מבשלת חלומות
1
קולסלאו אסיאתי
2
סלט פריקי ועדשים כתומות.
3
זהב שחור – פאי שמרים פרג
4
שימו שמן…. שמן זית.
5
סלט ססגוני של שלושה סוגי אורז ועוף
6
בוקר של יום שטוף שמש….

קולסלאו אסיאתי

 
 
 
 

חוויות טיבן להתעצם , כשהן מערבות את כל החושים.

כזה היה הביקור האחרון אצל סער , ריני והזאטוטים , טרם שובם לארץ משמפיין אשר באילינוי , מרחק נסיעה "סבירה" של שעתיים וחצי משיקגו.

הגעגוע לכולם היה בלתי מדיד , הצפייה לחופש , והאזור המקסים בו הם התגוררו , ריגשו והציפו אותי בתחושה מתוקה של ציפייה.

במרחק של שלוש שנים , אני זוכרת את שדות התירס האין סופיים ואת השקט…

שקט עצל של קיץ , בטלה , וזמזום דבורים שהעמיק את תחושת הנמנום , והרגיש כמו שהייה במדיטציה ארוכה ומתמשכת. ללא שום רצון להיחלץ מתוכה…

הנימוס ומאור הפנים של התושבים , שם במרכז ארה"ב , הוציאה את המיטב שבי וגרמה לי להלך בארשת פנים שבעת רצון ומחויכת , מקדימה :how do you do לכל עובר אורח .

האוכל היווה אף הוא משקל נכבד בהצפת החושים . ריני אף הבטיחה " אני מתכוונת להכין המון דברים טובים שלמדתי כאן"….

אחד הדברים שהובטחו , היה סלט חסה ואטריות , מין קולסלאו אסיאתי .

קרא עוד

סלט פריקי ועדשים כתומות.

 


הפעם הראשונה שהתוודעתי לפריקי , היה בשוק האיכרים שרק החל את צעדיו הראשונים .

היה שם דוכן של משפחה ערבית מהגליל , הם הביאו איתם דברים טובים כמו חלבה מדהימה , זעתר שהם הכינו במו – ידיהם ושקיות של דגן ירקרק במקצת ..דומה מאד לבורגול גס , אך שונה מאד בצבעו ובעל טעם מעושן ומתקתק מעט.

לשאלתי ענו לי שזו פריקי , חיטה שהם מכינים לבד . הסתקרנתי וקניתי תוך שאני מחלצת הבטחה על מתכון ואופן הכנה , אותו הם הבטיחו להביא שבוע לאחר מכן.

הם לא שבו עוד , חיפושים נרחבים באינטרנט , הניבו אפס תוצאות .

פגשתי בה שוב בכמה מקומות , אבל לא הסתקרנתי מספיק . עד שפגשתי בה מקרוב בסדנא שהעביר אורן וויס במסגרת השקת שמן זית של זיתא.

בסדנה חקרתי לעומק , את אופן ההכנה של הפריקי ואף השתתפתי באופן פעיל בהכנתה.

הפריקי היא חיטה ירוקה ומעושנת , קדמונית מאד , יש הסוברים שאפילו האדם הקדמון ניזון ממנה. הוא אכל את הדגן היישר מהשדה , מתוך השיבולים.

הפריקי היא חיטה הנאספת מתוך השיבולים , לאחר שהן תפחו , אך גרגירי החיטה עדיין ירוקים.

לאורך השנים פותחו שיטות לקלוף , לגרוס , ולעשן אותה כדי לשמר אותה.

כדי לתת לה את הטעם המיוחד לה , יש לעשן אותה מספר פעמים ובעדינות , כדי לא לתת לטעם המעושן להשתלט עליה .

הערבים משתמשים בה באופן יום יומי . אצלנו היא חדרה למטבח הישראלי באופן הדרגתי , שפים רבים נוהגים להשתמש בה , ונראה שהיא דוחקת לאט אך בהתמדה את הקינואה הצידה.

לפריקי יש שימושים רבים : נהוג לבשל אותה עם בשר טלה או בקר , למלא איתה עופות וממולאים אחרים .

