מבשלת חלומות
1
ברלין
2
פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות
3
מאפה מהיר של בצק עלים ופטריות
4
עוגה לקפה עם גבינת שמנת ופולי קקאו
5
מרק עדשים וירקות – מוליגטוני
6
חצילים ברוטב טחינה ומיסו
7
על מילים ומאפה פרידה מהקיץ
8
שנה חדשה ומאפים קטנים של תפוחים
9
על צמחונות ונתח סינטה אחד
10
זרעי קיץ – קישואים ממולאים בבשר טלה ובורגול

ברלין

 
 
 

ביקור ראשון בברלין .

אין לי מושג למה בחרתי בברלין , רציתי לברוח קצת מהגראדים ואי השקט . התיאורים על העיר שבו אותי בקסמם . כרגיל הפלגתי בדמיוני אל בתי קפה חמים ומוסקים היטב , ערמונים קלויים בכל פינה , ואווירת חג מולד .

התיאורים על שווקי הפשפשים שהם משאת נפשי , גרמו להאצת הדופק שלי . כל אלה היוו סיבה מספיק טובה לברוח למס' ימים לברלין

חשבתי שהעיר לא תדרוש יותר מידי . קצת אוכל , קניות באיפוק ועיר חדשה , שנחשבת לטרנד אירופאי .

כמה סמלי , היה בעיני לפגוש בכל פינה את עברו של העם היהודי (אני תמיד מחפשת סמלים ) , כשאני במנוסה מהאיום על חיינו באזור הגראדים.

קרא עוד

פסטה אל'ה פולין – כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:

ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן

המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .

קרא עוד

מאפה מהיר של בצק עלים ופטריות

קשה לסכם את השבועיים שעברו עלי . הם היו אינטנסיביים וטעונים . דבר רדף דבר ולא בטוח אפילו שנשמתי בין האירועים . למזלי אני מסתכלת על כל דבר במיקרו שלו , באיך שהוא עכשיו . כך אני מצליחה לשמר  על שקט פנימי מסוים .
למרות הגראדים והעובדה שעבדתי במקום לא מוגן , ניסיתי לנהל אורח חיים רגיל . ההיסטריה זחלה קצת בלילה , אז ישנתי בממ"ד , שנת ביעותים .

גם הבלחתי לרגע קצר על המסך בראיון על מיגון ואיך ממשיכים לעבוד כשאתה היסטרי לחלוטין .

אורח החיים הרגיל גם כלל ארגון ארוחת חברות , חגיגת יום הולדת לאחת מהן .

היא ביקשה קישים ופשטידות . למרות שאני לא מחבבת את אלה , חשבתי שזה לא הזמן להתעקש על זוטות .

בזמנים רגילים הייתי אומרת לה שזה אוכל של שנות השבעים ודי כבר עם זה , תגדלי .

וויתרתי , רק כדי לשמר אנרגיה למה שבאמת חשוב .

כשנעשה שקט יחסי , ישנתי מחוסרת הכרה להרבה מאד שעות .

קרא עוד

עוגה לקפה עם גבינת שמנת ופולי קקאו

לא צריך להיות קונדיטור מוסמך כדי לאפות עוגות .

בטח שאני רוצה להיות מסוגלת להוציא תחת ידיי , יצירות קטנות ומופלאות , מקושטות באופן מינימליסטי .

יצירות שכל מי שיראה אותן , יפחד לפצוע את הרקמה שנארגה כל כך עדינות , ויעמוד משתאה ומשתהה לפני החיתוך הראשון .

כשאהיה קצת גדולה , אני מבטיחה לעצמי , אלמד ליצור עוגות מושלמות כאלה .

בינתיים אני מכינה עוגות טעימות להפליא , קצת כפריות ולעיתים מגושמות , אך מלאות חן בחוסר המושלמות שלהן , עוגות שהן אנטי תזה לאלה שבחלומות .

הכי אני אוהבת את אלה שיש להן טוויסט קטן , ככה אני מפצה .

קרא עוד

מרק עדשים וירקות – מוליגטוני

בעוד הפרפרים מפזזים תחת קרני השמש באופן חסר אחריות , לא פוחדים לפרוש כנפיים מולה , לוהטת ככל שתהיה .

האפשרות להצטנף עוד רגע תחת איזה פרח מחשש לצינת סתיו , סתם מעוררת בהם רפרוף נוסף , דווקאי כזה .

