מבשלת חלומות
1
צלי עוף ותפוחי אדמה של אמא.
2
מאפינס שוקולד ותפוזי דם
3
או – מאמי!!! ומרק כדורי בשר סיני

צלי עוף ותפוחי אדמה של אמא.

ראיתי קבצן בצומת הרחוב , כוס פלסטיק ריקה בידו . הוא עשה את דרכו במהוסס לקראתי …

הייתי קצרת רוח באותו בוקר , שקועה במחשבות וכך טעיתי בדרכי והגעתי לאותה צומת.

לא באמת ראיתי את אותו קבצן ,אלא ראיתי בו את סך כל הקבצנים… הנחתי לכל מטען הידע הקודם שנצבר בי , ליצור בתוכי , באותו רגע את ההתנגדות לראות אותו באמת.

הקבצן הכניס את הכוס לכיס ,והתרחק מבויש .

לפתע ראיתי אותו , ראיתי את לבושו , את צעדיו המהוססים , איש מבוגר. ראיתי כל פרט בבהירות . חשתי בושה נוראית וקראתי לו . נתתי את שנתתי ונסעתי לדרכי…

חשבתי על מושג שמופיע בבודהיזם ואותו אני משננת לתלמידי ולעצמי ,חזור ושנן.. על האימון של צלילות הדעת , א – ויג'א.

העדרה של צלילות הדעת מביאה אותנו לתעתוע ושקיעה במחשבות שווא , שנמצאות שם כבר המון שנים.

מחשבות השווא גורמות לעיוות המציאות מבלי לראות את הדברים כמו שהם בדיוק , בצורה צלולה ונוכחת של אותו רגע.

האימון בצלילות הדעת הוא אימון של יום יום , משמעותו להיות נוכח באותו רגע בכל פעולה ולחוות אותה .

צלילות הדעת תראה את הגשם , כגשם… אבל קודם היא תראה את התקדרות השמיים , את העננים , את הצבעים . אחר כך את הגשם , את המים נספגים אל האדמה , ריח האדמה….

צלילות הדעת מאפשרת חירות , רגע לפני שאנחנו "מטעינים " את התודעה , בדעות הקדומות ובאפשרויות. הצלילות הזו מאפשרת מרחב של חירות שאין בה תעתוע . אפשרות לראות את הדברים כהווייתם , רגע לפני שאנחנו טוענים את הרגע במשמעויות אין סופיות .

רגע לפני המפגש עם הקבצן , חשבתי על הורי שאינם איתי . לראשונה מזה זמן רב , חשתי יחד עם העצב , השלמה.

הבנה שאינה קשורה לכאבי . שהכל בא והולך , על דרכו של העולם….

ההשלמה הזו שחררה אצלי מקום של פחד , של מה יהיה . היא אפשרה מקום של הקלה.

צלילות הדעת הזו "לקחה" אותי מהדרך , מהקבצן . מלמדת אותי שוב על החשיבות של להיות נוכח.

אחד הדברים שמחברים אותי לבישול , הוא בדיוק המקום הזה של הנוכחות והחוויה הרגעית שנחוות במלוא החושים .

לראות את היופי של החומרים , את הדרך בה הם משנים צורה , הריחות , הצבעים והטעמים…

את כל זה אני זוכרת מבית הורי , שם הבישול והאוכל היה ליבו של הבית . זיכרון שנצרב בתוכי לאהבה הזו לבישול.

המתכון שאביא הוא אחד מהתבשילים שיש עליו קונצנזוס , כולם אהבו אותו .

הוא היווה בסיס לשדרוגים ושינויים אצל אימי וגם אצלנו.

במשפחתי אכלו את התבשיל ברוב טקסיות , קודם היו מועכים את תפוחי האדמה היטב , היטב , לפני שהיו מתפנים לאכילה.

להילה ביתי היה טקס משלה , על המזלג היא הייתה מניחה , קצת תפוחי אדמה , חתיכת בשר ופרוסת מלפפון חמוץ. רק כך היא אכלה , וכך הוא נצרב לה בזיכרון כטעם ילדות .

המאכל הוא פשוט שבפשוטים , הכי בסיסי שיש , אבל הכי טעים…

כמה שהוא פשוט ,אני תמיד מכינה אותו כשכל האהבה שבי , המודעות וצלילות הדעת נתונים באותו רגע לתהליך. מתוך כבוד למה שהורי הנחילו וגעגוע למה שהיה.

