מבשלת חלומות
1
ברלין
2
פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות
3
מאפה מהיר של בצק עלים ופטריות

ברלין

 
 
 

ביקור ראשון בברלין .

אין לי מושג למה בחרתי בברלין , רציתי לברוח קצת מהגראדים ואי השקט . התיאורים על העיר שבו אותי בקסמם . כרגיל הפלגתי בדמיוני אל בתי קפה חמים ומוסקים היטב , ערמונים קלויים בכל פינה , ואווירת חג מולד .

התיאורים על שווקי הפשפשים שהם משאת נפשי , גרמו להאצת הדופק שלי . כל אלה היוו סיבה מספיק טובה לברוח למס' ימים לברלין

חשבתי שהעיר לא תדרוש יותר מידי . קצת אוכל , קניות באיפוק ועיר חדשה , שנחשבת לטרנד אירופאי .

כמה סמלי , היה בעיני לפגוש בכל פינה את עברו של העם היהודי (אני תמיד מחפשת סמלים ) , כשאני במנוסה מהאיום על חיינו באזור הגראדים.

קרא עוד

פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:

ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן

המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .

קרא עוד

מאפה מהיר של בצק עלים ופטריות

קשה לסכם את השבועיים שעברו עלי . הם היו אינטנסיביים וטעונים . דבר רדף דבר ולא בטוח אפילו שנשמתי בין האירועים . למזלי אני מסתכלת על כל דבר במיקרו שלו , באיך שהוא עכשיו . כך אני מצליחה לשמר  על שקט פנימי מסוים .
למרות הגראדים והעובדה שעבדתי במקום לא מוגן , ניסיתי לנהל אורח חיים רגיל . ההיסטריה זחלה קצת בלילה , אז ישנתי בממ"ד , שנת ביעותים .

גם הבלחתי לרגע קצר על המסך בראיון על מיגון ואיך ממשיכים לעבוד כשאתה היסטרי לחלוטין .

אורח החיים הרגיל גם כלל ארגון ארוחת חברות , חגיגת יום הולדת לאחת מהן .

היא ביקשה קישים ופשטידות . למרות שאני לא מחבבת את אלה , חשבתי שזה לא הזמן להתעקש על זוטות .

בזמנים רגילים הייתי אומרת לה שזה אוכל של שנות השבעים ודי כבר עם זה , תגדלי .

וויתרתי , רק כדי לשמר אנרגיה למה שבאמת חשוב .

כשנעשה שקט יחסי , ישנתי מחוסרת הכרה להרבה מאד שעות .

קרא עוד