 בתוך כל האופטימיות הזו , אני מחליטה על מרק , כחלק מסשן של ארוחה הודית .

אני לא הולכת על סתם מרק , אלא כזה שמכיל הרבה ירקות ,קטניות , וגם תבלינים מחממי חיך ובטן יש בו . בקיצור כל טוב .למרות שאני מבינה בראש שזה עדיין לא זמן מרק . אני ממשיכה לארגן את כל המרכיבים .

חותכת כל ירק לחוד פורסת בצלים ושומים , מנקה ירקות שורש ובטטות מתוקות ששעתן היפה עוד תגיע בבוא החורף .

כשאני מחממת תבלינים , אני כבר מבינה בלב שהמרק הזה , טוב בכל זמן שהוא .

אלא שבלילות הסתיו הצוננים הוא יהיה נהדר , ובחורף הוא יהיה הכרח .

הגשם שהתחיל לטפטף , הבהיר שהכל זמני , גם לפרפרים .

קרא עוד

חצילים ברוטב טחינה ומיסו

 
 
 

בשוק ראיתי חצילי בלאדי אמיתיים . לא אלה שמתחפשים לכאלה ודומים אחד לשני , מושלמים לגמרי .

 

אלא האחרים , ששונים אחד מהשני בגודל שלהם ובאופן שהקפלים שלהם משורטטים , חורצים סימנים בבשר החציל . מודיעים שהם לא נולדו בכלל לאותה אמא , ואפילו השכנות שלהם באותה ערוגה היא אקראית לגמרי .

בחרתי בבינוניים , נזהרת מהגדולים שמא יהיו ספוגיים מידי . בכלל לא חששתי שהם מרים או מלאים בגרעינים , בטחתי בצורתם המושלמת .

החזקתי אותם ביד , מתבוננת על צורתם המושלמת . חשה את המוצקות שלהם , ומחליטה להשאיר אותם שלמים .

חושבת על מתכון שיעשה להם כבוד , והולכת על בטוח , על מתכון מופלא לחצילים של מיקה שרון .

קרא עוד

על מילים ומאפה פרידה מהקיץ

מילים , אני אומרת לפעמים לתלמידים שלי , הן חוט השני שמחבר בין נשמה אחת לשנייה . הן חשופות וחושפות , לכן עליהן להיבחר אחת אחת , בקפידה רבה .

אני אומרת את זה בקול , למעשה גם לעצמי . אני רוצה לשמוע איך המילים מתגלגלות מהבפנים החוצה , כדי שהמחשבה עליהן תשתרש בי היטב .

השבוע לא הקפדתי כל כך על בחירתן של המילים , הן פשוט יצאו . הרגשתי אותן יוצאות ,ורק כשהן היו בחלל ,הבנתי שהן פשוט פלסו את דרכן החוצה .

הבטחתי לעצמי בפעם האלף לשמור עליהן , יותר טוב . אבל גם הבנתי שאי אפשר לסגור משהו הרבה זמן , גם מילים .

במצב חסר אחריות כזה , נצמדתי למילים של פו :

הרבה יותר משעשע לנהל שיחה עם מישהו שלא זורק לך מילים קשות וארוכות כמו "השתלשלות העניינים הרגילה בנסיבות אלו היא כדלקמן", ומסתפק בכמה מילים קצרות ופשוטות כמו: "קח עוגה, פו."

– א. א. מילן

אז במקום להגיד מילים ארוכות ולא מתכוונות , הקשבתי כל ערב ל lou reed שצבע לי את היום , בצבעים מזויפים , אך הכרחיים של שלמות .

וגם ל nina simone  שמילות השיר שלה ,התחברו בדייקנות למה שהרגשתי

גם אפיתי קצת , כי אחרי היכרות כל כך ארוכה עם עצמי , אני כבר יודעת מה הכי מרגיע אותי…

קרא עוד

שנה חדשה ומאפים קטנים של תפוחים

מסורת חג עושה לי נעים בלב , מאפשרת להיצמד לדברים בטוחים וידועים , להתייצב על קרקע בטוחה .

זה מתחיל הרבה לפני החג , כשאנחנו רק דנים בכל מקום בשאלות טריוויאליות , כמו :איפה אתם בחג הזה , מי מארח ? מה את מכינה? אני אוהבת את שיח הנשים הזה .

כשהחג הולך ומתקרב , אני ממש מרגישה ,משב רוח של שלום ,שלווה וקדושת חג . אפילו הסתיו כורת ברית שלום עם החג , ומשב רוח נעים מצנן את החום שעדיין מבקש להלהיט מידי פעם .