לצמחונים היא נפלאה , היא מכילה חלבונים , מינרלים וסיבים תזונתיים , בניגוד לפחמימות הרגילות שבהן עשירה החיטה הצהובה . כמו כן היא דלה מאד בגלוטן.

ניתן להכין ממנה סלטים שונים , הפריקי אוהבת מאד בצל צלוי או מטוגן שמוציא סוכרים ומדגיש את מתיקותה של החיטה , גם מעט דבש מדגיש את טעמיה.

קרא עוד

זהב שחור – פאי שמרים פרג

היום היחיד בשנה בו אנחנו לא מבקשים גשם , אלא אף מפצירים בבקשה מיוחדת שהוא לא ירד , הוא חג הפורים.

הבקשה הזו היא אחת הבודדות , בה האינטרס הוא קולקטיבי ואין מחלוקת עליה בשום סקטור.

אני לא אשכח אף פעם את אותו חג פורים , בו עמלנו איריס המורה למלאכה , ואני על תחפושת מלכת הפרחים . נתנו דרור לדמיוננו ביצירת התחפושת , בטוחים שהילה ביתי מקבלת עליה את פרס התחפושת המקורית , מיוחדת , נפלאה , שאי פעם נהגתה או נוצרה בעולם כולו.

באמת שלא לקחנו בחשבון את הגשם שהפך את נייר הקרפ שממנו נוצרה התחפושת , לקרעי נייר שמוטים וזרזיפי צבע שהפכו את הכל ליצירה אחת מאד לא ברורה .

הדמעות של הילה התערבבו עם טיפות הגשם , וגרמו לי להישבע שמעתה , התחפושות כולן תהיינה עמידות ובלתי חדירות לשיגיונות מזג האוויר.

השנה השמש עמדה איתנה באמצע השמיים , נחושה בדעתה לא לעזוב , כאילו כרתה ברית עם ההורים והילדים באשר הם , מאפשרת להם ליהנות מחג פורים כהלכתו .

נותרו לנו עוד יומיים , כדי לבחון את אמינותה.

למרות הרוח האופטימית המנשבת בליבי , לא הצלחתי לגייס את עצמי לכל סיפור הכנת אוזני המן ביתיים . חשש כבד התגנב לליבי שהשנה לא אוכל אזני המן .

היותי בלתי מתפשרת , עומדת ביני לבין אוזני ההמן , כי כלל נהוג בידי : אזני המן מכינים בבית או לא אוכלים בכלל!!

אלא מה , פטור בלא כלום אי אפשר בפורים , אז הכנתי פאי – עוגה מופלאים באמת של פרג . שכבות דקיקות של בצק שמרים שבתוכם נחה מלית של הזהב השחור המופלא הזה … הפרג.

נכון , יש להודות , אני מאלה שמוכנה לפמפם לעורקיי את האופיום הזה בכל שעה . מה שמונע ממני לעשות כך , הוא החשש מפני התמכרות…

על העוגה הנפלאה הזו אמר אמנון : היי זה כמו אוזן המן , רק פי אלף יותר טעים…

קרא עוד

שימו שמן…. שמן זית.

שמן זית הוא מצרך חיוני , הכרחי ושכיח במטבח שלי.

אני לא מסוגלת לסגת אחורה ,אפילו במחשבותיי ולדמיין את המטבח בלעדיו.

את הזמן בו טיגנו ובישלו עם שמן חמניות , שומן עוף או מרגרינה . מי בכלל חלם על שמן זית? . מי דמיין שנהפוך למעצמה של שמן זית? . מעצמה בה יש מקום ליצרנים קטנים וליצרנים גדולים.

איך בכלל חשבנו על אוכל של ים – תיכון ללא שמן זית ,המהווה את השמפניה של השמנים , את האצילי מכולם.

בדמיוני הוא הצטייר תמיד כמשהו שורשי ועתיק מעין כמוהו. פראי ובתולי שבא מהאדמה , ממעמקיה.