קרא עוד

מאפינס שוקולד ותפוזי דם

פעם קיבלתי ארגז קטן של תפוזי דם . הקליפה הייתה מעט מחוספסת ולא מבריקה , אפילו מעט מצ'וקמקת. אבל כדין הדברים שניתן להגיד עליהם , אין תוכם כברם….שמשמעותו :אין קשר בין מה שרואים למה שיש באמת….
הבפנים היה גווני גוונים של אדום ,כתום . כל קשת צבעי האדום והכתום נשזרה בתוך הפרי.

הטעם היה מתוק ומיוחד , מרוכז ועמוק בטעמיו…

בחלק ממש קטן מהפרי ,הכנתי מאפינס שוקולד מדהימים ,טעם התפוזים הפך את טעמם של המאפינס , למיוחד יותר והצבע השפיע על גוון הבצק , גרם לו להראות צהוב ,כתום יותר.

מאז בכל עונה אני מחפשת את אותם תפוזי דם ,לפעמים לא מוצאת.

קרא עוד

או – מאמי!!! ומרק כדורי בשר סיני

מסתבר שהסבתות והאמהות שלנו ,ידעו הכול על האוממי(omami ) ,הרבה לפני שהוא הפך להיות "הטעם האריסטוקראטי" וכזה כוכב בשמי הקולינריה העולמי.

הן בישלו ,צמצמו וזיככו את טעם מרק העוף ללא עזרת מונוסודיום גלוטמט הנמצא באבקת מרק העוף , שהוא בעצם האוממי המלאכותי.

הן הוסיפו למרק , עוף ,עצמות ובשר בקר ,צמצמו אותו בבישול ארוך ואיטי ,עד לטעם המיוחל שעליו אמרנו "אין כמו המרק של סבתא" .

הדור שלנו מאילוצי זמן העדיף להוסיף כמה כפות אבקת מרק עוף ,כדי להשיג תוצאה דומה.

אוממי הוא הטעם החמישי (אומה זה טעים , מי זה תמצית) שהתגלה באקראי ב1908 על ידי פרופסור לכימיה בשם קיקונה אייקידה(kikune ikeda) שאכל מרק יפני העשוי מקומבו (סוג של אצה) ובוניטו (דג מיובש) ,הוא היה נסער מהטעם והחליט לחקור ולבודד אותו . הוא קרא לטעם החדש אוממי . והצליח לייצר את המונוסדיום גלוטמטט (msg).

התבלין הזה שרווח עדיין ביפן , עורר בעולם מהומה רצינית בשנות ה80 . מסתבר ש5% מהאוכלוסייה רגישים לתבלין ומגיבים כלפיו בכאבי ראש .

הטעם החמישי שהתגלה מצטרף אל ארבעת האחרים הקיימים :מלוח ,מר ,חמוץ ומתוק. כדאי שתדעו כי חריף לא נכלל בתוכם.

האוממי הוא היחיד מבין הטעמים שמכיל המון גווני טעמים ומכסה טווח רחב מאד של מזונות . המזונות העשירים ביותר באוממי הם: אצות , דגים טריים ומיובשים , רוטב דגים המכיל את הכמות הגדולה ביותר של החומצה הגלוטמית , ובכלל מתייחסים אליו היום כבלסמי החדש של שנות האלפיים!! מזונות נוספים :גבינות בעיקר ,גבינת פרמזן ,גבינה כחולה ,גבינות עיזים , בשר מיושן , אנשובי ,עגבניות בשלות במיוחד, פטריות מיובשות .

אני נוהגת להניח סלסלת עגבניות במטבח ,ובמשך השבוע ,הן מתכווצות ,ומאבדות את הנוזלים מתוכן . טעמן אז נעשה מרוכז וטעים בצורה מא ד מיוחדת.

הדרך להשיג את טעם האוממי הנכסף אפשרי גם על ידי בישול ארוך ואיטי , שבו הרכיבים מצטמצמים ומוציאים את המיטב שבהם , כמו צלי קדירה שמתבשל לו לאיטו….

אני יכולה לדבר ללא הפסק בשבחי הטעם שיש לו מעריצים בכל העולם ואפילו אתרים מיוחדים שעוסקים רק בו .

כדי לא להטריח אתכם אני מביאה שני קישורים ,אחד למאמר בעברית שכתבה דוקטורנטית לכימיה ומצאתי אותו מאד ממצה וכתוב בקלילות .והשני של אתר שמוקדש כולו לאוממי.

אני אוהבת מושבעת של אוכל אסיאתי ושל טעמים עזים אחרים . שנים אני מכינה את המרק שאביא עכשיו , תמיד כשהוא נגמר אני מייחלת לפעם הבאה שאכין אותו .

קרא עוד