בשיעור היוגה , במדיטציה , ביקשתי מהמתרגלים לחשוב על חלום לשנה החדשה , לדמיין אותו מאד מוחשי , ואפילו לתכנן צעדים לביצועו . גם אני חשבתי על חלום משל עצמי , חשבתי שחלום הוא נתיב של תקווה ומתאים מאד לשנה החדשה .

פעם חשבתי שצריך להיצמד לחלומות ריאליים וברי קיימא . היום אני מבינה שמותר לחלום כל דבר ולתת דרור לחלומות שלנו.

קרא עוד

על צמחונות ונתח סינטה אחד

המתכון הזה הוא עדות ניצחת לדו קיום שחי בתוכי (זה לא הדו קיום היחיד). זה לא דו קיום של שלום , אלא של תבוסה .

מבחינה אידיאולוגית , הייתי רוצה להיות צמחונית כל הזמן , לא רוב הזמן או לפעמים , אלא באמת כל הזמן !!!. אלא מה , יצא שאני אוהבת אוכל : לבשל , לצלם , לאכול , לקנות , להסתכל . בסדר הזה או כל סדר אחר .

להגנתי אוכל לומר , שאוכל צמחוני "עושה" לי את זה , הרבה יותר מנתח בשר מדמם . אך עדיין כשאני עוברת ליד דוכן בשר ורואה נתחים דקים ומשוישים קלות , הקרייבינג ותשוקת הבישול מרימים ראש ואני לוקחת אותם הביתה .

כדי לשמור על התשוקה הרגעית הזו שתהייה כמה שיותר סטרילית , אף פעם הנתחים האלה לא יהיו מחוברים לאיזה גוש ענק , והחנות חייבת להיות הכי אסטטית שיש … ככה אני שומרת על אחת התכונות הפולניות הכי חשובות :מה שלא רואים , לא יודעים .

כשהמצפון מרים ראש ומדבר איתי על אי- אלימות (האימסה) , על עובדת היותי מורה ליוגה ועל כך שחייבת להיות לי אג'נדה קולינארית יותר סדורה , שלא מתנגשת ככה ועושה בי שפטים כל פעם מחדש .אני אומרת לו , שלפעמים אני עושה וויתורים .

הקונפליקט הזה מקבל משמעות מתעצמת בגלל הילה ביתי שעושה עכשיו את דרכה מצמחונות לטבעונות , דרך טהורה ובטוחה , ללא קונפליקטים ושאר אבני מכשול .

אז בינתיים אני נמצאת באחוזי הלייט של 20 – 80 אחוז , צופה אל העתיד בעידוד . משתדלת לא להיות קשה עם עצמי ובעיקר לא לשפוט , זה גם סוג של אלימות , אני מזכירה לעצמי ומסדרת לי את המצפון במחשבה שדברים יכולים להיות כמו שהם וההפוך שלהם באותו זמן .

בינתיים עד שזה יקרה , הכנתי שני מתכונים אסיאתיים נחמדים מנתחי הסינטה המשוישים שלקחתי הביתה . שניהם משתמשים באותו בשר , אך הם שונים בצורת העשייה וקצת גם בתיבול .את שניהם אני אוהבת באותה מידה….

קרא עוד

זרעי קיץ – קישואים ממולאים בבשר טלה ובורגול

אני רציתי להכין מנה של כל מיני ירוקים

מנה שיש בה תיבול אסיאתי מעורר חושים

פתאום מזווית העין , לכד את מבטי ארגז עם קישואים

הם היו מרהיבים בצבעים של ירוק וצהוב מנומרים

רציתי להאמין שכך עשה אותם הטבע ,ואפילו מצאתי לזה נימוק

הסדר של הצבעים , לא זהה בדיוק

כל קישוא , נראה כמעט זהה , אבל גם שונה

ראיתי בדמיוני את זה שזרע אותם באדמה

נותן לרוח לשאת אותם , כל זרע למקום אחר

הכי אהבתי את זה שבקודקודו פורח פרח

חשבתי , הנה כך נולד קישוא בוקע לו אל העולם

אלא שבמקום להיפרד , הם נאחזו זה בזה

מסרבים להיפרד

אם לא תשחרר אמר הקישוא לפרח

נישאר צמודים ככה לנצח

גם אני סירבתי להתנתק , אפילו החזקתי אותם שבוע במקרר , רק בשביל להסתכל .

קרא עוד