קרא עוד

סלט ססגוני של שלושה סוגי אורז ועוף

אימוץ מתכונים ממקורות שונים והפיכתם לשלנו , הוא נושא שמטריד אותי מידי פעם…
אני מוצאת את עצמי לא אחת , שואלת שאלות שקשורות למתן קרדיט למתכון שלא הומצא על ידי הכותב. אך למרות זאת , אנחנו מתעלמים לחלוטין מהמקור .

כדי להאיר את הנושא הזה , החלטתי לשתף אתכם במספר שאלות שעלו בדעתי.

האם העובדה , שקיבלתי השראה ממתכון מסוים , נכנסתי למטבח ושיניתי כמה מרכיבים כדי שהוא יהיה מדויק לטעמי , הופכת את המתכון לשלי?

שמעתי לא אחת אנשים ,שעוסקים בתחום האוכל , מדברים על כך שאם שינינו 3 מרכיבים מהמתכון המקורי , המתכון ששונה , למרות ההשראה.. הופך באופן אוטומטי לרכושו של המשנה. מבלי לאזכר אפילו את המתכון המקורי.

האם זה נכון לנהוג כך? מה עם זכויות יוצרים?

מה עם הרעיון שבעצם אין מתכון מקורי , והמתכון הולך ומתגלגל מאחד לשני , לובש צורה ופושט צורה ומשתנה בכל פעם… לכן שום מתכון במקורו , לא שייך לאף אחד . אלא שייך לכולם?

האם יש דברים חדשים בעולם המזון , או שהכל עניין של פרספקטיבה , של התנסות אישית? של טעם אישי?

האם העובדה שללא ההתנסות האישית , התשוקה לבישול ולאוכל , פיתוח טעמים וטכניקות שונות ושינוי מתכונים וטעמים , היה כל עולם המזון קופא על שמריו? יש קסם רב בדינמיקה המשתנה ללא הרף , ביצירה המתמדת….

לא אחת אני שומעת על שפים שקיבלו את השראתם מאחרים , מספרי בישול . התחנכו על אסכולה זו או אחרת והושפעו ממנה. אבל בדרכם מצאו את הקול האישי שלהם . אבל לעולם לא שכחו לתת קרדיט לדרך שלהם ולמורים שלהם , מה שעושה אותם גדולים יותר בעיני.

אני חושבת שהאופן שבו אנו רואים וחשים את המתכון , נכנסים למטבח ואומרים שם את האמירה האישית שלנו , היא נפלאה מאין כמוה.

לתת קרדיט למקור ההשראה , נפלא אף יותר.

אז ברוח זו , אני מביאה מתכון מהספר המצוין של יותם אוטלנגי וסמי תמימי.

הם שניהם שלנו , מצליחים מאד באנגליה ומוכרים בעולם כולו.

הספר נקרא "ספר המתכונים" ויש בו אסופה מרגשת של מתכונים שחלק גדול מהם הייתי רוצה כבר לנסות.

סלט העוף והאורז שבה את ליבי. ניסיתי אותו פעם כמו שהוא .

קרא עוד

בוקר של יום שטוף שמש….

הבוקר התחיל עם קרן שמש שהסתננה פנימה ,דרך התריס המוגף , נופלת לה על השידה ועל כיפת הזכוכית של המנורה לצידי. קרן השמש הדגישה את צבעי הזכוכית וקימוריה. שלחתי יד לחוש את חומה…

מכאן הדרך הייתה קצרה ,לקום ולפתוח את החלון לרווחה , כדי לוודא אם יש קרני שמש נוספים. באחת הוצף החדר כולו בשמש …

מיהרתי להכין קפה , לוקחת אותו איתי למקלחת.

טלפון אחד לחברה , סידר לנו בוקר , צהריים שהתארכו לאחר צהריים , של יום נפלא.

הכי חשוב , הבטחנו לעצמנו , לא למהר.. הכל בנחת . לספוג את השמש , את היום ,ולהתמסר למה שאנחנו אוהבות…

מזמן לא היינו בשוק הפשפשים , אז החלטנו להתחיל שם .

קרא עוד