מבשלת חלומות
1
הדובדבן שבעוגה – עוגת דובדבנים אוסטרית
2
בוסטון
3
מנה של קיץ – קרפצ'יו סלמון

הדובדבן שבעוגה – עוגת דובדבנים אוסטרית

פעם , כשהייתי ממש צעירה , חלמתי על ארצות רחוקות . הן נראו לי הרבה יותר שוות משלנו (עדיין .. לפעמים….).

הירוק היה ירוק יותר , הנופים יפים יותר , והאוכל היה משהו לערוג אליו. הסופרים אפילו הנידחים , שכונתיים ביותר , היו נראים לי שווים פי אלף משלנו (עדיין … לפעמים…)

הרהרתי בעצב על שנות דור המפרידות בינינו לבין העולם הגדול.

הכי אהבתי את הדובדבנים ופירות היער.

לפני מליונת'אלפים שנים ביקרתי לראשונה באוסטריה , הזרועות שלי היו כחולות מכל הצביטות שצבטתי את עצמי , כדי לוודא שאני ערה.

הירוק ,אכן היה ירוק יותר … והמים ? אגמים ,נהרות ומפלים ,גרמו לי לחשוב על צדק יקומי.

דוכן הדובדבנים ,באמצע אחת העיירות הציוריות האלה (צדק?) ,עצר אותי ממרוצתי ,אחר עוד איזה ציור קיר.

גדולים ובוהקים באדום מושלם … מיד קניתי קצת , מחזיקה את גביע הנייר החום , האדום של הדובדבנים מכתים בסגול את הנייר .

הביס המושלם הראשון ,הציב רף גבוה לכל אלה שיבואו אחריו , באותו רגע ובכלל.

בשר הדובדבן היה מוצק , ולא הכין אותי לשפע המיץ שבא בעקבותיו , מתוק מאד וחמצמץ ברמיזה קלה.. שלולית קטנה של נוזל אדמדם בתחתית הגביע , אישרה שגמרתי את כולם.

מאז אני תמיד מחפשת בדיוק את אלה ,הראשונים…

ברבות הזמן הפכנו למעצמה קולינארית בלתי מבוטלת , עם היצע גדול ומתפתח ועם יבול דובדבנים הגדל בהתמדה מידי שנה. עדיין לא מצאתי כאן את ההם , הראשונים…

מצאתי אותם בבוסטון , גדולים מאד , מתוקים ובלתי אפשריים.

מהקטנים יותר והפחות "שווים" אני מכינה עוגה.

עוגה נפלאה עם חמאה שנותנת מעטה פריך ומתקתק לחמצמצות הקלה של הדובדבנים.

קרא עוד

בוסטון

על בוסטון , לא יכולתי לכתוב בעת שהותי בה. הייתי זקוקה למרחב של זמן , כדי לתת לתמונות ולחוויות , להעמיק ולשקוע בליבי.

 
העיר קיבלה אותי , גשומה וקודרת , אך לא צוננת. אני תמיד מופתעת מהשילוב הנעים והבלתי אפשרי של גשם וטמפרטורות גבוהות יחסית .

שילוב של רטוב וחם שאני מוצאת אותו נעים , כל זמן שהוא קצר יחסית והשמש מגיחה די מהר.

קרא עוד

מנה של קיץ – קרפצ'יו סלמון

חם ,לח ,דביק, שמש ,זיעה…. איך זה שהקיץ בא ככה לרוב האנשים שאני מכירה.

רק אני חושבת שהקיץ הוא סקסי? אני שואלת את עצמי  , נוגסת ביס גדול באפרסק סמוק לחיים ,נותנת למיץ שלו  לנתב את דרכו אל הסנטר.
יושבת , מתריסה  מול השמש . מפנה את פניי אליה, נותנת לקרניים שלה לנשק את עורי .
שנלך לשוק האיכרים , אני שואלת את ר', תוך שאני סוקרת בדמיוני את הדוכנים שלי.
קצת ירקות ,דקה לפני שהשמש מכריעה אותם , ומחרבת את הטריות והרעננות שלהם.  פירות ?  בטוח , הכי אוהבת פירות קיץ.
את הדוכן של פישנזון ,אני אף פעם לא מפספסת , לא עומדת בפני הדגים שמונחים שם על הקרח , ככה חשופים , טריים , עושים לי חגיגה  כשאני מדמיינת מה אפשר לעשות איתם.
ר' לא בעניין , מרגע שהקיץ הוכרז רשמית , היא מגיחה החוצה רק בלילות , ואנחנו מתחילות לבלות בנפרד.
הקיץ הוא בדיוק הזמן שבו אני פועמת עם החיים , חושבת על טקילות קרות , יינות לבנים צוננים , אגלי קור על דפנות גביעים ארוכים ודקים , אותם אני מצמידה אל פניי , מרגיעה מעט את קצב ליבי.
הקיץ הוא הזמן לדגים נאים , סביצ'ה , סשימי , קרפצ'יו , עם שילובים אין סופיים. אוכל שעד לא מזמן , היה אוכל מסעדות בשבילי , עד שבאו פישנזון עם הדוכן שלהם והם עושים להטוטים בדגים.

קרא עוד