי , הרי לא ממש האב טיפוס שכולם מדברים עליו , נכון?

כן , אני עונה בקול ענות חלושה , אבל איך כולם ידעו כמה קשה לי , אם אני לא אגיד ?

אז בינתיים אני גם מכינה את מרק הפטריות המופלא של שושי .

המרק של שושי , הוא כמוה בדיוק . יש בו טעמים של אדמה , כוח ושורשים .

הידיים שלה חמות בדיוק כמו הלב שלה ואין לי שום קושי לדמיין אותה רוכנת מעל סיר המרק ויוצקת את נשמתה בתוכו .

אני מכינה את המרק , מזכירה לעצמי , איך אפשר ליהנות מדברים של סתם .

כשחפנתי את קערת המרק בידיים , ראיתי קרן שמש חודרת את העננים בשלל צבעי ירוק , וורוד וסגול . חשבתי שזה בהחלט סימן ראוי , לעשות שולם עם עצמי .

קרא עוד

השלם גדול מסך חלקיו – עוף וירקות בתנור

אחרי שסיימנו את שיעור היוגה בשלושה אום… נותרתי שלווה , כשצליל האום עוד מרעיד מיתרים של שקט אצלי בגוף .

את האום הארוך אני מתחילה להרגיש בבטן ומשם הצליל עולה לחזה ומסתיים בגרון ובראש , בכל מקום בגוף התהודה שהוא יוצר שונה , אני אוהבת לעקוב אחר ההשתנות הזו .

בדרך חזרה , אני מנסה להרוויח עוד קצת זמן של שקט , בלי מחשבות ורעש נוסף , רק רעש האוטו שחותך את הדרך.

לפתע קול אחראי קטן , פילס את דרכו החוצה (למרות התנגדותי) והזכיר לי שיש אורחים לארוחת ערב , והאום לבדו לא יחזיק את המטלה .

החלטתי שאני לוקחת מתכון ישן , מוסיפה לו מרכיב אחד או שניים ומכניסה אותו לתנור .

התאים לי להשאיר אותו כך , שעתיים שלוש בתנור .

גם חשבתי על  סינרגיה. ודמיינתי את כל המרכיבים בתבשיל מבעבעים יחד בתנור , וכל אחד משפיע ותורם מטעמיו לזה שלידו .

קרא עוד

מרק חומוס ודלעת

הגשם המתין עד שחזרתי מתל אביב , הדרך הייתה אנסמבל לרוח , ברקים ושמיים קודרים , בגווני אפור – שחור .

אבל הגשם , בהתחשבות לא אופיינית בכלל , חיכה עד שאהיה ספונה לי בחמימות הבטוחה של ביתי . עכשיו למרות ממטרי הזלעפות שלו , הוא נראה פחות מאיים . הברקים שהבזיקו בחוץ , רק היוו ניגוד לשקט ולחמימות של הבית .

כמחווה להתחשבות הזו של הגשם , וכצעד הגיוני החלטתי בו ברגע על מרק .

בטח שהתכוננתי מראש , אבל לא תכננתי , דווקא עכשיו .

אידי המרק כבר מתחילים לעלות אל התקרה ומשם לטייל אל רחבי הבית . גם מי שצפון לו בחדרי חדרים ,לא יכול להימלט מהריח הזה , ומיד אפשר לראות את שוכני הבית מופיעים , נצמדים אל אידי הריח.

קרא עוד